אגדה על הבוצין
אגדה אחת מספרת, שתבנית המנורה נעשתה בדמות צמח הבוצין המפורץ, אשר מקור שמו בארמית - נר, על שום גבעוליו הזקופים הנושאים בראשיהם פרחים צהובים כשלהבות. בגלות בבל נבזזה המנורה עם שאר אוצרות בית המקדש על ידי נבוכדנצר מלך בבל. לאחר 50 שנה , עם הצהרת כורש, חזרו עולי בבל לארץ ישראל והתחילו עוסקים בבניית בית המקדש השני. מלאכת שיחזור כלי הקודש בכלל והמנורה בפרט, לא היתה קלה, מאחר שלא היה בידהם דיוקן המנורה המקורית. למרבה המזל נמצא זקן שידע לאמר: "המנורה היתה בתבנית הבוצין הצומח באזור".
בעוונותינו הרבים, עם חורבן בית שני נלקחה גם מנורה זו על ידי טיטוס לרומא. ומאז ועד היום, צמח הבוצין מהווה זיכרון ועדות למנורת הזהב ששכנה בבית המקדש, וידוע, שכל פגיעה קלה בפרחיו, גורמת לנשירתם - סמל לכאב ואבל. האגדה מבטיחה שבבוא העת ייבנה בית המקדש השלישי, והבוצין ישוב לשמש כתבנית לבניית המנורה, ופרחיו הצהובים יפרחו לעד - כנר התמיד.
למה זכה הבוצין המפורץ שתעוצב המנורה בדמותו?
כתבה רותי ריכטר מתוך הספר "ארץ ירוקה שלי" ספרית מעריב 1987
באחד מימי הקיץ החמים שיחקו בניו של דוד המלך בגן ושוחחו.
אמר אבשלום: כשימות אבינו אמלוך אני תחתיו, כי יפה תואר אני מכולכם, ואין דומה לי בקומתי התמירה וברעמתי הסבוכה בכל הארץ."
ואמנון אמר: "לא! אני אמלוך! כי בן בכור אני לדוד, ולכן לי יאה המלוכה."
ואדוניהו אמר: "אני אמלוך, כי כבר עשיתי לי רכב ופרשים, ושר הצבא יואב בן צרויה ואביתר הכוהן מכבדים ומחבבים אותי."
ורק שלמה, צעיר הבנים, שתק ולא ענה להם דבר.
שאלו האחים את שלמה: "ואתה, שלמה, התרצה למלוך תחת אבינו?"
ענה להם שלמה: "בחלום הלילה נגלה אלי האלוהים, והודיע לי שאהיה למלך על ישראל, כי חכם אני מכל בני המלך."
כעסו האחים על שלמה ורצו להורגו.
מיהר שלמה להימלט על נפשו וברח מפני אחיו אל החורש הסבוך שבהרי ירושלים, ובחפזונו הספיק להצטייד רק במעט מים ומזון.
בערב הגיע שלמה לאחד הפלגים שבהר והוא עייף, צמא ורעב, כי לא בא מזון לפיו כל היום. ישב שלמה ליד הפלג ובכה.
"למה אתה בוכה?" שאל בוצין גדול וענף שצמח ליד הגדה את שלמה.
"כי עייף ורעב אני! כל היום רצתי כדי להימלט מאויבי, ולא בא דבר לפי כל היום מלבד פרוסת לחם אחת ומעט מים," ענה שלמה.
"קח מעט מזרעי וזרוק אותם לנחל. הם מכילים סם מרדים, וכשיאכלו אותם הדגים ימהרו להירדם ותדוג אותם בלא מאמץ," ענה הבוצין.
מצא שלמה באמתחתו פרוסת לחם אחרונה, טמן בה את הזרעים, והשליך אותה לנחל. באו הדגים לאכול את הלחם ונרדמו, ושלמה דג לו דג גדול ורצה לצלות אותו באש. הוא שפשף שתי אבני צור בזו, וניסה להבעיר בעזרת הניצוצות שנוצרו את הענפים שקושש בחורש, אך הם היו לחים, והוא לא הצליח להעלות אש כדי לצלות את הדג.
"קח מעט מעלי הקמוטים ושזור מהם פתיל. בעזרתו תוכל להבעיר אש," הסביר הבוצין לשלמה.
שמע שלמה בעצתו של הבוצין, יצר פתיל מעליו הקמוטים, הבעיר בעזרתו את הזרדים וצלה את הדג.
לפתע נשמעו בחורש קולות אדם, ושלמה הבחין שקולות אחיו הם, הרודפים אחריו ורוצים להמיתו.
"מה אעשה? איך אוכל להימלט מרודפי החפצים במותי?" שאל שלמה את הבוצין.
"ודאי יודע אתה, שלמה, שהשערות המכסות את עלי מכילות חומר הגורם לדלקות עיניים. הכה בעלי והשערות יפוצו לכל רוח ויפגעו בעיני רודפיך."
היכה שלמה בעלי הבוצין, ועיני הרודפים נמלאו דמעות, והם לא הצליחו להבחין מבעד ערפל עיניהם בשלמה המסתתר ליד הבוצין.
חזרו הרודפים על עקבותיהם, ושלמה המשיך להתגורר ליד הנחל עד שסלחו לו אחיו, והוא שב לביתו שבארמון המלך.
שנים רבות חלפו. שלמה היה למלך בישראל, וכשבנה את בית המקדש זכר לבוצין את חסדיו ואת עזרתו, והחליט לעצב את מנורת המקדש בדמות גבעוליו הרבים והמסועפים.
מאז מלווה המנורה את עם ישראל בכל אשר ילך, וכשהוקמה מדינת ישראל, נבחרה המנורה לסמל המדינה, והיא מפארת חגיגות וטקסים עד היום הזה.
בוצין מפורץ - תעודת זהות
משפחה: לועניתיים
"בני דודים": מינים שונים של לוע הארי, פשתנית, לוענית, בירוניקה, עלוק.
מולדת:ארצות הים התיכון.
מאפיינים: עשב רב שנתי שעליו השעירים שרועים ויוצרים שושנת עלים, ובמרכזה מתנשא עמוד הפריחה. הבוצין מאכלס מקומות מוארים וחשופים לשמש בחורש הים תיכוני, בשולי שדות ובמעזבות. הפרחים צהובים ובולטים, והפירות חבויים בפירות קטנים ויבשים. .
ריבוי: ההאבקה נעשית על-ידי חרקים. הריבוי על-ידי זרעים.
שימושים ופולקלור: השם בוצין פירושו נר, והוא ניתן לצמח בזכות פרחיו הצהובים הבולטים מרחוק. שערות הבוצין עלולות לגרום לדלקת עיניים. מעליו השרועים נהגו הערבים להכין פתילים ארוכים ששימשו להבערת אש. זרעיו מכילים סם מרדים, והדייגים נוהגים להטמין אותם בפיסת לחם המשמשת פיתיון. הדגים האוכלים את הפיתיון ממהרים להירדם, וכך קל לדוג אותם.
