אֶמַהוֹי צֶגֶה - הצלילים מרחוב אתיופיה

עצמו עיניים והטו אוזן. צליל טהור של פסנתר הבוקע מבית אצולה אתיופי בראשית המאה שעברה מפלח את דרכו לאירופה הקלאסית ומסיים את מסעו, באקורד סיום מהדהד, בחדרון קטנטן במנזר האתיופי שברחוב אתיופיה 10, ירושלים. לצליל הזה – העמוק, הצלול, המרגש עד דמעות – אחראית אמהוי צגה מרים גברו. נזירה. מלחינה. אגדה.

אמהוי צגה, נערה בת 90 שהשנים לא הקהו את חושיה אפילו במעט, היא אוצר סודי שרק מתי מעט של מוזיקאים מכל העולם מכירים ומוקירים. לעיתים נדמה כי רק סיפור חייה המופלא מסוגל להתחרות במוסיקה המופתית שהיא הלחינה ב-70 השנה האחרונות, על פני שלוש יבשות, לפני שעברה להתבודד במנזר בלב ליבה של ירושלים.

את שנות העשרה העבירה באתיופיה ובגיל 20 יצאה לקהיר ללמוד מוסיקה אצל הכנר הפולני המפורסם אלכסנדר קונטורוביץ'. משם היא חזרה לאתיופיה ועל אף שקיבלה הזמנה ומלגה מהאקדמיה למוסיקה בלונדון, סירב הקיסר לאפשר לה לצאת ללימודים מתקדמים. היא נכנסה לדיכאון עמוק, הפסיקה לאכול ל-12 יום וכשהייתה על סף מוות היא ביקשה ללכת לכנסיה להתפלל. שם גילתה לראשונה את האל.
מאותו רגע של התגלות חייה סובבים סביב שני צירים מרכזיים – המוסיקה והדת. היא הפכה לנזירה, שינתה את שמה למרים צגה ובשנת 1984 הגיעה לירושלים והשתקעה בחדרון קטן ועמוס במנזר האתיופי. בחדר הטחוב והקר תמיד יש מיטת יחיד, שרפרף, תמונות של ישו ומריה, פסנתר והררי תווים כתובים בכתב יד.

בקונצרט ישתתפו עומרי מור, אסתר ראדה, DEJEN (שינגן על כלים אתיופיים מסורתיים), מקהלת כמרים אתיופיים (שישירו את מזמורי קודש בשפת הגעז) ומאיה דוניץ ואנסמבל סולני תל אביב (שיבצעו יצירה שלה שעובדה לתזמורת כלי מיתר). אמהוי מרים צגה תכבד את הקונצרטים בנוכחותה. אם הרוח וההשראה תשרה עליה, היא גם תעלה לבמה ואולי נזכה לשמוע את נגינתה.

ניהול אמנותי: מאיה דוניץ