הוצאה לאור

 

בתערוכה תיחשף לראשונה תכולת מחסני המוזיאון כמשל לפסיכואנליזה תרבותית. בדומה לתהליך פסיכואנליטי המעלה את התת־מודע אל סף ההכרה, החומרים המודחקים של הזיכרון המוזיאלי יציפו את אולמות האור וההכרה. ריבוי שרירותי של סבכות עמוסות בציורים ללא כל היררכיה איכותית לצד גיבוב של פסלים מתקופות שונות על מדפים ובמות יעצימו את חוויית הביקור ב"מחסן". במעבר מהמחסן לאולם התצוגה נוצרת היסטוריה: תחילתו של סיווג איכותי מדרגי, פרשנות וביקורת. התערוכה תעלה לדיון שאלות הנוגעות לאופן שבו נערכות בחירות תרבותיות בתולדות האמנות, דהיינו - לאופן שבו נכתבת היסטוריה אמנותית וכן שאלות הנוגעות לשיכחה/השכחה ולתפקיד האוצר כהיסטוריון. על מנת להעצים את המתח הדואלי שבין ה"הכרה" המוזיאלית לבין חומרי "תת־ההכרה" התרבותית יוצגו לצד המחסן גם "פניני האוסף".

מבט על

התערוכה מבוססת על תוכנית מיוחדת שהוקרנה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון בפברואר 2010, שהתמקדה בעבודות הווידיאו הבולטות שנעשו בישראל בעשור האחרון. עבודותיהם של האמנים המשתתפים בתערוכה נובעות מתוך שבר מהותי שנפער בתרבות הישראלית בעקבות האירועים הפוליטיים שזעזעו את המזרח התיכון מאמצע שנות התשעים. הסכמי אוסלו, רצח רבין, פרוץ האינתיפאדה השנייה וקריסת התהליך המדיני העניקו לאמנים אלה דימויים והקשרים חזותיים חדשים אשר בהמשך הובילו לעיסוק בנושאים של זהות אישית וחברתית. לנושאים אלו משקל מהותי באמנות הישראלית עד היום, ובמיוחד במדיום הווידיאו המושפע כל כך מהתקשורת ההמונית. האמנים המשתתפים: בועז ארד, גיא בן־נר, יעל ברתנא, ליאור ווטרמן ועמית לווינגר, מלכי טסלר, אמיר יציב, דנה לוי, אבי מוגרבי, רועי מנחם מרקוביץ', שחר מרקוס, מירי סגל, דורון סולומונס, רן סלווין, רותי סלע, ניר עברון, יוסי עטיה ואיתמר רוז, נירה פרג, קרן ציטר, אורי קצנשטיין, רועי רוזן, קרן רוסו וגלעד רטמן.

יאיר גרבוז: הסרטים

תערוכת יחיד ליאיר גרבוז מחלוצי העיסוק בדימוי המוקרן בארץ. עבודותיו הקולנועיות נוגעות בשאלות היסוד של הדימוי המוקרן תוך שהוא מציג קיטלוג מקוטע ומרובד של בעיית הזהות הישראלית. תוך עיסוק בחוויית הצפייה נוגע גרבוז בסוגיית הזמן: הדימויים רודפים זה את זה ללא התפתחות עלילתית, תוך שימוש בקיטוע ובהבלחה, דחיסות ואקלקטיות - תכונות המאפיינות את מכלול יצירתו.

הילה טוני נבוק, אבי סבח

תערוכות יחיד של שני אמנים צעירים הבוחנים את המשמעויות המקובלות של דו־מימד לעומת תלת־מימד תוך שהם מעמתים את המתבונן עם דימויים שנראים מוכרים וזרים כאחד. הילה טוני נבוק יוצרת בפיסול וברישום דימויים שנראים כמו מערכים ארכיטקטוניים מופשטים ואוטופיים. אבי סבח מצייר בצבע על מצעים שונים, כמו נחושת, פרווה ונייר, כשהמצעים השונים משמשים עבורו כעין מעבדה שבמסגרתה הוא בוחן חומרים וטקסטורות. ציורי הנוף המשולבים בדימויים ביתיים יוצרים עולמות פנטסטיים ומפתיעים.