אם תסתובבו בהר הגנב, סביר להניח שלא תתעכבו יותר מדי על הצמחייה באיזור. השיחים הסבוכים ופרחי המדבר אומנם לא אומרים לנו יותר מדי, אבל עבור הקהילה הבדואית – הם עולם ומלואו. הצמחים המדבריים שימשו ועדיין משמשים את הבדואים לטיפול באינספור מצבים רפואיים, מבעיות עיכול ועד בעיות עור. מה סוד הקסם שלהם? צאו איתנו למסע בעקבות ההיסטוריה של צמחי המרפא הבדואיים ותגלו.

סוד הרפואה הבדואי

"הריפוי הוא בשלושה דברים – טעימה מהדבש, כוסות רוח וכוויה מהאש" (הנביא מוחמד)

עוד לפני לידתה של הדת האסלאמית, הבדואים האמינו בכוחות ריפוי טבעיים ועל- טבעיים, אותם ספגו ממקומות נדודיהם השונים באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה. עם התפשטות האסלאם, הכתבים הדתיים שינו את תפיסת החולי והריפוי בעולם הערבי. לפי האמונה המוסלמית, הכאב והסבל תופסים חלק בלתי נפרד מהחיים ויש להם היבט רוחני חשוב, שמסמל את אדיקות האמונה באל. המוסלמים מאמינים, שהסבל מבטל את החטא, דבר שמאפשר להם להתמודד בצורה אופטימלית עם מחלות ולהתגבר עליהן. 

אותם העקרונות שנכתבו על ידי הנביא מוחמד ומכונים לעיתים גם "רפואת הנביא" משמשים עד היום קווים מנחים, לאורם פועלים זקני הכפר הבדואים, בבואם לטפל באדם חולה. אם תחלפו על פני "דרך האוהלים", הסמוכה לכביש 40 ותגיעו לאחד המאהלים עם כאב בטן או כוויה, המרפא הבדואי ישמח לטפל בכם גם ללא תשלום, מכיוון שבהתאם לאמונה, המרפא הוא שליח שתפקידו לתווך את הריפוי בין אלוהים לחולה.

על פי המסורת הבדואית, לכל מחלה יש צמח שיכול לרפא אותה. עם זאת, מכיוון שלא תמיד יש צמחייה זמינה בהישג יד, המרפאים המקומיים ישתמשו בשיטות ריפוי אחרות, במקומות בהם הצמחייה דלה. סט הכלים בהם משתמשים המרפאים הבדואים רחב למדי וכולל תפילות וקריאה בקוראן, שימוש בכוסות רוח וכוויות טיפוליות. גם המיסטיקה והכישוף תופסים חלק נכבד מהריפוי הבדואי. כך, הנשים הבדואיות ממשיכות לקיים טקסי הוצאת עין הרע וגירוש רוחות רעות גם בימינו. 

תמצית סודות צמחי המרפא הבדואים

צמחי המרפא קשורים למסורת ואורח החיים הבדואי בעבותות. חיי הנדודים והניתוק מהציוויליזציה, דרשו מהבדואים להסתגל לתנאים סביבם ולהשתמש במשאבים המוגבלים שנתן להם הטבע. הצמחים היו ונותרו המשאב הזמין ביותר, בו יכלו להשתמש הבדואים להזנת הצאן המפרנס אותם, בניית מחסה לילה, רתימת גמלים וגם לצרכי מאכל וריפוי. זאת גם הסיבה שהבדואים חקרו ולמדו היטב, את תכונות הצמחים והיכולות הטמונות בהם.

חיי הנדודים, הפגישו את הבדואים עם אינספור צמחים וטקסי טיפול שונים. גם המשמעות של כל צמח יכלה להשתנות בקרב השבטים השונים. לא פעם, צמח שקושר אצל שבט אחד לריפוי של מחלה מסוימת, בשבט אחר נחשב כיעיל דווקא לטיפול במחלה אחרות. 

במשך דורות, זקנות השבט ליקטו ורקחו תרופות ומשחות, באמצעות הצמחים המדבריים סביבן, בעזרתן טיפלו בבעיות עור, כאבי בטן, כוויות, כאבי מחזור ועוד. את הצמחים נהגו להכין כחליטה (מזיגת מים רותחים על הצמח) או כמרתח (בישול הצמח בתוך המים). את הצמחים שאינם מיועדים למאכל אדם, הן בישלו וכתשו  לכדי משחה או השתמשו בהם באמבט אדים.

תמונה מתוך אתר טיוליגם טעים וגם מרפא | צילום: דניאל בר

עם זליגתה של הקדמה והמודרניזציה אל חייהם, הבדואים החלו להיעזר גם בשירותי הרפואה המודרנית. כיום, מקובל לשלב טיפול בצמחי מרפא לצד טיפול רפואי קונבנציונלי. בצמחי המרפא נהוג להשתמש בעיקר בשגרה – לחיזוק המערכת החיסונית וכרפואה מונעת. ברפואה המודרנית, משתמשים בעיקר במקרים רפואיים מורכבים יותר, שאין להם בהכרח מענה בצמחים המדבריים.

הכירו את צמחי המרפא המדבריים

"דרוש טיפול, כי אלוהים לא שלח מחלה בלבד אלא שלח איתה תרופה” (הנביא מוחמד)

אם תגיעו לסיור במדבר בחודשי האביב, את פניכם יקדמו שלל צמחים צבעוניים וחד עונתיים, כמו צבעוני הנגב, אירוס, זהבית ועירוני. במהלך השנה, הבדואים נוהגים להשתמש בעיקר בצמחים רב-שנתיים שהסתגלו לתנאי המדבר הקיצוניים, ומציעים פתרון כמעט לכל בעיה:

לענת המדבר: שיח סתגלן במיוחד שגדל בהר נגב כל ימות השנה. לענת המדבר היא אחד מצמחי המרפא הנפוצים ביותר בקרב הבדואים ומשמשת אותם בעיקר לטיפול בכאבי בטן ובעיות קיבה שונות. במקרים מסוימים, משתמשים בה גם לטיפול במכות קור, נזלת או שפעת. את הצמח חולטים ושותים כתה צמחים. אפשרות נוספת היא לבשל את העלים עם שמן זית או חמאה ולאכול את התערבות כמעין סירופ.

לענת יהודה: צמח מדברי שנמצא בתפוצה חלקית בהר הנגב. למרות זאת, הוא נחשב לאחד מצמחי המרפא השימושיים והנפוצים ביותר בקרב הבדואים, בזכות תכונות הריפוי הרבות המיוחסות לו. הצמח משמש לטיפול בכאבי בטן, שלשולים ומחלות ויראליות שונות. את הצמח נהוג לחלוט ולשתות קר עם סוכר.  

גייסום (אכיליאה ריחנית): הגייסום, שגדל בסמוך לערוצי הנחל, הוא צמח שניתן למצוא בהר הנגב החל מחודש מרץ ועד ספטמבר. הבדואים בנגב משתמשים בו בעיקר לטיפול בילדים עם חום גבוה או שפעת. מכיוון שמינון גבוה של הגייסום עלול להיות רעיל לילדים, נהוג להשתמש בו באופן חיצוני בלבד. אחרי שמרתיחים את הצמח ונותנים לו להתקרר, עושים לילד מקלחת עם אדי הצמח, שחודרים לכל הגוף ומטפלים בבעיות קיבה וחיידקים בבטן. בן אדם בוגר יכול לשתות כוס אחת ביום של חליטת גייסום, ללא חשש.

רותם המדבר: את פרחי הרותם היפיפיים, לא תוכלו לפספס. מדובר בצמח רב-שנתי, שנפוץ בעיקר באיזור צפון הנגב. הרותם מסייע בהרגעת כאבי גב, כאבי מפרקים ופצעים כלליים. איך משתמשים בו? מכיוון שהרותם רעיל למאכל, הבדואים מבשלים אותו במים, כותשים ומניחים על המקום הכואב.

זוגן השיח: שיח נפוץ במיוחד בקרב הבדואים, שמשמש בעיקר לטיפול חיצוני בבעיות עור שונות כמו אקנה, גירויים או דלקות עור. יש לטחון את הזרעים של הזוגן ולהשתמש בנוזל המופק מהם, כמעין סבון או משחה ולמרוח על העור הנגוע. 

תמונה מתוך אתר טיוליבמקום משחת עור | צילום: אלחי 47

אם אתם מתכננים טיול בנגב בקרוב ורוצים לצאת מעט ממסלול המטיילים הרגיל, תוכלו לקפוץ לדרך האוהלים - הכינוי שקיבלה הדרך שעוברת בין מספר מוקדי התיישבות בדואים, המקובצים בארבעה איזורים: רמת ציפורים, עבדה, אריכא ומשולש חווה. כאן, תזכו לאירוח בדואי כמיטב המסורת, בו תוכלו לראות כיצד הבדואים משתמשים באוצרות הטבעיים סביבם לצרכי ריפוי ובישול.  

רוצים להתארח אצל אחד התיירנים הבדואים בהר הנגב? צרו קשר עם מוקד ההזמנות בטלפון 072-331-2097 שלוחה 1, בין השעות 8:30 ל-16:00 עבור לינה, סיורים, סדנאות וארוחות בכפרים הבדואים. 

לתחילת הכתבה

עשינו לכם חשק לצאת לחופשה באזור דרך האוהלים בהר הנגב? הכנסו למתחם דרך האוהלים באתר למטייל בישראל ותגלו מה עוד אפשר לעשות באזור »