כל המידע על פצעים שחבשתי במילים

הסופר דן בניה סרי נולד בירושלים בשנת 1935. היה בן 11 כשאביו נרצח ע"י צלף ערבי.

כל חייו סירב לסלוח על מכות איוב שנחתו על אימו, שנותרה מטופלת בשבעה יתומים ונאלצה לעבוד כ"מנקה מחראות וחדרי מדרגות".

"הכתיבה היא תרגום של זעקות למילים וניסיון להצפין דמעות רותחות בתוך אותיות מתות".

כוחו הספרותי של בניה סרי הולך ומתעדן עם השנים ופורש לפני הקורא מחוזות חדשים.

ספרו הראשון ,"עוגיות המלח של סבתא סולטנה" הפכו אותו לפני למעלה

מ-30 שנה מפקיד ממשלתי לסופר מצליח.

הספר עובד לסרט הקולנוע "אלף נשותיו של סימן טוב" .

עוד כתב את : "ציפורי הצל", "דגים מתים ביפו", "חתונה בוכרית" ו"אדם שב אל ביתו".

הספר האחרון הוא קובץ אוטוביוגרפי שהקריאה בו משולה להאזנה לקולו של מספר סיפורים, המוליך את הקורא בעזרת לשונו הציורית-עסיסית בין סימטאות השכונה שבה גדל בירושלים. הוא מספר על החסכים והחומרים שעיצבו את חייו.

בסיור שהוא מקיים בשכונת הבוכרים, הנקרא "ארגז החול של ילדותי", הוא מצליח,לדבריו ,להדליק נר נשמה לזכר הוריו.

הצורך התמידי בחיבוק הוריו המתים, הצורך בכתיבה כדי להגיע אליהם, הצורך בשדים כדי לבדות סיפורים לא מוסריים הם שמייחדם את כתיבתו.