סיפור - למה נחבאת החבצלת קטנה הפרחים בסבך החורש?
מאתר רותי ריכטר - מתוך הספר "ארץ ירוקה שלי" ספרית מעריב 1987
באחד מימי הקיץ החמים הִכְּתָה השמש בחוזקה על ראשי האלון והאלה, מלכי החורש, ועליהם הכהים התקשו מצמא, כאב וצער.
התפללו האלון והאלה למלאך החורש, וביקשו שימטיר עליהם מעט מטר כדי לרענן את גופם הצמא. אך הקיץ היה בעיצומו, השיחים התכסו אבק, והגשם לא בא.
ענה להם מלאך החורש: "אינני יכול להמטיר עכשיו, באמצע הקיץ, גשם על האדמה, אך כדי לשמח את לבכם אשלח אליכם פרח גדול ונהדר, שכמוהו לא ראיתם מימיכם, והוא יעודד את רוחכם בימי הקיץ הלוהטים."
השפיל האלון את עיניו ארצה בייאוש, ולפתע ראה לידו תפרחת לבנה שפרחיה גדולים והדורים מאוד, ובראשם מתנוסס כתר גדול.
"מה שמך?" שאל האלון את הפרח המהודר.
"שמי חבצלת, וזה עתה בקעתי מהאדמה כדי לשמח את לבך ואת לב אשתך, האלה."
התבונן האלון בחבצלת היפה, הריח את ריחה הנעים, ולא יכול לגרוע את עיניו ממנה.
"יפה את מכל הפרחים שראיתי מעודי," אמר האלון לחבצלת בהתפעלות, ולא יכול להסיר ממנה את עיניו.
שמעה החבצלת את דברי האלון וחייכה לעצמה חרש.
"מה תבקשי ממני כדי שתסכימי לחיות לצדי כל ימות הקיץ?" שאל האלון את החבצלת.
"רצוני להיות מלכת החורש לצדך, כי בראשי כתר גדול, ולי יאה המלוכה," ענתה החבצלת.
שמעה האלה את דברי החבצלת וכעסה מאוד. "הן אני, האלה, מכהנת כמלכת החורש, וכיצד העזת, חבצלת חצופה, לרצות בממלכתי?!"
"כתר לי ומלכה אהיה!" התעקשה החבצלת הגאוותנית.
כעסה האלה מאוד, ורצתה להרוג את החבצלת היפה.
התפללה החבצלת לבורא העולם, וביקשה ממנו שיציל אותה מהאלה הרוצה להמיתה.
נענה בורא העולם לתחנוני החבצלת, ושלח אליה את ענפי הקיסוסית הטובה, והם השתרגו סביבה ויצרו סבך צפוף שהסתיר אותה מעיני האלה הכועסת. אחר כך הקטין את פרחיה ואת קומתה. כדי שלא תתנשא מעל שאר הצמחים שבחורש ולא תבלוט לעיניה של האלה הקנאית.
כך למדה החבצלת לקח. היא הבינה שאין השלטון והגאווה מביאים אושר, ומאז הפכה להיות ענווה וצנועה, ולא הוסיפה עוד לרדוף אחרי המלוכה ואחרי הכבוד המדומה.
מאז ועד היום, בראשית הסתיו, כשאין פרחים בחורש, מתנדבת רק החבצלת הקטנה לקשט את ההר בפרחיה הקטנים והיפים.
חבצלת קטנה פרחים - תעודת זהות
משפחה: נרקיסיים
"בני דודים": מינים שונים של נרקיס, כחלית, חלמונית, חבצלת.
מולדת: ארצות הים התיכון.
מאפיינים: עשב בעל בצל קטן הגדל בעיקר בחגווי הסלעים במקומות לחים ומוצלים בחורש הים תיכוני ובסלעי הכורכר באזור החוף. הפריחה מופיעה בסתיו, לפני בוא העלים. העלים צרים וירוקים. הם מופיעים בחורף, ובמרכזם פס בהיר המבדיל אותם מעלי צמחים אחרים בעלי עלים דומים. התפרחת נושאת פרחים לבנים קטנים שבראשם כתר. הפרי בעל זרעים אחדים.
ריבוי: ההאבקה נעשית על ידי דבורים. הריבוי על ידי זרעים ועל ידי בצלצלים קטנים הגדלים ליד בצל האם.
שימושים ופולקלור: פרח מוגן הנמצא בסכנת הכחדה.
אגדה - אוהל הפלא של הח'ליף הרביעי (מאת גדה רבית )
בשלהי הקיץ, בעת שהארץ חברה וגון השדות הוא צהוב ואפור, מושך את העין פרח צחור גדול מרהיב עין המופיע בחופי השרון - חבצלת החוף. הפרח המרשים מצטיין לא רק ביופיו, אלא גם בניחוחו הבשום והמשכר. יש חוקרים המזהים את הפרח עם חבצלת השרון, הנזכרת בשיר-השירים כסמל ליופי: אני חבצלת השרון, שושנת העמקים. חבצלת השרון הוא כינוי ספרותי לפרח הידוע בשמו הבוטאני חבצלת החוף. לחבצלת החוף אחות קטנה העונה לשם חבצלת קטנת-פרחים הקטנה מחבצלת החוף וגדלה במדרונות סלעיים והיא נמצאת בסכנת הכחדה באזור רכסי הכורכר בשרון
הערבים יושבי החוף סיפרו שמקורו של הצמח פלאי ואינו טבעי, וכך היה המעשה:
הנועז מבין מצביאי האיסלאם היה ע?לי בן אבו-ט?אלב, בן דודו של הנביא מוחמד, הוא גם חתנו של הביא שנשא לאישה את בתו פאטמה. עלי השתתף בכל מלחמותיו של מוחמד, ולאחר מות הנביא המשיך להלחם בכופרים, הן באלה שלא הכירו באיסלאם והן במוסלמים הסוטים הקרויים ח'ארגים.
באחד ממסעות המלחמה, כאשר היה הח'ליף הרביעי במספר- הגיע אל חוף הים ויחנה שם, ויחפש את האוייב ולא מצאו. ולוחמיו רגעו, והיו שאננים באוהליהם. ויהי היום, וייצא עלי רכוב על סוסתו עם חבורה קטנה של רעיו, לתור את גבעות החוף. ואותו יום שרר שרב כבד בארץ. התרחקו המוסלמים מן המחנה, וכאשר היו בין הגבעות, תקף אותם כוח גדול של פרשים כופרים שהמתין במארב.
ותהי המלחמה עזה, ויותר מכולם הצטיין עלי, שהיכה בחרבו הגדולה בתנופה רבה, והאוייבים נפלו מלפניו כעמיר בפני הקוצר. אך הקרב ארך עת רבה, והחום הלך וגבר. בידי המוסלמים לא הוי מים להחיות נפשם, ואוייביהם שותים לרוויה מנאדות עור מאלים שעל סוסיהם.
ועלי בן אבו טאלב ממשיך בלחימה כבתחילה. אך השמש הכתהו, ויתעלף צרוב חמה וייפול מסוסו. ובראות זאת מסוסו. ובראות זאת האוייבים, צהלו וישמחו על נפול גיבור המוסלמים. ובשארית כוחו התפלל הח'ליף לעזרת אללה, וישמע ריבון העולמים לתחינתו. וייצור לו אוהל פלאים בדמות פרח הסוס?ן (הוא החבצלת) כשראשו כלפי מטה. וכאשר היה בצל הפרח- חייתה נפשו ויתאושש, ויטול חרבו ויכה באוייביו וירדפם, ויכם עד חורמה.
והחבצלת פורחת מאז במצוקי החוף, כזכר לניצחון המאמינים על הכופרים.
שיר
חבצלות / אהרון שצקין (ששת שצ)
עוד מעט ירד גשם ראשון
והחבצלות יקמלו ברוח
אולי תצטרפי אלי
למורדות הכרכר
בואך הים הגדול
אם לא יהיו חבצלות
יהיה לנו החול.
