תערוכת עבודות יודאיקה רְתֻקוֹת כֶּסֶף

 

תערוכת "רתוקות כסף", הינה תערוכה הלקוחה מתוך תיבת האוצרות הישראלית- יהודית. בתערוכה זו מציג מוזיאון היהלומים את תכשיטיו של הבית היהודי,  את עדייו של החג היהודי ואת עיטוריו של עולם הנפש והאמונה היהודי, המעוצבים ככלי תשמיש ופולחן. 

 

בתערוכה מובאים  חפצי פולחן וקודש אשר ליוו את העם לכל אורך תקופת גלותו, תשמישי קדושה אשר הפכו את חגיו למעין מקדש מעט ואשר סייעו לו להתרומם מעל יום החולין הקשה וממרר הנפש. 

 כאשר נכנס היהודי לביתו ונשק למזוזה, כאשר עמד מול נרות השבת, כאשר קידש על היין, חגג את ליל הסדר או הניח בזהירות את אתרוגו, יצר היהודי מציאות  קטנה של קדושה סביב עצמו. גם אם מציאות חייו הייתה קשה וגם אם היה חייב להסתיר את זהותו, חיפש ומצא דרכים בהם תשמישי הקודש יזכירו לו את אמונתו, את געגועיו לירושלים, את כיליון הנפש לבית המקדש ואת הכמיהה לעצמאות וחופש בארצו.

 

אמנות היודאיקה טומנת בחובה את עולם הקודש היהודי והיא קוראת למתבונן בה לגלות הלכות, נהגים ומנהגים שהבדילו את העם משכניו. חפצי היודאיקה שבתערוכה שונים מאלה המצויים במוזיאונים ובחנויות. חפצי יום-יום מודרניים, הופכים לפתע את עורם ומגלים פן נסתר ומרגש – פמוט, חנוכייה, כלי להבדלה. 

 

אמני היודאיקה, מאוריצ'יו סמואל ויצחק לובטון, הפכו מתכת קרה לחוויה רוחנית ומרגשת ולעיתים קרובות גם מפתיעה, מסתורית ודורשת התעמקות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

-3-

אמנות היודאיקה הינה אמנות שבה האמן עוסק בתכנים יהודיים באמצעות שפה אמנותית כזו או אחרת. חלק חשוב של אמנות זו הוא בעצם הראיה של החפץ ובהנאה שראיה זו מסבה לצופה. לראיה מתוך הנאה אמורה להתלוות תחושה רוחנית של  ביצוע פעולה  דתית.  מבחינה זו אולי אפשר לומר שאמני היודאיקה הם אלה 

המסייעים ליהודי המאמין  להדר במצוות. 

 

אמנות היודאיקה המוצגת בתערוכה היא בבחינת הידור מצווה לפריטי פולחן רבים, אשר ניתן היה להשתמש בהם ולצאת ידי חובת המצווה גם אם לא היו נעשים כפריט אמנותי  על יד הרכבת צורות, צבעים וחומרים לכלל יצירה הקוראת לנו לשוב ולעיין בה. 

 

לגבי חלקן של עבודות היודאיקה, ניתן לחוש מיד את הקורים המחברים אותן למסורת היהודית. סמלים שונים (מנורה, חנוכייה, בית מקדש), דמויות היסטוריות מהעבר (משה, אהרון, דוד המלך), דמויות אופייניות (מכבי, לוחם  יווני/רומאי), דמויות היסטוריות בנות המאה האחרונה (הרבי מלובביץ'), אתרים שונים (ירושלים, הכותל המערבי), אירועים אישיים (חתונה, ברית, בר מצווה), נוהגים דתיים (קידוש, הבדלה, הדלקת חנוכייה, סביבון, רעשן לפורים, צלחת פסח) או מנהגי יום-יום בבית היהודי (מזוזה, קופסת צדקה, נטילת ידיים)  קושרים את העבודות לארון תשמישי הקודש היהודיים. 

 

העבודות המיוחדות המוצגות בתערוכה הן אותן עבודות שממבט ראשון נעלם מהן ההקשר היהודי. מערכת השמש, אופנוע "גזעי" עם סירה, מכונית יוקרה עתיקה, אווירון על פי דגם של אחד מראשוני כלי הטיס, טנק או רכבת, אינם מזוהים דווקא עם העולם היהודי. נהפוך הוא. חלקם הגדול של חפצים אלה משמש כסמלים לתרבות חומרית הנתפסת כהיפוכה המוחלט של מסורת ובמיוחד של מסורת דתית. לכן מפתיע כל כך לגלות שכל אותם מכשירים המכונים על ידינו "מודרניים" ו"סמלי  קידמה",  מסתירים בקרביהם חפצי פולחן ותשמישי קדושה יהודיים.