בית האמנים תערוכות ינואר - פברואר

שמרית יריב/ פנים – ציור.<?xml:namespace prefix = o ns = ""urn:schemas-microsoft-com:office:office"" />

שמרית יריב מעלעלת במגזיני אופנה ואמנות כתהליך מוצא לציור דיוקנאות של נשים יפות מחד ושל גברים מבוגרים מאידך. בין אם במבט מיני מפתה של נערה צעירה או במבט מהורהר של פני נביא משיחיות, מצוירים הדיוקנאות בסגנון ריאליסטי מוקפד, אותו "מלכלכת" האמנית במשיחות מכחול לבנות ובטפטופי צבע אקספרסיביים. תפקידו של הצבע הלבן אינו חד משמעי; הוא מתפקד כסמן של אור, משמש כהסוואה וכהסתרה, כפני מסיכה. הוא אף מתפרש כסוג של זיהום או לכלוך, בעל יכולת פגיעה בערכים הטהורים של יופי ורוחניות המתקיימים בדיוקן. הציורים אינם מתארים דמות ספציפית למרות יכולת הזיהוי הטמונה בהם, אלא משמשים כמהות של דיוקן, כסמל או כאיקונה. למרות ההעתקה המימטית בכל אחד מן הדיוקנאות, ניכרת דומות לדיוקן עצמי. באמצעות דמותו של האחר מסמנת האמנית את דמות האני, ומצמצמת את הפער שבין אובייקט לסובייקט. האובייקט, בין אם מתבונן החוצה ובין אם מתבונן פנימה, מכיל בתוכו את הסובייקט ומשקף אותו ואת חלקיו. 

מיכאל יחילביץ/ נסיעה טובה – ציור. אוצרת מלווה: לנה זידל

בתערוכתו החדשה מציג מיכאל יחילביץ סדרת עבודות שמן על בד המתארות דמויות בעת חופשה או נסיעה במקומות ריקים ושוממים. מתוך הריק מגיחות דמויות בודדות; מטוסים, מכוניות, סירות. העולה מדמויות אלו, כי הן עברו סינון, נבחרו בקפידה רבה ורק לאחר מכן הוצבו על הבד בדיוק מרבי מלוות בקריצה אירונית. האנשים והאביזרים אותם מציב יחילביץ בעבודותיו, הם מעין ייצוגים, סימני כתב סודי, הירוגליפים בהם טמונה גם משמעות נוספת - מיסטית. הסדרה "נסיעה טובה", לדברי יחילביץ, היא היא חוויית המסע עצמו. השילוב בין היומיומי הטריוויאלי לשקט ולרִיק הקוסמי, מכיל בתוכו את קשת החוויות האנושיות, המעניק לעבודותיו של יחילביץ משמעות עמוקה לצד מבט אירוני מפוכח.

w    פתיחה חגיגית – יום ראשון, 24.1.2010 בשעה 17:30

תערוכה מס' 2 בסדרת נדבך 16– אורלי הדרי/ כּוֹכָב הַבְּאֵר  – וידאו. אוצר: חן שינברג

בעבודות הוידאו שלה רותמת אורלי הדרי את דמות הליצן למסע ברגעים מושהים ביצירות אמנות שונות. הליצן של הדרי הוא ליצן רחוב לוזר, חשוף לעיני העוברים והשבים המתעקש לחזור על פעולות שבהן הוא חווה כישלון פעם אחר פעם. בחירתה בדמות הליצן נובעת מחקירה של מצבים אנושיים גבוליים, בהם קיים מאמץ פיזי ומנטאלי. הליצן מופיע ביצירות אמנות מתקופות שונות בהן "האידיוט" של פרנסיסקו גויה, "הבשורה" של פרה אנג'ליקו, "טבע דומם עם רסן", של הצייר ההולנדי יוהנס טורנטיוס ובתצלום מהסדרה "קצף" של האמן הסיני העכשווי זאנג הואן. בעבודותיה מחזירה אותנו הדרי לשפה הבראשיתית, הקמאית של המין האנושי ואל עזות המבע של הפנים והגוף שנמחקה כמעט כליל מהתרבות עקב כניסתה של השפה. הדרי חושפת ומגלה הבעות פנים ומחוות גוף יומיומיות ומתרגמת אותן לשפה אחרת ורחוקה שנראה כמו הופיעה ממעמקי התודעה הקולקטיבית.

שאול גדיש/ כהד בתהום – צילום. אוצרת: בת שבע גרניט

בעבודותיו יוצר שאול גדיש עולם מבוים, המתרגם תהליכים נפשיים-רגשיים המתרחשים בתוכו בעזרת שכבות של דימויים. גדיש מזמין את הצופה להיכנס אל תוך עולמו הפנימי. הוא שב וחוקר מאוויים, רגשות כלואים, פחדים, כאבים, חלומות והזדמנויות, בחפשו שוב ושוב אחר משמעותם, כהד הכלוא בתהום. הצילום הוא נקודת המוצא לעבודתו. הצילומים משמשים כמצע דימויים, באמצעותם הוא מביים סיטואציות היוצרות מציאות מורכבת יותר. מציאות המנתקת את האובייקטים והאתרים ממקום וזמן ושוזרת דמויות מאפיזודות חיים שונות בנופים ממקומות שונים, עד לכדי מציאות חדשה, הנדמית כסצנה קפואה במהלכו של סרט. מערך הכוחות העוצמתי שנוצר בין הדמויות מושפע ומחוזק באמצעות שיח חזותי בין חללים שחורים לבין הבלחות של אור, ובכך יוצר עולם בו מתקיימים האמת והאשליה כאחד.

רחל כוברט וינר/ נדיבות, פאר ואמת – רישומים ומונפרינט. אוצר מלווה: עודד זידל

בתערוכתה הנוכחית מציגה רחל כוברט וינר מונופרינטים משנת  2007ורישומים בעפרון מהשנים 2004 - 2009. טכניקת עבודת המונופרינט מורכבת ממריחת דיו באמצעות גלגלת על משטח זכוכית, לאחר מכן חריטה, ניגוב וגריעה שלו עד להדפסה אחת יחידה. את כוברט-וינר מעניין תהליך העבודה עצמו יותר מאשר תוצאתו. היא ניגשת אליו בצורה פשוטה, כמו ילד המשחק בחול, כמנסה להיאחז במשהו ראשוני, זיכרון מהילדות או מגלגול קודם, משהו ארכיטיפי שהגיע מזמנים קדומים. תחילת יצירתה בהתבוננות בגשמי, בשאיפה להגיע לשורש, למהות הדברים והמשכה בקיום דו-שיח עם העבודה. נקודות המוצא לעבודותיה הם צמחים, טבע דומם, צילומי משפחה ישנים, דימויים קוסמיים כגון מפת השמים ואנרגיה המגיעה מלמעלה. דימויים אלה קמים לתחייה כאשר הרציונל חדל מלשלוט על הרגש - כמו במעין מצב של טראנס. עבודת ההדפס, ההוספה והגריעה, מאפשרת מבט היוצא מתוך המציאות אל העולם שמעבר, עולם, בו יש אי ודאות וחרדה אך גם גילוי ותקווה.

w    פתיחה חגיגית – יום ראשון, 24.1.2010 בשעה 17:30