האגדה
במיתולוגיה היוונית מסופר כי יקינתון, (יאקינתוס ביוונית) בנם של פיראוס, מלך מקדוניה, והמוזה קליאו היה נסיך יפה תואר. יפה תואר עד כדי כך שהאל אפולו התאהב בו
אפולו ויקינתון נהגו לשחק ולהתחרות במקצועות הספורט. יום אחד, התחרו אפולו ויקינתון בזריקת דיסקוס. יקינתון היה טוב מאוד בזריקת דיסקוס אך שאפולו, מתוך רצון להרשים את מאהבו, זרק את הדיסקוס בכל כוחו.
יקינתון רץ לתפוס אותו את הדיסקוס, אך תפיסתו לא עלתה יפה, הדיסקוס פגע בו, ופצע אותו אנושות. אפילו האל אפולו לא יכול היה להציל אהובו הצעיר, ויקינתון מת מפצעיו.
מסתבר כי אפולו לא היה היחיד שאהב את יקינתון, גם אלים אחרים בניהם זפירוס אהבו את יקינתון ומתוך קנאה, כוונו את הדיסקוס כך שיפגע ביקינתון.
כדי לזכור את אהובו לנצח, הפך אפולו את דמו יקינתון לפרח יפיפה שיזכיר לו את אהובו.
על היקינתון
מתוך אתר העמותה לקידום החינוך בגליל המערבי
לסוג יקינטון כ- 30 מינים והרבה מאד זנים שפותחו כצמחי גינה ובית. הסוג יקינטון קרוב מאד במבנהו לסוג כדן (המשתייך אף הוא לשושניים) ויש מיני יקינטון (או כדן) שנחשבים כגבוליים בין שני הסוגים הללו. בארץ גדל בר בהרי הגליל והחרמון היקינטון המזרחי.
עלי היקינטון מועטים, דמויי סרגל או רצועה ומרוכזים כולם בבסיס הצמח.
עמוד התפרחת הקצר, עולה באביב והתפרחת דמוית אשכול או שיבולת. הפרחים נישאים על עוקצים, דמויי משפך או פעמון הנוטים לצדדים או כלפי מטה. ששת עלי העטיף מאוחים בבסיסם ובעלי שש אונות שוות. צבעם לרוב כחול, או לבן, או אדום (היקינטון המזרחי - בעל פרחים כחולים ומדיף ריח נעים).
אבקנים - שישה היושבים בתוך צינור הפרח. השחלה עילית וגם עמוד העלי והצלקת מוגנים בצינור הפרח. הפרי - הלקט בעל זרעים מועטים.
הריבוי נעשה מבצלים. שפע בצלצלים נוצרים סביב הבצל המרכזי בתנאים מסוימים.
יקינטון מזרחי הוא המין החשוב בסוג יקינטון. מקורו בחלק המזרחי של הים התיכון, הוא גדל בתרבות מהמאה ה- 16 וממנו טופחו כל זני היקינטון התרבותיים במגוון צבעים וגדלים. עיקר הטיפוח נעשה בהולנד, שם טופחו זנים בעלי תפרחות קומפקטיות ועתירות פרחים.
תנאי הטיפוח הממושך בהולנד יצרו יקינטונים בעלי דרישה לקור עז בחורף (על מנת לשבור את תרדמת ניצן ההתחדשות בבצל) ואביב ממושך וקריר. את הבצלים מפטמים בדשן על מנת לקבל פריחה מרשימה אך בצלים אלו נוטים לחלות או להתנוון אחרי שנה אחת.
בצלים הולנדיים הנשתלים בארץ פורחים היטב בשנה הראשונה אך בשנה שנייה פריחתם דלה או שאיננה מתקיימת כלל. מגדלים יקינטון מזרחי גם להפקת השמנים האתריים שלו ובעיקר הכוהל הצינמי הריחני.
