כל המידע על אירוס הארגמן
צמח האירוס נקרא על שם אלת הקשת בענן היוונית איריס. בתלמוד נמצאה המילה אירוס פעם אחת בתור שם של צמח, והוחלט לאמץ שם זה לצמח.
אירוס הארגמן הוא אחד מהפרחים הגדולים והמרשימים בארץ, בן למשפחת אירוסי ההיכל המונה שמונה מינים. שיא פריחתו בשבוע שני-שלישי של פברואר. לרוע מזלו, גדל פרח זה על גבעות כורכר ואדמת חמרה במישור החוף - בשטח המאוכלס ביותר בישראל, ולכן, בגלל בנייה צפופה, הוא נעלם ממקומות רבים. כיום נותרו כמה שטחים קטנים בהם שרד הפרח: בנתניה, בשמורת האירוסים שליד שכונת קרית נורדאו, בשפך נחל פולג ליד מכון ווינגייט, בגבעות כורכר באזור ראשון לציון ונס ציונה ובשמורת מבוא אשדוד.
נס ציונה - רכס בית עובד: באזור ראשון לציון ונס ציונה ישנן מספר גבעות כורכר, עליהן ניתן עדיין לראות פריחה מרשימה ביותר של אירוס הארגמן. כדי שאירוס הארגמן ימשיך להתקיים, יש לשמור על רצף גיאוגרפי בין גבעות האירוסים השונות, המאוימות על ידי תכניות רבות של בינוי ופיתוח. החברה להגנת הטבע, פורום גבעות הכורכר ותושבי האזור פועלים מזה זמן רב לשמירה על רצף בין גבעות הכורכר, שיאפשר לאירוס הארגמן ופרחי בר אחרים להתקיים וישאיר לתושבי המרכז קצת טבע מתחת לאף.
האירוס כידוע משמש כסמלה של החברה להגנת הטבע.
עוד על אירוסי ההיכל תוכלו למצוא באתר: http://www.iris.huji.ac.il/
על דרכי הרביה של האירוס
האירוסים בקבוצת אירוסי ההיכל מסוגלים להתרבות בשתי דרכים עיקריות: רבייה וגטטיבית באמצעות קני שורש, ורבייה מינית באמצעות האבקת חרקים. באירוסי ההיכל קיימת אי-סבילות עצמית, ולכן האבקה זרה עי חרקים היא הכרחית לרבייה המינית ולייצור זרעים. הפרח של האירוס מהווה יחידת פרסומת אחת גדולה, אך למעשה הפרח בנוי משלוש מנהרות האבקה שבכל אחת מהן יכולה להתבצע פעולת ההאבקה. מנהרת ההאבקה נוצרת עי התקמרות של עמוד העלי המורחב, שיוצר מעין גג מעל לשפית הפונה החוצה. בחלק העליון של כל מנהרה יש אבקן אחד שבו הלשכות פונות כלפי מטה. הצלקת היא קשקש קרומי רחב בחלק העליון של פתח המנהרה. האבקה מתבצעת כשהאבקה נופלת על החלק העליון של החרק הנמצא במנהרת ההאבקה, ונדבקת לצלקת בכניסתו הבאה למנהרת האבקה.
בדרך כלל קיים בטבע מתאם חיובי בין גודל הפרח וכמות הגמול המוצע למאביקים. ככל שהפרח גדול יותר, כך צפוי שנמצא בו כמות גדולה יותר של צוף. אירוסי ההיכל הם יוצאי דופן בהיותם הצמחים בעלי הפרח הגדול ביותר בארץ, אך בניגוד למצופה אין בהם כלל צוף. בשעות רבות של תצפית במשך היום לא נצפו כלל חרקים המבקרים בפרחי האירוסים - כצפוי בפרח שאינו מציע גמול, ולכן לא היה ברור מיהם המאביקים של הפרחים הענקיים. התעלומה לגבי המאביקים של אירוסי ההיכל נפתרה בתצפיות לאחר רדת השמש: זכרים של דבורים בודדות (שאינן חברתיות כמו דבורי הדבש), בעיקר מקבוצת המחושיות, (דבורות ענק בעלות פרווה) נכנסים עם השקיעה אל מנהרות הפרחים ולנים שם עד הבוקר. זכרי המחושיות מתאפיינים במחושים ארוכים מאד ובכתם לבן או צהוב בקדמת הראש. זכרי המחושיות הם חיות פרוותיות שאפשר לתפוס ביד ללא פחד מעקיצה: לזכרי דבורים אין עוקץ מכיוון שכל תפקידם בחייהם הקצרים הוא להפרות את הנקבות, ואין סיבה לבזבז עליהם כלי נשק כמו העוקץ.
בניגוד לנקבות של המחושיות הישנות בדרך כלל במנהרות הקינון החפורות באדמה, הזכרים לנים בסדקים בקרקע או בסלע, בקצות ענפים או בתוך פרחים. מתצפיות בטבע נמצא כי זכרי המחושיות ישנים לא רק באירוסים, אלא גם בפרחים כהים אחרים.
זכרי המחושיות הישנים בפרחי האירוס הם המאביקים הבלעדיים של אירוסי ההיכל ובלעדיהם לא תיתכן יצירת זרעים. במחקר שערך יריב עברי מאיילת השחר, נמצא קשר בין צבע האירוס לבין צבע האדמה שעליה הוא פורח: אירוסים כהים צומחים על קרקעות בהירות, ואילו אירוסים בהירים יותר על קרקעות כהות. כל זה על מנת למשוך את זכרי המחושיות להגיע ללינת לילה בתוך פרחי האירוס וליצור האבקה.
