ליפתא – לכל אבן סיפור משלה

Arnon de Shalit | 28/6/2016

דירוג


2

סוג


אתר היסטורי / ארכיאולוגי

מאפיינים: טבעמעייןמשפחתימבנים מיוחדיםתצפיתצמחיםהיסטורי / ארכיאולוגי
אזור: ירושלים
חבל ארץ: ירושלים

מי שעלה בסוס ועגלה לירושלים לפני מאה שנה והביט צפונה אל העמק הירוק והעמוק בכניסה לעיר, הבחין בכפר ערבי, שהיום הוא נטוש. אז אולי אפילו היה זוכה לראות פלאח מעבד את הטרסות, אבל היום רק אם תצאו לטייל במקום, בין הבתים עם חלונות הקשתות או המרפסות עם קורות מסילת הברזל, תזכו לעמוד על קסמו המיוחד. צאו לטיול יום עשיר בהיסטוריה וארכיטקטורה בכפר ליפתא

מסלול מאת ארנון דה שליט
 

אזהרה: רשות מקרקעי ישראל גידרה פעם נוספת מבנים המיועדים לשימור בכפר ליפתא. המבנים ישנים ורעועים, והכניסה אליהם מסוכנת. במידה וגודרו מבנים שמופיעים במסלול שמובא כאן, הכניסה אליהם אסורה בהחלט!


זה שנים רבות שהנוסעים לירושלים מביטים לצדדים ורואים בצד אחד את בית הקברות של העיר, ובצד השני עמק עמוק, ירוק רוב ימות השנה, ובו בתי אבן נטושים ומתפוררים. בחלק מהבתים שליד כביש 1 עדיין גרים תושבים. בתי אבן אלו שייכים לכפר הערבי הנטוש ליפתא, הנחשב לאחד המקומות היפים לטיול יום באזור ירושלים. הטיול מספק חוויה היסטורית וארכיטקטונית יוצאת דופן, שנותנת תחושה איך חיו בעבר ועיבדו את האדמות. הכפר היה ממוקם בין הדרך הראשית לירושלים (כביש 1 ודרך יפו), לדרך המשנית העולה לעיר (דרך בגין כיום).

פותחים בשיכשוך

את הטיול נתחיל במעיין ליפתא. מהחנייה (דרכי ההגעה מופיעות בהמשך) יורדים בשביל תלול עם נוף יפה לכפר ההיסטורי ולמעיין, הקרוי על שם היישוב המקראי "מי ניפתוח". ישוב זה מוזכר כגבול בין נחלות שבט יהודה ובנימין: "ופאת נגבה מקצה קריית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל מעין מי ניפתוח" (יהושוע י"ח, ט"ו).

אחרי שיכשוך במעיין, שבעבר היה מקור המים היחידי בכפר, והפך למקווה טבילה לחרדים מהשכונות הקרובות, נמשיך בסימון השבילים הכחול, בינות לעצי התאנה (בסוף הקיץ ניתן לקטוף תאנים וליהנות מטעמן המיוחד). נלך ברחוב הראשי של הכפר, היכן שבעבר עברו עגלות עם סוסים וסחורה. כיום חלקו מרוצף ונוח להליכה. בעת ההליכה השקטה והפסטורלית נביט סביב בהתפעלות על בתי האבן ואף נכנס לחלק מהם, בזהירות רבה שלא נמעד.
 

אזהרה: הכניסה לבתים שגודרו על ידי רשות מקרקעי ישראל מסוכנת, ולכן אסורה בהחלט!

נכנסים אל תוך ההיסטוריה

בתקופה העות'מנית, בראשית ימי הכפר המוסלמי (לפני כן היה פה כפר מקראי יהודי, שהתפרנס מחקלאות ומכירת מים לתושבי ירושלים), התגוררו התושבים במערות חצובות באבן. ניתן להבחין בהן בקושי בצדי המדרונות. זמן קצר מאוחר יותר, סביבות 1596, יצאו תושבי הכפר מהמערות ובנו בתים חדשים וצפופים יותר, בצורת חומה ומגדלים בתוכה. צורת בניה זאת נועדה להגן גם על המתגוררים בבתים וגם על ההולכים בדרכים שביניהם, וסייעה במלחמות שהתרחשו באזור, כמו המלחמה של תושבי הכפר הפלאחים נגד הכובש המצרי במאה ה-19.

אחרי מלחמה זו התפתח הכפר מן המרכז כלפי חוץ. למרכז נגיע בהמשך הדרך, היכן שסימון השביל פונה בפרסה חדה שמאלה, ושביל עפר צר ממשיך ישר בין הבתים. באזור המרכז ניבנה המסגד, ומאוחר יותר נוסף לו בית הארחה - חאן הכפר. היום ניתן לזהותו במבנה מרובע גדול מוקף חומה גבוהה, המחולק לשניים, שאחד מהם הוא חצר מרוצפת חלקית ובה באר מים. לצד עיקול השביל הפונה שמאלה, סביב המסגד, נבנה אחד מארבעת בתי הבד. זהו הגדול והמודרני שבהם, וניתן לבקר בו, אך חשוב להיזהר עקב חשש להתמוטטות. הכניסה לבתי הבד האחרים דורשת זחילה ואינה מומלצת.

צופים בכפר המתפתח

עם הרחבת המרכז והתפשטות הכפר גם מספר התושבים גדל וסביב שנות השישים של המאה ה-19 גרו בו 300-400 נפשות. גידול האוכלוסייה הביא עמו גם מבנים חדשים. לצדו השמאלי של העמק, ליד כביש 1, נבנו בתים מודרניים בצורות חדשות, ללא חומה או מגדל ופחות צפופים, מכיוון שהמצב היה יותר בטוח. חלק מהמבנים עדיין ניצבים בצדו השני של העמק. הם בנויים בצורה מלבנית, עם שתי קומות ומדרגות חיצוניות המובילות לקומה העליונה. זו שימשה למגורים, והקומה התחתונה לצאן ולבהמות המשפחה. חלק מהבתים החדשים אף ניבנו על יסודות אלו הישנים. ניתן להבחין בכך, לפי השוני בין אבני הגלם המסותתות יותר. ניתן להבחין גם בכך שכל בית נבנה על חלקת אדמה גדולה, שלא כמו במרכז, ולצידה מבנה ששימש כמחסן לתוצרת החקלאית, בדרך כלל של כמה משפחות ביחד.

בתים אלו היו בבעלות עשירי הכפר, שגידלו כבשים ועזים וגם עבדו טרסות של עצי זית, גפן ותאנים. חלק מבתים אלו, שעדיין עומדים כמעט בשלמותם, השתייכו למשפחת המוכתר של הכפר. ניתן להגיע אליהם בירידה קלה מסימון השביל שמאלה, תוך הליכה בסבך הצמחייה. טיפוס זהיר לגג הקומה העליונה יגלה נוף יפה של כל הכפר וחקלאות הטרסות. ראוי לשים לב לצורת החלונות של בתים אלו, שאינם מרובעים ופשוטים כמו במרכז הכפר, אלא בצורת קשת, המעידה על עושר המבנה. חלק מבתים אלו היו מרוצפים באריחים מקושטים שעדין השתמרו חלקית, למשל במבנה הגדול שמשמאל ומעל למעיין. בתמונה שמציגה חתך פנימי של בית טיפוסי בליפתא תוכלו לראות משמאל לימין תנור קטן מקושט ומעליו חלון אוורור, דלת שיותר מאוחר נחסמה והפכה לתא אחסון גדול ולידו תא אחסון קטן.

עם השיטוט לאורך שביל, נשים לב לכוכים ולפרוזדורים שבין הבתים במרכז הכפר. סמטאות אלו היוו את חצרות הבתים, היכן שהילדים התרוצצו ושיחקו. במרכז הכפר ובפיצולי הדרך אפשר לראות משטחים של אבנים גדולות, ששימשו כספסלים ויצרו מקומות שיח ומפגש חברתי ותרבותי.

נחזור בחזרה לשביל שבעמק ונמשיך לטייל בעבר. בראשית המאה העשרים התרחב הכפר במעלה ההר, "ליפתא עלית", והפך לחלק מהרצף האורבני של ירושלים. אזור זה נבלע היום ברוממה, גבעת שאול ושכונות נוספות בפתחת ירושלים.

מדלגים אל תקופת המנדט הבריטי

בדילוג קטן בהיסטוריה, ובהמשך השביל, נעבור לתקופת המנדט הבריטי ולמסילת הברזל מירושלים לקהיר. חלקים ממנה נבזזו ושמשו כקורות תמך לדלתות ולמרפסות הבתים שחוזקו במלט. את פסי המסילה עדיין ניתן לראות בבירור גם היום.

נמשיך בשביל מטה לכיוון פארק ירושלים ועמק הארזים, נפנה מבטנו אחורנית ונתבונן שוב בליפתא הציורית המתרחקת מאתנו. נעזוב את הכפר, ממש כפי שהערבים נטשו אותו בפרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1947, בהוראת הוועד הערבי העליון, על מנת להפכו לבסיס לארגון הנאג'דה (ארגון נוער ערבי לאומי-צבאי שפעל מתום מלחמת העולם השנייה). 

ליפתא נכבשה סופית על ידי צה"ל בסוף מלחמת העצמאות. בפברואר 1948 הכפר היה כבר ריק ומדינת ישראל הצעירה העבירה אליו עולים שזה עתה הגיעו, עקב מחסור במגורים זמינים. מאוחר יותר תושבים אלה עברו ברובם לבתים מודרניים ויפים יותר בירושלים החדשה.

מגיעים לליפתא של היום

כיום מתגוררים בליפתא גם חסרי בית אחדים שפלשו למבנים הנטושים. כדי להילחם בתופעה חוררה עיריית ירושלים את גגות המבנים (ראו תמונה). החורים זירזו את התמוטטות הבתים הישנים, אך רובם עדיין שמורים יפה.

אם נמשיך בשביל נגיע לסוף המסלול ולפארק הארזים, משם נצטרך לחזור על עקבותינו לחניון בטיפוס תלול וארוך.

אחת התכניות של עיריית ירושלים היא להפוך את ליפתא לאזור מגורים אקסקלוסיבי, תוך שמירה על נוף הכפר והארכיטקטורה. בינתיים, עד להחלטה הסופית בדבר שימור המקום ותכניות הבנייה, האזור נותר מהמם ביופיו, ואחד מכפרי הערבים האחרונים שנשתמרו כפי שהיו בעבר.

איך מגיעים

  • הגעה ברכב מכיוון רמות: ליד מתקן חברת החשמל וחוות הסוסים "אמיר" יש לפנות ימינה ולהמשיך עד שמגעים לחניה ולשלט חום המורה לליפתא.

  • הגעה ברגל מהכניסה לירושלים: יורדים ליד תחנת הדלק ועוברים את גשר הולכי הרגל, גם פה עד לחנייה ולשלט. מהחנייה יורדים בשביל תלול עם נוף יפה לכפר ההיסטורי ולמעיין. 

מפת האזור

טוען את המפה

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר


תדובה - arnon.deshalit 7/7/2016 18:22

דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא

תגובות: 0 צפיות: 3429 אחרונה: 22/01/2014 07:28:40
שירותי תיירות מומלצים
הצעות ששווה לבדוק