כנפון זהוב

כל המידע על כנפון זהוב

כנפון זהוב הוא צמח מהגר אשר הגיע למישור החוף בשנת 1971 מאמריקה הצפונית. מאז הוא מתפשט ללא הפרעה במישור החוף לאור יכולתו להתמודד עם תנאי יובש. הכנפון מאיים על הצמחיה הטבעית באזור אליו הוא פולש אך בזכותו האזורים בהם הוא נמצא צבועים צהוב בחודשי הקיץ.

סיפור - כיצד הגיע הכנפון הזהוב לחולות חוף השרון?

כתבה רות ריכטר - מתוך הספר "ארץ ירוקה שלי ספרית מעריב 1987

באחד ממושבי השרון חיו שני ידידים ושמם רן ויואב. בקטנותם למדו בצוותא בבית הספר האזורי, וכשבגרו שירתו ביחד בצבא, ודרכיהם לא נפרדו.

כשבגרו הידידים נישאו לחברותיהם מימי הילדות, ובנו את בתיהם בשכנות. בערבי הקיץ נהגו שני הידידים לפרוש על הדשא שמיכה ישנה, מרובת טלאים וחורים, להשתרע עליה ולשוחח על מאורעות היום.

"השמיכה הזאת כבר מרוטה ובלויה," אמר רן באחד הערבים ליואב, "צריך לזרוק אותה."

"השמיכה הזאת ליוותה אותנו בכל הטיולים והמסעות, שמעה את רוב שיחותינו, ושמרה על סודותינו. לא נוכל להשליך אותה," צחק יואב וליטף את אחד הטלאים.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נפרדו רן ויואב מנשותיהם ומילדיהם, הצטרפו לחבריהם שביחידה הצבאית ויצאו למלחמה.

באחד הלילות, כשנעה היחידה במדבר סיני, נפתחה עליהם אש נוראה מאחד המאחזים המצריים. רוב החיילים הספיקו לנוע קדימה, ורק יואב ורן נשארו מאחור כדי לחפות על חבריהם. האש נמשכה בלא הפוגה, ופגזים ורימונים נפלו לידם מכל עבר. אחד הכדורים פגע ביואב, והוא נפצע ואיבד דם רב. רן עטף את חברו בשמיכת הטלאים הישנה, נשא אותו על גבו כשהוא מסתתר מאחורי גבעות החול מן האש הנוחתת עליו, והתפלל בלבו לאלוהים שישמור על יואב ולא יניח לו למות.

כשפסקה האש המשיך רן לצעוד בחולות המדבר כשהוא נושא על גבו את חברו הפצוע. השמיכה הבלויה הוכתמה בדם, וגרגרי חול ושברי קוצים וענפים יבשים דבקו בה. יואב התעלף והתעורר מדי פעם, וברגעי הערות המועטים שזכה להם ביקש מרן להניח לו למות במדבר ולמהר להציל את נפשו. אבל רן סירב לשמוע לדברי ידידו, והמשיך לשאתו על גבו במדבר הלוהט.

לבסוף, כשחש רן שאינו יכול להמשיך לצעוד עוד, ישב לנוח מאחורי שיח נמוך, בעל זרעים שעירים ופרחים צהובים וגדולים. השיח יצר רק פיסת צל קטנה, ורן השכיב את ידידו המעולף בשטח המוצל, הרטיב מדי פעם את מצחו ואת שפתיו במעט מים שנותרו במימיה, וציפה שהשמש תשקע והחום הנורא יפוג עם בוא הערב.

לפנות ערב, כשעמדו שני הידידים לעזוב את צלו העלוב של השיח זהוב הפרחים, מצאו אותם חיילי יחידת החילוץ, ומיהרו להגיש להם עזרה רפואית.

יואב הועבר במסוק לבית החולים, ושבועות רבים נאבק על חייו כשרן לא מש ממיטתו. לבסוף, לאחר תהליך שיקום ממושך, שב יואב לאיתנו, וחזר לעבוד במשק שהקים במושב.

שבועות אחדים לאחר שחזר יואב מבית החולים נסעו שני הידידים לרחוץ בים. כרגיל, לקחו עמם את שמיכת הטלאים, ופרשו אותה על החול. השמיכה הישנה הייתה עכשיו נקייה, ריח טוב של אבקת כביסה ושל ניקיון עלה ממנה, ולא ניכרו בו עוד עקבות הדם, הזיעה וחול המדבר.

כשהשתרעו יואב ורן על השמיכה, חשו בגבם דקירה קלה. הם מיששו את הבד הצמרי, והבחינו בזרעים מוזרים ושעירים שנאחזו בו, ובשעה שהמשיכו לשוחח מרטו הידידים את הזרעים הדבוקים בשמיכה, והשליכו אותם לים החולות המשתרע לפניהם.

כעבור חודשים אחדים הבחינו יואב ורן שגבעות החול התכסו בשיחים זהובי פרחים שלא גדלו במקום לפני כן, והם הכירו מיד את פרחיו ואת זרעיו השעירים של השיח שבצלו חסו במדבר כשחיכו לבואה של יחידת החילוץ. הזרעים השעירים היו מצוידים בכנף קטנה המסייעת בתפוצתם, ולכן קראו יואב ורן לצמח "כנפון זהוב", ואף העתיקו צמחים פורחים אחדים לגינותיהם.

ואתם, חבריא, כשאתם נוסעים בקיץ בכביש החוף, שימו לב לפרחי הכנפון הזהוב הפזורים לאורך הדרך, וזכרו שהם מהווים סמל ותזכורת לידידות אמת שניצחה את המוות.