אזוביון דגול

בן-שיח הנושא עלים מאפירים וריחניים המגיע עד לגובה של 80 ס"מ. הצמח מלבלב בראשית החורף  לאחר רדת הגשמים הראשונים ומפתח ענפים  הנושאים את העלים. החל מסוף ינואר מתחילה פריחה המתעצמת לקראת האביב ושיאה חל בראשית חודש אפריל. התפרחת היא שיבולת צפופה אשר על גביה ערוכים עשרות פרחים דו-שפתניים קטני (2-3 מ"מ) שצבעם ארגמן כהה מאד והם מכילים צוף בצינור הכותרת . משך הזמן שבו ישנם פרחים פתוחים על גבי תפרחת אחת הוא שבועות אחדים. בראש כל תפרחת מתנוססים 3-5 חפים (עלים צבעוניים) שצבעם סגול, חפים אלה מכונים בשם "דגל" ומכאן גם תואר המין "דגול". בעת שיא הפריחה מכוסה כל צמח בעשרות תפרחות הבולטות למרחק הודות לחפי  הדגל הצבעוניים. חפי הדגל אמורים לשמש כאמצעי ראווה המאותת לחרקים על מיקום הפרחים עם גמול הצוף. עם זאת נמצא במחקרים שדבורי דבש מאתרות בקלות את התפרחות גם אם מסירים את הדגלים באופן מלאכותי ומרבות לבקר בשיחים המצויים בקרבת כוורות. לקראת הקיץ נושר חלק גדול של העלים והצמח נותר עם עלי קיץ קטנים ואפורים. הפרחים בתפרחות נובלים, חפי הדגל מתייבשים ונושרים ושיבולת התפרחת נושאת פירות קטנים הנושרים מהצמח בהדרגה במהלך הקיץ.
אזוביון דגול גדל בארץ בעיקר במישור החוף - בשרון, בפלשת ובחוף הגליל, לרוב על קרקעות חמרה ומעט על כורכר. אתרים רבים של הצמח נעלמו לטובת חקלאות ושטחים עירוניים וכיום הצמח נמצא במעמד של "מין אדום" (צמח בסכנת הכחדה). אוכלוסיות נוספות גדלות למרגלות החרמון על מצע של אבן חול. בעולם הצמח שכיח למדי באגן הים-התיכון ובמיוחד בספרד.
כמו מינים אחרים בסוג אזוביון, הענפים משמשים לבישום,