מייש דרומי

חודשי פריחה

ינו' פבר' מרץ אפר' מאי יונ' יול' אוג' ספט' אוק' נוב' דצמ'

מידע

עץ המיש (כמו "מים"), הינו עץ יער גבוה ונשיר ממשפחת המישיים, המגיע לגובה של כעשרים מטרים. עליו המשוננים אינם סימטריים, צדם הימני שונה מזה השמאלי והם מזכירים מעט לשון ציפור, ומכאן כינויו בפי חקלאים ערביים: "ליסאן אל-עצפור". בחורף הוא עומד בשלכת. פרחיו קטנים ופירותיו תפלים, אך ראויים למאכל ומצופים ציפה דקה. בארץ ניתן למצוא את העץ באזור צפת, ראש פינה, הגולן, ירושלים, פקיעין וביר-זית. עץ המיש חביב מאוד על הערבים כעץ נוי, והם מגדלים אותו בחצרות ובסמוך למבנים קדושים. על פי אמונתם, אדם המחזיק ענף נושא פירות מעץ המיש, מוגן באופן מוחלט מפני שדים ורוחות.

ברפואה עממית: המיש מקובל כתרופה לכאבי פרקים, פטריות ומחלות עור. בדרך כלל מכינים את התרופה מהרתחת קליפות גדע העץ.

אגדות

הנכבד בין העצים המבורכים בארץ-ישראל הוא המיש הדרומי (בערבית: "מיס"), עץ גבוה ונאה שפירותיו בדמות ענבות סגולות-שחורות טובים למאכל.

לפי אמונת המוסלמים שוכנים במיש רק ג'ינים טובים, שבכוחם להרחיק את פגיעתם הרעה של הג'ינים הרעים, השדים, המזיקים ושאר מרעין בישין; אולם סגולה זאת יש גם בעצים אחרים כמו השיזף והאשל, ובמה נתייחד המיש מסתבר, כי אפילו פיסה קטנה מעצתו משמרת את הסגולה, ולכן אפשר להוריד מן העץ כפיס, ויש להקפיד לעשות זאת בשבת בבוקר לפני הזריחה. למהדרין במצוות, מומלץ להוריד את פיסת העץ ביום ה-27 לחודש הרמדאן, בשעות החשיכה שלאחר שקיעת השמש, אז כוחו של המיש בשיאו. כיוון שבלילה זה ("ליל אלקאדר") נפתחים השמיים, המלאכים יורדים מהם לארץ, ואללה נענה לכל משאלות בני האדם ושומע את תפילותיהם.

את פיסת העץ, העשויה בדמות מזלג בעל שתי שיניים, נוהגים לתלות כקמיע על צוואר הילדים. ניתן גם להצמידה למיטה, או לקבעה בדלת הבית או בקיר פנימי, ואם אין בקרבתכם עץ מיש, תוכלו לרכוש פיסה מעצו בשוק הבשמים בירושלים, ליד כנסיית המולד בבית לחם ובשוקי חברון. קמיע המיש מלווה בחרוזי זכוכית בצבע תכלת (צבע שהוא סגולה בדוקה נגד עין הרע) ואפשר לשאתו בחוט על הצוואר או להדקו בסיכות לבגד. אדם החמוש בקמיע זה מוגן לחלוטין מפני השדים.

ישנם שדים עקשניים, המתגלמים לרוב בדמות תיש, ואלה מנסים להיטפל גם לבעלי הקמיעות. כשנתקלים בשד מסוג זה יש לקרוא לעברו: "יא תיס, מה תשוף אל מיס" (דהיינו- "הוי תיש, כלום אינך רואה- מיש!") ומובטח שהשד ינוס מייד על נפשו בכל המהירות.

קדושת המיש מועברת גם באמצעות בדים וחלקי לבוש. יש לקשור את פיסת הבד אל העץ למשך מספר ימים ואחר כך, משנכנס בה "כוחו של המיש", יש לקושרה לפתח הבית או למיטתו של חולה.

עצי המיש המקודשים ביותר נמצאים על הר הבית, בין כיפת הסלע למסגד אלאקצה, ותפקידם לשמש כגדר חיה וקדושה המגבילה את חדירת כוחות האופל ואיבליס בראשם, השואפים לפגוע במקום הקדוש ביותר. על נטיעתם של עצים אלה קיימות מספר גרסאות:

לפי האגדה הראשונה, החל דוד המלך לבנות את המקדש בירושלים. הביא חומרים ומומחים, והחלו בונים. בנו קירות ונפלו, חזרו ובנו ושוב חרבו. פקד מלאך ה' את דוד בחלומו ואמר לו שיניח את המלאכה לשלמה בנו. עשה דוד כאשר צווה. בבוא העת החל שלמה בונה את המקדש, וחזרו הקירות וקרסו תחתם. ניסה שלמה בשנית, ושוב לא צלחה המלאכה בידו. נראה מלאך ה' לשלמה בחלומו ואמר לו: "עינם הרעה של המשטינים ושל המקטרגים מונעת ממך להקים את המקדש. אטע סביב סביב עצי מיש, ויגינו על המקדש." שתל אלוהים את עצי המיש, ובנה שלה את היכל ה' בניין לתפארת. "לא ראתה עין לפניו ואחריו".

אגדה אחרת קושרת את עצי המיש בחגיגות חנוכת המקדש: "כשסיים שלמה המלך את בניין המקדש, היכל יפיפה אשר טרם נראה כזה לפניו, ערך תפילה גדולה בהשתתפות מוזמנים ומכובדים. באו מלכים ושועים, מלאכים ושרפים, חיות ועופות, תלמידי חכמים והדיוטות. כל אחד ומתנתו בידיו. ורק ממלך מלכי המלכים לא נתקבל דבר. פנה שלמה המלך אל מלכי השמיים, ואמר לו: "בנה בניתי בית זבול, לך מכון לשבתך עולמים" (מלכים א', ח, י"ד) ומתנה לא שלחת לחנוכת הבית ענה מלך השמיים ואמר: "מעולם לא בנה בן תמותה לכבודי מקדש כה גדול וכה מפואר. ניטע סביבו עצי מיש אשר יסוככו ויגוננו עליו." נטע מלך מלכי המלכים את עצי המיש, ומאז ועד הלום הם נוטרים ועוטרים את המקדש.

נשים עקרות מוסלמיות נוהגות ללקט את פירות המיש שנשרו מן העץ הסמוך ביותר לכיפת הסלע, ולפי אמונתן- כל האוכלת ממנו תתברך בפרי בטן במוקדם או במאוחר.

ומהיכן בא כוחו המיוחד והנדיר של המיש ערביי העיר ג'רש שבעבר הירדן מספרים, כי היה זה בשל עזרתו לנביא מוחמד בכבודו ובעצמו: היה זה בתקופת הבראשית של האיסלאם, ומלחמה קשה ניטשה בין המוסלמים לבין הנוצרים הביזנטים. היה זה קרב לחיים ולמוות, והיום יום קיץ לוהט. בראש המוסלמים לחם הנביא מוחמד עצמו, ועימו רעיו "הצחאבה", אך ידם של הכופרים שהיו מצויידים בשפע מים גברה, והמוסלמים נהדפו אל גיא לוהט, ערום וצחיח.

אזלו המים מכליהם של החיילים המוסלמים ומים בגיא אין. עוד מאט קט כילה הצמא את שהותירה החרב. שלף הנביא מוחמד פיסת מיש מכיסו, ושם בפיו ומצץ, וראה זה פלא- העץ שפע מים חיים. ובאו המים בעצמותיו ורווה, והוטב לנפשו. נטלו האנשים את הכפיס ומצצו אותו איש איש בתורו ורוו כולם, וחייתה רוחם, והיה כוחם כחדש והם נכונו לקרב.

ראו זאת הנוצרים בהשקיפם מרחוק, ואמרו לנפשם: מה לנו לחפש אצל אנשים אלה, השותים עצים ואוכלים אבנים. בואו נעזוב אותם לנפשם בשממה הזאת, כי אין לנו אליהם דבר. נטשו הנוצרים את הקרב.

מאז רכש המיש את כוחותיו העליונים הישר מאללה, מפיו של הנביא, וזכה המיש ונתקדש בקדושתו של מוחמד רסול אללה (שליח האלוהים).

היכן אפשר למצוא עצי מיש

  • בירושלים בתחום הכפר הנטוש מי-נפתוח (ליפתא), מצויים מספר עצים וביניהם אחד גדול במיוחד (קוטר גזעו כ-80 ס"מ)
  • בחורשת הזיתים הסמוכה למנזר מר-אליאס, על אם הדרך בין ירושלים לבית לחם נמצא עץ מיש גדול, שלפי המסורת הנוצרית הוא צאצא של העץ תחתיו נחה מרים הקדושה בעת שברחה מצרימה מפני הורדוס
  • בכפר יברוד שבדרום השומרון מצויה במה עתיקה, ובמרכזה גדל עץ מיש
  • מיש קדוש נמצא גם בצפת, סמוך למערת "שם ועבר".
  • בזכרון יעקב ישנו עץ מיש היוצא מתוך מערה הנמצאת על ההר בו שוכנת כיום שכונת" גבעת עדן". 

חוות דעת על מייש דרומי

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...