על המרווה המשולשת

שיח הנפוץ בעיקר בגריגות ובבתות הים-תיכוניות או בשולי החורש, מקומות שחודרות אליהם קרני השמש.

‏העלים לבידים‏, פשוטים, ולעתים נלוות אליהם משני צדדיהם שתי תוספות. הפריחה באביב. הפרחים ערוכים בשיבולים וצבעם ורוד. עלי הכותרת מאוחים ‏לצינור, ומתוכו בוקעים שני אבקנים. חלקו העליון של האבקן מפוצל לשני חלקים, ופועל כמנוף בעל דוושה. בנגוע הדבורה בדוושה, שהיא חסרת אבקה, מופעל המנוף, וחלקו השני של האבקן, העשיר באבקה, מוטה אל גב החרק, ומפיל עליו את אבקתו. כך מועברת האבקה מפרח לפרח.

‏חלקי הצמח ריחניים מאוד, כי הם מכילים שמן ריחני. השמן משמש תרופה כנגד כאבי בטן, הנובעים מהפרעות עיכול. המרווה המשולשת היא צמח מוגן ואסור לסחור בו.

סיפור אגדה: המרווה המשולשת - הרופאה שבחורש 

 מתוך הספר ארץ ירוקה שלי מאת רות ריכטר עמודים 40-42

לפני שנים רבות התגוררו בשכנות על אחד מרכסי הכרמל נער ונערה. הנער אהב מאוד את בת שכניו הנאה, כי הייתה יפת מראה וטובת שכל, וצחוקה הטוב התגלגל בהר כל היום.

‏יום אחד, כשיצאו לטייל בכרמל, גילה הנער לנערה את אהבתו, וביקש ממנה שתהיה לו לאישה. ‏

צחקה הנערה ואמרה: "אנשא לך רק אם תצליח לשזור לי עתה, בעיצומו של החורף, כשאין פרחים בהר, זר ססגוני ונאה, רב צבעים וריחות, שישמח את לבי."

‏קטף הנער לנערה מעלי האלון הכהים וממחטי האורן הבהירים, והוסיף עליהם פירות ארגמניים של קיסוסית, עלים זהובים משלכת האלה ועלים מלבלבים באדום של החרוב, והיה הזר רב צבעים, משמח לב ומשובב נפש. ‏אך הנערה לא שמחה בזר היפה. היא לעגה לנער וקראה: "הזר שלך אינומוצא כן בעיני! עליך להמשיך לחפש ולהוסיף עליו גוונים וצבעים, ורקאם ימצא הזר  החדש שתשזור חן בעיני, אסכים להיות לך לאישה." ‏

הביט הנער סביבו, ולא מצא פרחים או פירות צבעוניים לקלוע אותם בזר. אך בעוד הוא נעצב אל לבו, נתקלו עיניו בעלי המרוה הכסופים שמגעם קטיפתי ורך. שמח הנער בעלי המרווה, והוסיף גם אותם אל זרו.

‏ראתה הנערה את ענפי המרווה המאפירים בזר, רקעה ברגליה בכעס וקראה: ‏"מדוע הוספת עלים קמוטים ואפורים אלה לזרי?! הם חסרי ברק  ואיני רוצה בהם!" ובדברה השליכה הנערה את ענפי המרווה המשולשת לארץ, ורמסה אותם ברגליה. ‏

שמע הרוח את דברי הנערה השחצנית, והחליט להענישה על שעלבה במרוָה.

‏בינתיים קרבה שעת הצהריים, והנער והנערה צמאו מאוד. הם שתו מים מהגבים, ואחר-כך שכבו לנוח בצל אחד העצים ונרדמו.

‏כעבור שעה קלה התעוררו שניהם, כי כאבי בטן עזים תקפו אותם לאחר ששתו ממימי הגבים המזוהמים. בכתה הנערה בקול גדול, וגם הנער נאנח בכאביו, והצטער שאינו יכול לעזור לה.

עוד הם כואבים, והנה קרב אליהם איש זקן ועיוור שעבר במקום.

‏"מדועאתם בוכים?" שאל האיש הזקן.

‏"כי שתינו ממימי הגבים המזוהמים, ועתה חולים אנו."

"אל תדאגו, ילדים," אמר הזקן. "הנה אשקה אתכם מים חמים, וירגיע המשקה את כאביכם."

‏הדליק הזקן אש והרתיח בכדו מעט מים כדי להשקותם, ואחר כך מזג אותם בשני ספלים. הוא הגיש את הספל האחד לנער, והוא לגם אותם בצמא. לאחר ששתה פסקו כאביו והיו כלא היו. אחר כך מזג הזקן מים לנערה,  אבל לא הוקל לה, והיא הוסיפה להיאנח ולבכות.   

האיש העיוור היה זקן מאוד, ולא הבחין שזרתה הרוח השובבה לכוסו של הנער ‏מעט מעלי המרוה שרמסה הנערה ברגליה, ולא זרתה אותם לכוסה של הנערה. ‏

"מדוע רווח לי, ואילו אהובתי עדיין נאנקת במכאוביה?" שאל הנער את האיש הזקן.

‏בדק האיש את שתי הכוסות, ובעודו ממשש בקרקעיתן הבחין שכוסו של הנער מכילה שרידי עלים שמגעם רך כקטיפה, וריח עלי מרווה עולה מהם, ואילו כוסה של הנערה הייתה ריקה, כי לא זרתה בה הרוח מעלי המרוה שהשליכה הנערה מן הזר. ‏

אז הבינו הזקן והנער כי עלי המרוה מכילים צרי ומרפא, ומיהרו לחלוט לנערה משקה חם מעלי הצמח. ואמנם, כעבור שעה קלה חלפו מכאוביה, ושוב חזר חיוכה להאיר את פניה.

הבינה הנערה כי חטאה למרווה, והיא קטפה מענפיה המאפירים, והוסיפה אותם לזר  שקטף לה הנער. והיה הזר נאה וססגוני, רב צבעים וריחות כאשר אהבה הנערה. אמנם פרחים לא היו בו, אך היו בו מאודם פירות הקיסוסית, מארגמן עפצי האלה, מבהירות עלי האורן, מברק עלי האלון, מזהב שלכת החורף ומכסף עלי המרוה.

‏ראתה הנערה את הזר כי טוב ונאה הוא, וניאותה להיות לנער לאישה. ומאז ועד היום חיים צאצאיהם באושר ובבריאות בחורש הכרמל, והמרוה שומרת ‏עליהם מחולי, ומרפאת את מכאוביהם.

מַרְוָה משולשת - תעודת זהות

משפחה: שפתניים

בני דודים: מינים שונים של אזוב (זעתר), בזיליקום, רוזמרין. מרוה, אורגנו, צטרה, פרסיון

מולדת: אזור הים התיכון.

מאפיינים: בן שיח נמוך ושעיר בעל עלים אפרפרים, עמיד מאוד ביובש ופורח באביב באשכולות פרחים זקופים בעלי כותרת שפתנית. הפירות מכילים זרע אחד, ונחבאים בחיק עלי הגביע. ההאבקה נעשית  בעיקר על ידי דבורים.

ריבוי: על ידי זרעים.

שימושים ופולקלור:  צמח מרפא עממי שסגולותיו הרפואיות הוכחו בבדיקות מדעיות. כל חלקי הצמח מכילים שמן אתרי המשמש תרופה כנגד מחלות נשימה ומחלות מעיים.