אורן ירושלים

האורן הוא עץ ירוק עד השייך לסדרת המחטניים ולמשפחת האורניים, ופריו הוא אצטרובל. רבים מהעצים שנטעה הקרן הקיימת לישראל הם עצי אורן ירושלים שהיו בעבר חלק מנופי ההר בארץ ישראל. משפחת האורניים חשובה מבחינה כלכלית - היא מספקת את רוב הצריכה לעץ בעולם.

אורן ירושלים מצוי בכל ארצות הים התיכון.היום הוא תופס מקום ראשון בייעור בארץ ואינו דורש תנאים מיוחדים לקיומו. שורשיו מתפרסים בעיקר לרוחב, והדבר עלול לגרום לבעיה ביציבות העץ - ברוחות חזקות הוא עלול להיעקר מהקרקע.

במשך כל חיי האורן גדל גזעו. על הפרק שנוסף גדלים שניים עד שישה בדים, וכל בד מצמיח ענפים המסתעפים גם הם. ברקמות העלה, הענפים והגזע קיים שרף דביק. כשהעץ נפגע באחד מאיבריו מופיעות טיפות השרף במקום הפצע ומכסות אותו. השרף מגן כנראה על העץ מפגיעות חיידקים, בעלי חיים ופטריות. לפרחים צורת אצטרובלים. ההאבקה נעשית על-ידי רוח, בדרך כלל בחודשים מרץ-אפריל. בקיץ של השנה השלישית משנת הפריחה מתקבל אצטרובל קשה ומעוצה. האצטרובל נפתח רק במזג אוויר יבש. עלי האורן המחטניים הנושרים מהעץ נערמים על הקרקע ויוצרים מצע נביטה נוח לפטריות. בין פטריות המאכל הנפוצות הגדלות מתחת לאורנים צומחת גם האורנייה, שחיה בסימביוזה עם שורשי האורן. בשורשי האורן חסרים נימים המסוגלים לספוג חומרי מזון מן הקרקע. קוריה של האורנייה נצמדים אל שורשי האורן הצעירים, יונקים וסופגים את החומרים הנמסים במים ומעבירים אותם לשורשון העץ.

האורן תורם לפטרייה חומרי מזון אורגניים.האורן היה העץ העיקרי בארץ ישראל בתקופת התנך. תפוצתו הנרחבת מעלה את השאלה מדוע נזכר במקרא רק פעם אחת, וגם שם בספק. מבין חוקרי עולם הצומח המקראי פליקס נוטה לחשוב, שעץ השמן הנזכר בספר ישעיהו מא 91: אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו ובספר נחמיה ח' 51 ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמור צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס... הוא עץ האורן. אצל נחמיה מופיעים הזית ועץ השמן בשכנות, אך כוונת הפסוק היא לשני עצים נפרדים. לעף מסביר את משמעות המונח עץ השמן: העץ כולו מכיל בתוכו שרף שמנוני ודביק, שממנו מכינים עטרן, זפת וטרפנטין. בזיקוק יבש מקבלים מן השרף של העץ גם זפת בזפת שהפיקו מן האורן זיפתו אבותינו את קנקני היין. 

האורן – הכנר של החורש

כתבה: רותי ריכטר מתוך הספר "ארץ ירוקה שלי" ספרית מעריב 1991

בחורש הכרמל הנשקף אל הים התגוררו לפני שנים רבות נער ונערה. הם אהבו מאוד איש את רעותו, ומדי ערב עלו לפסגת ההר, ישבו בצלו של עץ אורן גבוה וחסון, וחזו בגלגל החמה הצולל למעמקי הים, ומתכסה בשמיכת  המים התכולה, הנוצצת מול האור. הם לחשו דברי אהבה זה לזו, והנער ניגן לנערה בחלילו מנגינות קסומות ושר לה משיריו.

יום אחד חלתה הנערה במחלה קשה ומתה. היא נקברה בצל האורן, והנער פסק לנגן בחלילו  ולא ביקר את העץ הזקן ימים רבים.

קיץ וחורף חלפו, ובמלאת שנה למות אהובתו עלה הנער אל העץ, וניסה לחלל בחלילו, את השירים שאהבה הנערה, אך דמעותיו החניקו את גרונו, והוא זרק את חלילו בכעס, וקילל את אלוהיו שלקח ממנו את אהובתו. 

ראה האורן את הנער הבוכה ורצה לנחמו. הוא ביקש מההרוח שתניע את מיתרי מחטיו, וניגן לנער שיר ניחומים עצוב ונוגה.

שמע הנער את  נגינת האורן ופסק מבכיו. הוא הרים את החליל מהקרקע, וניגן עם האורן את המנגינות שאהבה יקירתו, ומאז מנגן האורן במיתריו שירים לאוהבים עד היום הזה.

אורן ירושלים - תעודת זהות

משפחה: אורניים

"בני דודים": מינים שונים של אורן, ברוש, ארז, אשוח, אראוקריה.  

מולדת: אגן הים התיכון.

מאפיינים: עץ מחטני גבוה, ירוק עד, עמיד ביובש. בעל שרף. דליק מאוד. הפרחים הנקביים והזכריים נוצרים באצטרובלים הנישאים באותו העץ במקומות שונים על הענף. הזרעים מוקפים בקליפה עבה וקשה, ונחבאים בין קשקשי האצטרובלים.  

ריבוי: על-ידי זרעים

שימושים ופולקלור: העץ הנפוץ ביותר ביערות ישראל. משמש בתעשיית הרהיטים.
"נטע אורן וגשם יגדל והיה לאדם לבער" (ישעיהו מ"ד 14-15 )