כל המידע על "שרונה - אי (של) שקט..."

נפגשים ברחוב דוד אלעזר פינת רח' קפלן בשעה שתימסר לנרשמים באתר או בנייד 0525602310 . הסיור יעבור בין בתי הטמפלרים המשוחזרים בין גינות הנוי והאתרים המיוחדים . את סיפורם של הגרמנים הבאים לארץ הקודש לקדם את בואו של משיחם, נחייה בעזרת דמויות של אנשי דת ועבודה , ועל של נשים אירופיות שניסו בכל כוחן לשמור על תרבותן, דתן , ואורח חייהן וחיי משפחתם, באזור הקשה של ה"לבנט". נוסיף לתאר בסיפורים את דמויותם של המנהיגים שעברו מאמונה נוצרית טהורה להערצה לפיהרר ה-III (ימ"ש), והמחיר הכבד ששילמו בשל כך.

לאחר 70 שנה: הטמפלרים חוזרים לשחק באולינג בשרונה

המושבה הטמפלרית שרונה, סמוך למתחם הקריה בתל אביב, היתה עד לעליית הנאצים לשלטון מוקד בילוי עם מסבאות, מגרשי טניס ואתלטיקה ומועדוני כדורת. במסגרת פרויקט השימור של המושבה הגרמנית הוותיקה עלו השבוע שנים מנכדיהם של הטמפלרים על מסלול הבאולינג הישן עם כדור וחיילי המשחק המקוריים, 70 שנה אחרי

ניר שועלי | 6/11/2013 12:24Share on facebookShare on twitter

תגיות: טמפלרים, באולינג

במרחק מטרים ספורים מהתנועה הערה של רחוב קפלן, בצהרי יום ראשון בתל אביב, ניסו הלמוט גלנק והרדי וולר להפיל פינים עשויים עץ באמצעות כדור באולינג, בדיוק כמו הסבא הגרמני שלהם באותו מקום לפני כ-70 שנה

משחקים באולינג בשרונה צילום: אלי דסה



ההתרחשויות ההיסטוריות הפכו את הלמוט והרדי לאזרחים אוסטרלים, אבל הנוכחות שלהם במושבה שרונה המתחדשת הכניסה את כל הנוכחים אל מכונת זמן, אל סצינה הזויה, כשברקע מגדלי הקריה והמוני חיילים השבים מארוחת הצהרים במסעדות הסביבה

הימים ימי טרום מלחמת העולם השנייה. במרכז תל אביב הקטנה, המושבה הטמפלרית שרונה שוקקת חיים. קצינים בריטים שותים במסבאות, רוקדים עם נערות יהודיות בבית העם

טמפלרים מכינים עוגות גרמניות ותה מיוחד, ובין חרישה לחליבה מוצאים זמן למשחק הקגל - באולינג מעץ - שהביאו עימם מגרמניה. המשחק היה רווי בשתייה מכיוון שעל כל הפלה של הפינים, חייב היה כל שחקן לשתות כוס בירה

דו קיום עם היהודים

כאשר הונף הדגל הנאצי בשרונה גורשו הטמפלרים על ידי הבריטים כנתיני מדינת אויב ורובם ברחו לאוסטרליה, שם נשארו עד היום. שרונה הפכה להיות חלק מהקריה, ורק בשנים האחרונות, שנות השחזור של המושבה, התחדש הקשר וכך גם שוחזרה המושבה לפרטי פרטים

היא מיועדת להפוך בקרוב לפארק שימור בן 40 דונם, שיהווה למעשה מוזיאון פתוח ואינטראקטיבי. הלמוט בן ה-80 נהנה מהשמש הסתווית של תל אביב, ואומר: "אני מתרגש. הגעתי מקצה העולם כדי לשחק קגל, כפי שסבי שיחק כאן לפני מאה שנה. אני מאמין שהוא היה רוצה בכך". 

הוא נולד במחנה מעצר בו החזיקו הבריטים את הגרמנים, בבייסווטר, פרבר של מלבורן, שם הוא והרדי וולר גרים עד היום ופעילים בקהילה הטמפלרית. הרדי נולד בגרמניה, מכיוון שסבו נשלח מפלסטינה להיות חייל בחזית המזרחית, שם נשבה ונשלח למעצר בקפריסין. לימים, בת אחת של הסבא תתחתן עם חייל בריטי ובת אחרת עם שוטר בריטי. אמו של הרדי החזיקה בבעלות על מלון "גליל" בנצרת

חמישה מועדוני באולינג היו אז בפלסטינה. כולם היו שייכים לטמפלרים, אבל רק אחד שרד ונותרו שלוש תמונות ממנו בתקופת הזוהר שלו. בתב"ע המקורית היו אמורים להרוס את שרידי המסלול והמבנה, אך אנשי מנהלת שרונה, מירב שאול והאדריכל שי פרקש, שהבינו את הפוטנציאל ההיסטורי של מבנה הבאולינג, החליטו לשמר אותו בכל מחיר

לבסוף, בזכות קשרים טובים שנוצרו עם משפחות הטמפלרים המזדקנים הגרים באוסטרליה, נאספו חומרים נוספים על מועדון הבאולינג. המשפחות הטמפלריות שלחו למנהלת שרונה גם את הכדור המקורי איתו שיחקו, ו"חייל" מקורי, יחד עם סיפורים רבים על הימים ההם. במהלך המשחק תרם גלנק למוזיאון את סיכת מועדון הבאולינג המקורית של שרונה

טמפלרים בשרונה של פעם צילום: הארכיון הטמפלרי

עד שהטמפלרים של ארץ ישראל גילו את הנאציזם, הייתה להם דווקא אינטראקציה טובה עם אנשי היישוב. מדובר בזרם רפורמי של הנוצרים הפרוטסטנטים-לותרנים בגרמניה, שלא אהבו את ממסד הכנסייה והאמינו כי הגאולה תגיע על ידי גאולת אדמת ארץ הקודש

לפלסטינה הם הגיעו החל מ-1858 והקימו מספר מושבות, בהן שרונה, שהשתרעה עד נחל הירקון. "אין לנו דוקטרינה קשוחה", מסביר הרדי את מהות הטמפלריזם, המשגשג בנחת גם בשקט של אוסטרליה. "אנחנו מאמינים בחופש המחשבה ואין לנו פולחן. כיום זו יותר מסורת מאשר דת של ממש". 

אדמות הטמפלרים הפכו להיות אדמות המדינה עם הקמתה, ולבסוף, כחלק מהסכם השילומים עם גרמניה, שילמה ישראל פיצוי לטמפלרים על אדמותיהם. באופן סמלי, בתי המגורים המיוחדים של הגרמנים בשרונה שימשו את הצבא ואת קריית הממשלה

הטמפלרים הביאו לארץ כלים ושיטות לפיתוח החקלאות לצד סגנון אדריכלות ייחודי, חיי תרבות ולא פחות משמונה ענפי ספורט. בשעות הפנאי שיחקו הגרמנים התל אביבים כדורגל, טניס ובאולינג, וכן עסקו באתלטיקה, שחיה, רכיבה על אופנים ורכיבה על סוסים.

"תרבות ספורט מדהימה"

ייתכן כי אולי הספורט הישראלי, המתקשה להמריא, הפסיד משהו מכך שלא הייתה העברה מסודרת של תרבות הספורט הגרמ נית ממושבות הטמפלרים אל המדינה שב דרך. האדריכל פרקש, החוקר ומשמר למעשה את האתר, מסביר: "פרק הספורט של הטמפלרים בשרונה הוא מדהים

"
כל הזמן התקיימו תחרויות ונוהלו ליגות מסודרות. פה ליד משטח הבאולינג ישבו ושתו בירה בפאב. הסוסים היו היכן שבית סוקולוב (בית העיתונאים) עומד היום. מגרש אתלטיקה ענק שכן בפאתי היישוב". 

הפיקוח על השימור בשרונה נעשה באמצעות מנהלת ייחודית של חברת אחוזות החוף, המנהלת מטעם עיריית תל אביב-יפו את צרכי השימור באתר. בהמשך ישוחזר מגרש הטניס הטמפלרי הישן כמתחם גלגיליות, וגם ברי כת האגירה ההיסטורית תשוחזר יחד עם שב שבת הרוח המקורית

הפארק יארח גם פעילויות מיוחדות כמו ימי שוק ואירועי תרבות, כשבמתחם יוקם גן מוסיקה, שישמש לקונצר טים והופעות של הרכבים קלאסיים ועכשוו יים. מירב שאול, סגנית יו"ר המינהלת, מספרת כי שימור המתחם נעשה באמצעות צאצאי הטמפלרים שבאוסטרליה: "יש עמם קשר לאורך שנים, ולפי האלבומים הפרטיים שלהם הרכבנו את התמונות עבור ההווה". 

הסככה הקטנה בה מוצבים בקבוקי הבאולינג הייתה מכוסה בתוספות בנייה של הצבא, ולא היה פשוט לחלץ אותה, מה גם שהמבנה לא הוגדר כמבנה שנועד לשימור. אבל המשמרים מצאו פירצה לקבלת היתר לשימור, וכיום המבנה מוצב לצד מסלול חדש מתחת לפאב המשוחזר, אם כי עדיין טרם ציפו את מסלול הבטון החשוף

בכלל, אף אחד לא ידע לומר לנו מתי בדיוק יסתיימו העבודות והאתר ייפתח לקהל. התשובות נעו בין חודשיים לבין אפריל 2014. אצל הגרמנים זה כנראה לא היה קורה, אבל דינם נחרץ לעזוב את גן העדן הקטן שבנו כאן מכיוון שנחשדו כגיס חמישי

אפילו היה מקרה בו כמה אנשים מהקהילה גויסו למודיעין הנאצי במטרה להתסיס את האוכלוסייה הערבית נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, ונתפסו. לצד זאת, מאות יהודים ניצלו בזכות עסקת חילופים בינם לבין הטמפלרים העצורים. ביולי 1941 גורשו 661 טמפלרים לאוסטרליה

''יש עמם קשר לאורך שנים'' צילום: אלי דסה

שאול אומר כי "מרגש להיפגש עם צאצאים לגרמנים שהניפו במקום הזה דגל עם צלב קרס, ועכשיו מסייעים לפיתוח האתר. צריך גם לזכור כי הטמפלרים הגיעו לכאן מתוך אמונה דתית ולא מסיבות אחרות. הם הפכו לתנועה לאומנית רק אחרי עליית היטלר לשלטון ב-1933". 

הרדי וולר: "אני נדהם מהעבודה הענקית שנעשית כאן ומהשימור. האדמה כאן יקרה וזה לא יאומן מה שמתרחש פה. עבורי זה מרגש. מצער אותי מאוד שההיסטוריה חיבלה ביחסים מצוינים ששררו בין הגרמנים ליהו דים בארץ ישראל. היו שיתופי פעולה בחקלאות והייתה ידידות. לסבי היה כאן חבר טוב בשם אריה טננבאום, עמו הוא טייל הרבה. יכול להיות שנכדיו גרים כאן בתל אביב. אינני יודע מה עלה בגורלו". אם מי מהקוראים מכיר, הוא מוזמן לפנות אלינו

"
הכרתי את הטמפלרים של היום והם אנשים נהדרים", אומר שי פרקש. "התארחתי אצלם, גם בגרמניה, וקיבלנו מהם כאלף תמונות שעזרו לנו לשמר את שרונה". ממועדון באולינג בראשל"צ קיבל פרקש ציוד, והכוונה היא להחיות את תחרויות הקגל הטמפלרי המסורתי, ואולי עוד ענפי ספורט, שהשתלבו בחיי הקהילה דאז

לדבריו, "אף אחד לא מכחיש את מה שקרה פה ובאירופה. למדנו דרך השחזור על תרבות וקשרים בין אנשים, ועל מלחמות שהרסו הכל. היו בשרונה שנות שגשוג, עם ערבים ועם יהודים. קרו דברים שגרמו לאחרים לעזוב, ואנחנו נשארנו כאן. הקטע הנאצי כל כך קטן בסיפור הטמפלרי. אפיזודה חולפת במאה השנים שלהם בפלסטינה". 

וולר , בן למשפחה הגדולה ביותר בשרונה, אומר: "מההורים שלי למדתי כי הטמפלרים אהבו את היהודים והם המשיכו להתכתב עם ישראלים לאחר העזיבה". 

אל הרדי והלמוט מצטרפים ישראלים, המטילים את הכדור בכיוון הבקבוקים. גם הבירה שנשלפת היא ישראלית. מה לעשות, השחזור עדיין חלקי בלבד, וייקח זמן עד שאפשר יהיה להביא את ברלין אל תל אביב