למה כסוף הצד התחתון של עלי הלִבְנֶה הרפואי?
כתבה: רות ריכטר
כשברח דוד מפני שאול, חיפש מקום להתחבא בו בסבך החורש. המרחק בינו ובין רודפיו הלך והתקצר, והוא חשש פן יתפסו אותו אויביו וימיתו אותו. יעץ לו עץ הלִבְנֶה: "התחבא במרום צמרתי בין ענפי, ולא ימצאו אותך אויביך".
הסתתר דוד במרום הצמרת וכך ניצל. אחר כך שכב לנוח מתחת לעץ ונרדם. הצל הקריר וריחם הפרחים הערב השיבו את רוחו, וכשהתעורר חש רעב עז. "קח לך מעט מפירותיי המכילים סם שינה, עטוף אותם בפרוסת לחם, וזרוק אותם לנחל", הציע הלִבְנֶה, "וכשיבואו הדגים לאכול את הלחם, ירדמו מיד, וכך תדוג אותם ויהיו לך למאכל".
שמע דוד לעצת העץ, ועד מהרה הצליח לדוג דג גדול ונאה. הוא שפשף שתי אבני צור, ובניצוצות שעלו מהן הדליק מעט ענפים יבשים וניסה לצלות את הדג, אבל האש הייתה חלשה, וכדי להגבירה קטף דוד צרור מעלי הלבנה וזרק אותם לאש. "האינך מתבייש?", נזף העץ בדוד, "הענקתי לך מפלט מאויביך ונתתי לך צל כדי להחיות את רוחך ופירות רעילים כדי שתדוג דגים ותשבור את רעבונך. כך אתה גומל לי?"
התבייש דוד במעשיו וגרף בעזרת ענף ארוך ומסוקס את עלי הלבנה מן המדורה. אבל בינתיים נחרך צדם התחתון, והם הפכו להיות כסופים במקום שפגעה בהם האש. מאז כסוף צדם התחתון של עלי הלבנה עד היום הזה.
המדע שמאחורי האגדה
לבנה רפואי / משפחת הלבניים
הלבנה הוא עץ חורש ים תיכוני נמוך, נשיר בחורף ופורח באביב. הפירות מבשילים בסתיו. השם "רפואי", שניתן לעץ על ידי חוקר הצמחים השוודי לינה, מקורות בטעות. כי העץ אינו מכיל חומרי מרפא.
העלים בהירים, לבידים, וצדם התחתון בהיר, כמעט לבן. הפרחים לבנים וריחניים מאוד. ריחם דומה לריח הדרים, אף על פי שאין קרבת משפחה ביניהם. הפרח עשיר בצוף ובאבקה, ומשמש צמח דבש חשוב. הפרי בית גלעין. הגלעין רעיל. הוא מכיל חומרים מרדימים, ולכן השתמשו בו בעבר כפיתיון לדגים. ציפת הפרי אינה רעילה, ונאכלת על ידי הצאן. הגלעין נפרש בגללים, ולכן אינו מזיק לצאן ולבקר.
יש המזהים את הלבנה כעץ שבו השתמש יעקב כדי להשפיע על צבע הוולדות, (בראשית ל', לז-לח). אך יש חילוקי דעות בין החוקרים בשאלה זו.
העץ עמיד ביובש, בתנאי קרקע קשים ובטמפרטורות קיצוניות, ואומץ על ידי הגננים כצמח נוי.
העץ האירופי, המכונה בטעות לבנה על שום קליפת גזעו הלבנה, אינו משתייך לסוג לבנה אלא לסוג אדר.
