כל המידע על הקולקטיב הצרפתי בתערוכה ייחודית ומסקרנת בבית העיר בתל-אביב

במרכז העיר תל-אביב, בבית העיר, ששימש בעבר כבית העיריה הישן של תל-אביב, הוקם מוזיאון לתרבות אורבנית, המציג בחלל המרכזי תערוכות מתחלפות. איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית ומנהלת מתחם ביאליק, החליטה להביא את הטרנד העולמי של אמנות קולקטיב וליצור פרוייקט “קולקטיבים יוצרים בבית העיר”, כך שכל 4 חודשים קירות החלל המרכזי משנים צורה וצבע והופכים ליצירה חדשה, שרוקמת עור וגידים על קירות המוזיאון ולא באווירת הסטודיו.

לא מדובר בתמונות שעוברות ממוזיאון למוזיאון, אלא ביצירה חדשה וחד-פעמית, שיוצרים ישירות על קירות המוזיאון בתקופה קצרה של כשבועיים עבודה. בסוף התערוכה הציורים שעל הקירות נמחקים לחלוטין ולא נשאר מהם זכר, למעט צילומים.

גם מציאת הקולקטיבים המתחלפים לא נעשית אצל ביתן שלונסקי בדרך קונבנציונלית של תיווך בין מוזיאון לאמנים, אלא דרך המדיה החברתית – הפייסבוק והאינסטגרם. לפני כשנה נוצר קשר בינה לבין הקולקטיב הצרפתי ״Da Mental Viporz" – קולקטיב אמנות רחוב צרפתי, שהוקם בשנת 1999 בפרוורי פריז ובו חברים 7 אמנים, שקוראים לעצמם יוצאי עדי הנפש. עבורם זו פעם ראשונה שקיבלו הזמנה ליצור במתחם סגור ולא ברחוב. הם נענו לאתגר ובסוף אוקטובר 2018 התחילו לעבוד על קירות המוזיאון ויצרו את תערוכת לבד בחושך, שתוכלו לראות בימים אלו בבית העיר.

אז בעצם, מה זה קולקטיב?

הקולקטיב הוא תופעה חדשה של אנשים שעובדים ויוצרים יחד, ועל הדרך גם מאחדים עלויות (שיווק, חומרים, חלל עבודה). בניגוד לאמן שמתכנס לתוך העולם שלו, בונה את הזהות האמנותית שלו ואת השם שלו, כאן מדובר על קבוצה שעובדת ויוצרת יחד. האמנים הרבה פעמים מוותרים על השם הפרטי שלהם ומציגים בשם הקולקטיב.

לכל קולקטיב סגנון עבודה משלו, יש המחלקים את החלל למקטעים, כך שכל אמן עובד באופן עצמאי על איזור העבודה שלו ורק בחיבור בין חללי העבודה האמנים משתפים פעולה ויש קולקטיב, כמו הקולקטיב הצרפתי דה מנטל ופורז, שעובדים יחד: אחד מצייר על הקיר, השני מתקן, מוחק או מוסיף והשלישי הורס את הקיר ובונה מהתחלה.

מה מחכה לכם בתערוכה לבד בחושך

הקסם של התערוכה בא לידי ביטוי גם בעובדה, שהיצירה נוצרת תוך כדי תנועה. יש רק רעיון כללי והוא מתגבש לכדי יצירה שלמה במסגרת זמן נוקשה, עד פתיחת התערוכה. גם דה מנטל ופורז הופתעו מהתוצאה הסופית. הם התחילו את העבודה עם עולם הדימויים שלהם שמגיע מפריז האפרורית, בצבעי שחור, לבן ואפור. תוך כדי עבודה והיכרות עם מתחם ביאליק, דמויות הפלמ”חניק, מילים בעברית והעיר תל-אביב, הצבע התגלה ונוסף ליצירה.

עולם הדימויים השחור-לבן-אפור מתחלף בצבע של תל אביב, צילום: שיר בהר

עולם הדימויים השחור-לבן-אפור מתחלף בצבע של תל אביב | צילום: שיר בהר

הכניסה לתערוכה נעשית דרך קיר שבור, שנותן תחושה שהעבודה עדיין בתהליך. בחלל הראשון תלויות פיסות גדולות של חומרים, שנראות כמו החלקים שיוצרים את הפנים, שיתגלו לפניכם כשתכנסו אל החלל המרכזי בקומת הכניסה. מסביב – קירות מצויירים, בקדמת החלל אבסטרקטיים וצבעוניים ומאחורה בצבעי שחור, לבן ואפור. באיורים תוכלו לראות את הדימויים שאהובים על חברי הקולקטיב – אותיות וטופוגרפיה, בשילוב אלמנטים של צורות, חלקים והרבה טקסטורות וסביבם גרפיטי, השונה מהגרפיטי המסורתי והמוכר.

כשתעמדו בקצה החלל שבקומת הכניסה, תראו את הפרצוף שעל הלוחות התלויים – הפעם צבעוני. עכשיו נשאר לכם להסתכל למטה, ולראות כיצד היצירה משתלבת עם עמדות המחשב הנמצאות בקומה מתחת.

בדרככם לקומה הראשונה, אל תוותרו על הטיפוס במדרגות, שמזמן הפתעה – צילומים של יצירות ישנות של הקולקטיב, שצויירו בערים מחוץ לפריז. רגע לפני שאתם נכנסים לחלל בקומה הראשונה, תוכלו לראות צילומי וידיאו שמוקרנים ברצף ומציגים גם הם עבודות של הקולקטיב בעולם.

במעלה המדרגות - יצירות של הקולקטיב שצויירו מחוץ לפריז, צילום: שיר בהר
במעלה המדרגות – יצירות של הקולקטיב, שצויירו מחוץ לפריז | צילום: שיר בהר

את הקומה השניה אופפים צבעי אפור, שחור ולבן. כאן תוכלו לראות לוחות פרספקס, שהקולקטיב העמיד בצורה מבולגנת בחלל, על כל אחד טקסטורה אחרת – חלקם עם ציורים פשוטים להבנה וחלקם אבסטרקטיים, ולוחות שנראים כמו משולשים, שיוצרים עמודים מיוחדים בחלל.

נצלו את ההזדמנות למפגש הקרוב עם עבודת הקולקטיב, להסתובב ברחבי המוזיאון, לעבור בין הלוחות והקירות, לבחון אותם מקרוב, לגלות את המקומות בהם עבדו על הפרטים, לראות את האזורים שהדד-ליין חייב להשאר באמצע תהליך וגם למצוא את הסימנים לדמויות תל-אביב היסטוריות.