טיולי שטח: טיולי 4x4 ל-SUV אמיתי

בירידה לשטח - הקפידו לשלב ל-4X4 (אפילו אם נראה לכם שאין צורך), כך תשמרו על מכלולי הרכב ותיהיו מוכנים לכל בעיית עבירות שתצוץ על תוואי הנסיעה. כלי רכב בעלי הנעה כפולה קבועה - חייבים לנעול את הדיפרניאל המרכזי בירידה לשטח, כך תכינו את הרכב בצורה הטובה ביותר להתמודדות עם תוואי השטח המשתנים.

קחו איתכם מספר עזרים הכרחי - מד לחץ אוויר, רצועת גרירה, שאקלים לחיבור (בעומס מתאים), כפפות עבודה, פנס וסוללה רזרבית לטלפון הנייד, או בנק אנרגיה - לעולם לא תוכלו לצפות כמה תאלצו ללכת על מנת לקבל קליטה להתקשר לחילוץ או עזרה מכל צורה. אתרו מראש את נקודות העגינה ברכב שלכם - לצורך חילוץ ומשיכה, ובמידה ואין, התקינו מבעוד מועד - לא נעים לתלוש פגוש או חלק מהמתלה, ובכל זאת לא לצאת מהבעיה.

אחד הכללים הבסיסיים והחשובים ביותר הוא – לא יוצאים לבד לטיול שטח, במיוחד באיזורים מבודדים כמו הנגב ומדבר יהודה. אי אפשר להתכחש לעובדה שטיול ג’יפים טומן בחובו סכנות: התברברות בשטח, שקיעה בבוץ\חול, כניסה אל תוך הלילה, תקלה מכנית ברכב ועוד סיכונים כאלה ואחרים, שאנחנו לוקחים על עצמנו כשאנחנו יוצאים לטייל עם הג’יפ. הדבר הראשון והבסיסי ביותר הוא שיהיה איתנו לפחות עוד ג'יפ אחד, שיוכל להזעיק עזרה, לתת סיוע, לחלץ ואף להציל חיים.

השתדלו לעבור בבית על המסלול המשוער, ללמוד את מקומות היישוב בסמוך, כבישים עיקריים, ונקודות מפתח אחרות לאורכו של המסלול. נסו לקחת איתכם יותר מאמצעי ניווט אחד - GPS, תוכנת ניווט וכמובן מפת נייר. לעיתים אחד או יותר מהמכשירים האלקטרוניים אינו מתפקד, ומה שנותר הוא לנסות ולהתמצאות על פי מפת נייר ("אולד סקול").

תמיד! השאירו מאחור (בית, חברים, מכרים) את תוכנית הטיול המשוערת. במידה ומשהו ישתבש, תמיד יהיה מישהו ב"עורף" שידע איפה אתם אמורים להיות ומתי לערך. ובמידה ויצטרכו לצאת לחיפוש או חילוץ, מקומכם המשוער יהיה ידוע.

אם אתם מתלבטים האם לצאת לטיול ג’יפים ביום חורפי, קחו בחשבון שהאדמה בוצית וחלקה. אחרי שהחלטתם על יציאה, כדאי שתשננו לכם כמה חוקי ברזל חשובים: לא נכנסים אל תוך מכשול בוצי לפני שאספתם מידע לגביו (לרדת מהג’יפ, ללכת לבדוק את עומק הבוץ, והאם אפשרי לחצות אותו), מילוי אוויר בצמיגים (תוספת של בין 10 ל-15 אחוז מהלחץ בשגרה) ולא יורדים מהשביל – נוסעים אך ורק על קוליסים קיימים (הדרכים הצדדיות אמנם נראות נוחות ויבשות, אך הן בוציות הרבה יותר). 

בכל ירידה לשטח, התאימו את לחץ האוויר בצמיגים - דבר שישמור על כלי הרכב שלכם, יאפשר נסיעה נוחה יותר וישפר את יכולת העבירות - לעיתים לאין שעור. כללי אצבע - שטח טרשי: כ-22-24 PSI שטח בוצי: כ-18-22 PSI שטח חולי: כ-15-18 PSI

בנסיעה בשיירה – שמרו על מרווח בין הרכבים ואפשרו לרכב שלפניכם להיות "מלך השביל", ללא הדאגה שאתם צמודים אליו או עוקפים אותו מימין או משמאל.

כל מי שנוסע בשטח יגיע בדרכו לעלייה. בטרם מתחילים לטפס, יש לבדוק את העלייה בעין או בסריקה רגלית, ולהחליט על מסלול טיפוס בקו הניצב לעלייה (גלגלים בכיוון העלייה), עם מינימום תמרון בין מכשולים. לאחר מכן, יש להכין את העלייה ולפנות מכשולים לאורך ציר הטיפוס. יש לטפס בנחישות עם גז קבוע וללא פרפור (החלקה) של הגלגלים.

בטרם נכנסים לשיפוע צד, יש לפנות מכשולים ולשלב להילוך ראשון LOW . במהלך הנסיעה בשיפוע צד יש לנסוע לאט עם מינימום נדנודים לרכב. רצוי להוריד את מרכז הכובד (במיוחד ציוד מהגגון). אפשר להוריד אוויר בגלגלים העליונים ובכך "למתן" את הזווית בה נמצא הרכב. בהחלקה לכיוון השיפוע או במצב שבו אתם מרגישים כי הרכב מצוי לפני התהפכות, יש להפנות את ההגה לכיוון השיפוע – לכיוון הירידה.

יש לבחון בתחילה את הירידה בעין או בסריקה רגלית ורק אז להחליט על מסלול הירידה. לאחר מכן לפנות מכשולים ולשלב להילוך כוח LOW. בתחילת הירידה היכנסו אליה באיטיות ועם רגל על הברקס. התקדמו לאט תוך כדי לחיצה על הברקסים ושחרורם לפרקים קצרים. ברגע שהירידה מאפשרת (ישרה, בלי מדרגות), עזבו את הברקס ואפשרו לרכב לרדת את הירידה כשרק המנוע בולם את הרכב.

אין לרדת משבילים או לעלות על שדות, ואין לחרוץ קוליסים (סימני הצמיגי בקרקע) בשטח – הדבר הורס את הטבע ופוגע בבעלי חיים ובצומח. שמרו על הניקיון וקחו האשפה עמכם. אין לקבור או לשרוף אשפה בשטח, ואין להשאיר זבל בשקיות סגורות. הפגיעה בחי, בצומח ובדומם, אסורה!