כל המידע על אודה לים

הים הוא מקום מנחם ומושא כיסופים לתחילתה של דרך חדשה. לשון אחר, אל מול השפע הגדול מנסה התערוכה להצביע על המועט המחזיק את המרובה. האודה לים מתבטאת בלכידת הרגע הפרטי בו מתייחד ומתלכד היחיד עם האוניברסאלי, רגע זה הוא גם מטפורה להתבוננותו של החולף בנצחי: “השמש נעה במעגלה הנוקשה – זורחת ושוקעת ושוב זורחת והים לא זז”.