הר חרת, מוצא ומאגר בית זית: שקדיות ומושבה נשכחת

טיול של חורף ואביב כשירושלים נשקפת ברקע והטבע חוגג לו מסביב. מסלול שחלקו בירידה, יש לו נגיעה בפריחה העונתית, בהתיישבות בשולי העיר, בנופי ההר והגיא ובמשמעויות של תוכנית ספדי לבינוי שנדחתה לעת עתה. נטייל ממרומי הר חרת אל סיפורי האיכרים שבנו את המושבה מוצא בנוף הערבות והחוואר וזו נשכחה בסיבוב... | עדכון מתאריך 19.2.17: מאגר בית זית מלא במים
עודכן לאחרונה: 20/2/2013

דירוג

5
2

משך המסלול


עד חצי יום

רמת קושי


קל, 5 ק"מ

עונות


סתיו, אביב, חורף

מאפיינים: אפשרות לכניסה למיםמתאים למשפחותמתאים לאופנייםטיול פריחה

מסלול הטיול נכתב על ידי איל חיניץ, חלון לירושלים - מורה דרך ומומחה בנושאי ירושלים וסביבותיה


עדכון מתאריך 19.2.17: מאגר בית זית מלא במים.

איך מגיעים

הטיול אינו מעגלי ולכן דורש השארת רכב אחד בתחילת המסלול ושני בסופו, והקפצה קצרה ביניהם. אם הגעתם ברכב אחד בלבד, תוכלו להיעזר במונית של אחת מתחנות המוניות במבשרת ציןו: 02-5702221, 02-5797779, 02-5344444.

נקודת ההתחלה: נמצאת בשוליו הדרומיים של ישוב מעוז ציון. הגעה: מכביש ירושלים-תל אביב יורדים במחלף הראל [1 במפה] דרומה (ימינה לבאים מתל אביב). עוברים את הרמזור והכיכר שאחריו ופונים שמאלה בקצה שורת בתי הישוב לדרך צרה מזופתת מסומנת בשחור (ולידה שלט על מסלול עוטף מבשרת), שמכונה לעיתים במפה רחוב הזית. על השלט בכניסה כתוב: "לסובב הר חרת" ו"עוטף מבשרת". מומלץ להשאיר את הרכב על הציר הראשי או סמוך לבתי השכונה.

נקודת הסיום: בכניסה למוצא תחתית - היציאה של סיבוב מוצא בדרך תל אביב-ירושלים [2 במפה]. הנחיות נסיעה: ממחלף הראל יורדים לכיוון ירושלים וסיבוב מוצא. לאחר כ-2 ק"מ נסיעה לכיוון ירושלים בכביש 1 יוצאים ימינה בסיבוב וחונים במגרש החנייה ליד המחלף.

כדי לחזור לנקודת ההתחלה פונים ימינה ונוסעים במקביל לכביש 1. לאחר כ-200 מטר פונים שמאלה, חוצים מתחת לגשר העובר מתחת לכביש 1, פונים שוב שמאלה וממשיכים עד החיבור לכביש 1. בגשר הראל יורדים ימינה עד הרמזור, פונים שמאלה ונוסעים לפי הנחיות ההגעה לנקודת ההתחלה.

עין חרת

מהכביש הראשי נרד במורד כביש האספלט. לאחר כ-400 מטר נפגוש פנייה ימינה מסומנת בסימון שבילים ירוק. נלך 400 מטר עד מבנה השוּמרה הבנוי מאבן בצד שמאל ובסמוך אליו השלט והמדרגות לעין חרת [3]. זהו מעיין שכבה אופייני להרי ירושלים הנובע מנקבה צרה בנוית אבן. המים נקווים בבריכת אבן עגולה ורדודה. מפלס מי התהום בהר חרת נפגע כתוצאה מפעילות של מחצבה ענקית שכרתה במשך שנים ארוכות אל תוך בטן ההר. המעיין שימש בעבר להשקיית החלקות החקלאיות הכלואות בתוך טרסות אבן למניעת שטיפת הקרקע. בחורף ובאביב נתרשם ממרבדי הרקפות, לוטם, הקיסוסית המטפסת על העצים וצובעת אותם באשכולות אדומים וכמובן השקדיה חושפת שמלת כלולות מדהימה החל מסוף ינואר.

גבעת האוניברסיטה והירידה למאגר בית זית

עדכון מתאריך 19.2.17: מאגר בית זית מלא במים.


נשוב על צעדינו בשביל הירוק עד למפגש עם הסימון השחור. עתה נפנה ימינה (מזרחה) לשביל השחור כשמשמאל לנו שורת בתי מעוז ציון ומימין מדרון ההר המקיים כאן חורש צפוף למדי. לאחר כ-250 מטר נראה מימין כבשן סיד נטוש [4]. לשם יצירת סיד השתמשו בעצי היער אותם כרתו ושרפו. מכאן הצורך בשיקום היער על ידי נטיעות הנערכות כאן משנות החמישים. בהמשך השביל נגיע למזלג שבילים: השביל השחור ממשיך שמאלה ומסתיים סמוך לבית ההבראה הנטוש ארזה על כביש שבע אחיות ואילו אנו נבחר בנתיב הימני המסומן בסימון שבילים כחול וסימון שביל ירושלים. לאחר כ-50 מטר נראה פניה ימינה אופציונלית המאפשרת להקיף בשביל נוח את פסגת גבעת האוניברסיטה עליה אנחנו צופים. גובהה 685 מטר והיא גבעה בתולית שטרם זכתה לייעור או בנייה כל שהיא. בסיום מלחמת העצמאות וניתוק הר הצופים נולדו תוכניות להקמתם של מוסדות חדשים עבור ביה''ח הדסה והאוניברסיטה העברית. בן-גוריון דרש לבנותם הרחק ככל שניתן מקו הגבול. לבסוף הדסה הוקמה בעין-כרם הרחוקה מהעיר במושגי התקופה (נראית ממול). האוניברסיטה, למרות המחשבה להקימה כאן, בגבעה זו, הוקמה לבסוף בגבעת רם כדי להשאירה בתוך עיר. לאחר הקפת הגבעה (למעוניינים) נחזור לשביל הראשי הכחול בדרכנו למטה.

שביל ירושלים הוא שביל הליכה שאורכו הכולל הוא 38 ק''מ. השביל מתחיל בחניון עין חנדק, ממשיך מזרחה לכיוון ירושלים, מקיף את העיר העתיקה בירושלים וחוזר מערבה עד לסיומו בסטף. השביל מתחבר לשביל ישראל בתחילתו ובסיומו, ומהווה לו השלמה, שכן שביל ישראל אינו עובר בירושלים עצמה. השביל מסומן בסימון מיוחד בצבעים כחול-זהב-כחול. השביל נחנך בצעדת ירושלים בסוכות 2006.

השביל יורד בתלילות יחסית. מימין מתגלה נוף העמק שבו זורם נחל שורק, ומימיו נאגרים במאגר הסמוך. לאחר עוד כמה מאות מטרים נגיע לצומת T ברור, שממנו יש שתי אפשרויות להמשך: הראשונה היא להמשיך שמאלה עם השביל הכחול, שמגיע עד הגשר שמתחת לכביש 1. האפשרו השנייה היא לפנות ימינה לדרך עפר לא מסומנת עד למאגר בית זית - אפשרות זו מומלצת בימי החורף, כאשר המאגר מלא. כדי להגיע למאגר ממשיכים בשביל העפר, שבהמשך מתפתל שמאלה ומגיע עד לאזור המאגר. כאן בוחרים את אחד השבילים הפונים שמאלה במעלה הנחל (בכיוון ההפוך לסכר) - כל השבילים מובילים לאותו המקום.

לא משנה באיזו אפשרות בחרנו, נוכל לראות כי רוב הזמן מלווים אותנו מטעי שקדים וכרמים. השקדים הם חלק מבוסתן עצי פרי נשירים שכיסו בעבר את העמק ומדרונותיו ועובדו על ידי חקלאי המושבה ותושבי הכפר הערבי קולוניא.

השביל הכחול והדרך לאורך נחל שורק, המגיעה ממאגר בית זית, נפגשות במעבר מתחת לגשר מעליו סיבוב מוצא [2]. אנו עוברים מתחת לשני גשרים - הראשון, שעליו עובר הכביש לכיוון צפון, הוא גשר מודרני מבטון, שנבנה בעת התקנת האוטוסטרדה בסוף שנות השבעים. השני, שעליו עובר הכביש לכיוון דרום, הוא מנדטורי, ובנוי משתי קשתות אבן מסותתת. גשר זה נבנה במקום גשר תורכי שניצב כאן עד מלחמת העולם הראשונה .למבקרים במקום באמצע המאה ה-19 נגלה גשר אבן בן ארבע קשתות. יסודותיו היו מהתקופה הרומית.

מיד לאחר חציית הגשר (כ-20 מטר) נראה דרך עפר העולה שמאלה. הדרך מגיעה למבנה שסמוך לכביש המהיר. נלך לחלקו השמאלי של המבנה (הסמוך לכביש) ומשם נמשיך בזהירות (בגלל הכביש) עוד כ-100 מטר על מעין מדרכה סלולה העולה במקביל לכביש המהיר עד מבנה החאן. כיום משמש המבנה כבית-כנסת אולם במקור היה זה חאן ומלון דרכים על אם-הדרך לירושלים.

החאן

ראשית הסיפור המודרני ב-1860. שני יהודים תושבי העירהעתיקה בירושלים החליטו לרכוש נחלת אדמה בלב כפר ערבי במרחק שעת רכיבה מהעיר. שני האדונים האמידים, הבגדדי שלמה יחזקאל יהודה ודוד ילין הראשון (סבו של המחנך הנודע), הצליחו ותמורת חמישים נפוליאונים הועברה הקרקע לרוכשים וגם שידוך נולד. בנו של דוד, יהושע בן ה-13 התחתן עם שרה בתו של שלמה. בירושלים הורמו גבות - הכיצד הסכים האדון מבגדד להשיא את בתו לאשכנזי הזה...

בתהליך חריש האדמה התגלו יסודות מבנה ביזנטי שלם מולו אנו עומדים כרגע. קומתו השנייה נבנתה ב-1869 עם סלילת דרך עגלות מודרנית לירושלים שעברה בסמוך לנחלה. ילין הקים במקום חאן, בית-קפה ומלון. בשנת 1881 הפך החאן למפעל לרעפים תוך ניצול החוואר המקומי. ב-1894 לאחר שהנחלה עברה מאגודה אחת לשנייה היא נמסרה לארגון בני-ברית שהחליט להופכה למושבה חקלאית. ארבעה חקלאים ראשונים גויסו לפרויקט החלוצי. ב-1900 הפך החאן לבית מגורים כשהמייסד ילין בנה את ביתו (מצוי כרגע בשיפוץ לקראת פתיחתו כמרכז מבקרים) מאחוריו. כדאי להציץ משמאל לבניין בית-הכנסת שם נמצא באר מים חפורה ולצידה בריכת אבן ששמשה קבוצת אמנים שישבה במתחם בשנות החמישים וייצרה כלי נוי מהחוואר המקומי. בית ילין עצמו יושב מעל מרתף ששימש כרפת. ב-1905, בחסות בני-ברית וחובבי-ציון, הפך הבית לבית-פועלים. הקומה העליונה חולקה לאגף מזרחי ששימש בית ספר ובית-כנסת במשולב, ולאגף מערבי בו התגוררה משפחת כהן שעברה לכאן מטעמי בטחון. ביתה שנבנה קודם לכן במעלה הגבעה היה קרוב לזירת הירצחו של אחד מערביי הקסטל ולכן עברה לכאן זמנית עם עדר הפרות ששוכנו בקומה התחתונה. בקיטון זעיר בין שני החדרים המוזכרים, התגורר בימות השבוע מורה הכפר (דוד גאון - אבא של) שגויס לכאן מירושלים על ידי ילין בתמורה למזון בלבד.

עין מוצא

מערבית לבית הכנסת של החאן (דהיינו עד מעט קדימה יחסית למקום ממנו באנו) ישנה דרך עפר היורדת מהכביש המהיר. דרך עפר זו מובילה לאחר כמה עשרות מטרים נגיע לעין מוצא (אחד ממעיינות השכבה המקומיים). המקום משמש כיום כמקווה מאולתר. מי המעיין נקווים בסדרת בריכות קטנות שנחצבו ע''י פוקדי המתחם. נכון לספטמבר 2010 המעיין ריק.

נחזור כלאומת שבאנו חזרה עד אפיק הנחל בנקודה הסמוכה לגשרים בה עלינו לעבר החאן. נפנה שמאלה (דהינו במעלה הנחל) להמשך הליכה עם השביל הכחול [7]. יש לשים לב לסימון הכחול המבצע מספר פניות המסומנות היטב. נמשיך לאורך משוכת הפטל עד מעיין המגיח מנקבה חצובה משמאל לנו. זהו עין מקלף שנקרא על שמו של מקלף הרמטכ"ל השלישי של צה"ל שגדל בכפר מוצא הסמוך (ראו בהמשך).

המעיין התגלה לפני מספר שנים, ומימיו נקווים בבריכה קטנה לידה צומח עץ מייש בודד (יש לשמור על ניקיון המקום!). בהמשך השביל נגיע לאחר צעידה של כ-0.5 ק"מ בנוף של תאנים ובוסתן שקדים אל הכביש המטפס למבשרת. נצעד בזהירות לאורך הכביש לכיוון ימין עד חצר הבית הראשון. זהו משק רוזא'ני לשעבר בית מקלף.

בית מקלף

אריה לייב מקלף יליד ירושלים הוא אחד מארבעת המייסדים של המושבה. למוצא הגיע לאחר שהרג בנשק חם ערבי בהיותו שומר במטולה. החשש מנקמת דם אילצו לעזוב למוצא שחיפשה מתיישב באותה עת. בפרעות 1929 ראה הבית הזה פוגרום נורא. אריה וחיה מקלף, שלושת ילדיהם ושני אורחים מבוגרים נרצחו ע'י פורעים מהכפר השכן קולוניא. אחד מהניצולים יהיה לימים רמטכ''ל צהל מרדכי מקלף.

ניתן לעבור על פני הבית ולפנות ימינה לשולי חצרו. משם נראים הברושים והבית כפי שהיו. יהודי חרדי בשם יהודה רוז'אני הגיע לכאן מהתיישבות אחרת בעמק יזרעאל כדי לחפש סביבת יהודים מאמינים ולהיות קרוב לירושלים. הוא רכש את משק מקלף והקים כאן רפת לתפארת. הבית ניצב על התוואי של הגשר החדש שיבטל בעתיד את סיבוב מוצא.

חזרה למוצא

נחלוף שנית על החזית של הבית ובמרחק של כמאה מטר נחצה בזהירות את הכביש ואת המנהרה מתחת כביש 1. מיד נגיע לצומת, נחצה את הכביש ונלך ימינה לאורך המדרכה. עכשיו אנחנו צופים משמאל על הבית האדום ששמש מפעל לרעפים והוקם ע'י האחים סצילו שאימצו לעצמם ברוסיה את השם לא להם - שטיינברג. לימים הקימו במוצא יקב וגילו את החוואר ממנו קצרה הדרך למפעל הרעפים הייחודי. לאה בתו של אחד האחים נישאה למהנדס שמחה ובנותיהם נישאו לימים לאבא אבן ולחיים הרצוג. מבנה בית החרושת הוסב למתחם דירות. גם הארובה ששמשה לשריפת הרעפים כבר לא מקורית אבל בית שטיינבג עדיין נראה עם גג הרעפים שלו ממערב (מימין) לבית האדום.

נתקדם על המדרכה עד הכניסה שמאלה לחצר משפחת האיכר שמואל ברוזה. משמאל, חלקת ערבות שמטפח בעל הבית הנוכחי. אלו הערבות שהועברו לטקס חיבוטן על המזבח בבית המקדש בהושענא רבא. המבנה הבא בהמשך החצר משמאל שימש כרפת כשהמתבן מצוי מעל .שימו לב לאיכות הבנייה שנועדה לספק לפרות סביבה נעימה. בית המשפחה נמצא מול הרפת. הוא בנוי מסדרת מפלסים שהתחתון שבהם שמש מרתף לאכסון חביות יין שיוצר כאן במהלך שנים. לימים השתנה היקב והחל לייצר יינות קידוש אדומים. יקב אפרת של משפחת טפרברג פעל כאן שנים רבות. שמואל ברוזה נולד ברוסיה למשפחה שסחרה בעצי יער. עלה לארץ והקים משק של רפת, לול, בית-בד ויקב. הוא היה ספק החלב הבלעדי למספר מוסדות בירושלים ולבית החולים הדסה. היה איש יחסי-ציבור מקובל שניגן בלילות על כינור למרות דמותו הכוחנית. שימו לב לשובך היונים הנמצא בפינת החצר. נצא מהחצר, נפנה שמאלה ונחצה את הכביש למגרש החנייה שם חונים הרכבים. מעבר לחניון ניצב בית אבן בודד שסיפורו לא קשור בחלוצים. הוא שמש כבית פגישות שהמארחת במקום עונה לשם מונירה. שמו היה קילו-סבן כלומר שבעה ק'מ משער יפו. המרחק שנאלצו לנסוע קצינים וחיילים בריטים שחשקה נפשם אל זרועותיה של המארחת המפורסמת...

בשנת 1933 נולדה מוצא עילית וגם היא מציעה שפע דמויות ואירועים ששווים טיול נוסף.

מפת האזור

טוען את המפה

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר


ישנן סך הכל 2 תגובות למסלול - ציון ממוצע: 5

דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא

תגובות: 0 צפיות: 6181 אחרונה: 13/12/2014 15:22:16
תגובות: 10 צפיות: 8034 אחרונה: 08/02/2014 09:39:08
תגובות: 13 צפיות: 13374 אחרונה: 22/03/2013 12:29:35
תגובות: 16 צפיות: 3916 אחרונה: 09/07/2010 13:39:00
תגובות: 0 צפיות: 5915 אחרונה: 18/03/2009 13:38:00
מסעדות סמוכות
שירותי תיירות מומלצים
הצעות ששווה לבדוק