כל המידע על זית אירופי
הזית גדל בארץ ישראל כעץ בר בגליל ובכרמל. גידול זיתים בתרבות מצפון אפריקה ובדרום אירופה עד למזרח התיכון, ומחקרים מוכיחים כי הוא תורבת לראשונה בארץ ישראל ובלבנון. העץ ירוק עד ומאריך ימים ונושא פרי במשך עשרות שנים. הפרי נכבש, ירוק או שחור, ומזמנים קדומים מפיקים. ממנו שמן מצויים מתקני הפקה (בית בד על מתקניו) מאז ימי קדם עד ימנו כרמי זיתים, בני זנים ותיקים למיובאים, פזורים בכל הארץ. חומר העצה. משמש לייצור רהיטים וחפצי נוי.
עץ הזית מגיע בבגרותו ל4-5 מטרים. העלים פשוטים ומוארכים. צדם העליון ירוק וצדם התחתון אפור בגלל כסות השיער הדקיקה המכסה אותם. הפריחה באביב באשכולות פרחים קטניםוצהבהבים והפירות מבשילים בסתיו. הפרי עשיר בשמן, הוא ירוק בצעירותו, ומסגיל בעת ההבשלה. מגדלים זנים מיוחדים למאכל וזנים מיוחדים להפקת שמן. העץ נושא פרי רב פעם בשנתיים ובשנה העוקבת פריו מועט. לתופעה זאת קוראים סורגיות.
גם כיום משופעת ארצנו כרמי זיתים, הנפוצים בעיקר בגליל ובשומרון. עץ הזית נחשב כעץ מקודש והיה נערץ בשל תפארתו, רעננות עליו ירוקי-העד, וחוסן שורשיו החודרים גם לתוך סלע קשה. הנביא ירמיהו מתארו כך: זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך (ירמיהו יא, טז).
המרשימים שבעצי הזית הם העצים הקשישים, המכונים בפי הערבים זיתון רומי - היינו עצי זית שמתקופת הרומאים. רבים מעצים זקנים אלה הם חלולים, ושיבתם ניכרת מייד. אולם למרות זאת, עדיין חסון גזעם וחופתם ירוקה ומלבלבת. הניגוד בין הגזע הנבוב ושפע העלווה והפרי הביא להולדתה של אגדה מקסימה:
שימושים ופולקלור: הזית נמנה על שבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו. הפרי משמש למאכל ולהפקת שמן. בעבר שימש השמן גם למאור ובתעשיית הסבון. הזית משמש סמל לשלום ולחיים שלווים, ומופיע בסמל המדינה ובסמל צה"ל. היונה חזרה לתיבה ועלה זית בפיה, ובשמן הזית נעשה נס חנוכה.
הזית במקורות
הזית בתנ"ך
- הזית נמנה על שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש." (דברים ח' 9)
- שמן הזית שימש למאור: "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד." (שמות כ"ז 20)
- הזית סימל חיי משפחה שלווים: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך." (תהילים קכ"ח 3)
- הזית היה הענף השלישי בחשיבותו בארץ ישראל לאחר הדגן והגפן: "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך." (דברים י"א 14). "דגן, תירוש ויצהר." (דברים כ"ח 51). "ואת שדותיכם ואת כרמיכם ואת זיתיכם הטובים ייקח ונתן לעבדיו." (שמואל א', ח' 14).
- על הזית חל מנהג השכחה והפאה. "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. לגר ליתום ולאלמנה יהיה". (דברים כ"ד 20).
- שמן זית מארץ ישראל נמכר למצרים: "ושמן למצרים יובל." (הושע י"ב, 2).
- עץ הזית סימן לנוח שחלף המבול: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נוח כי קלו המים מעל פני האדמה (בראשית ח', יא).
הזית במדרשים
- הזית מסמל את נס חנוכה: "כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה." (שבת כ"א ע"ב).
- הזית מסמל אי תלות בחסדי הבריות:"אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויים בידי בשר ודם." (עירובין י"ח ע"ב)
- נמשלו בני ישראל לשמן זית: "מה השמן הזה אין מתערבים בשאר משקין, כך ישראל אין מתערבים באומות העולם." (מדרש שיר השירים א' כ"א).
- דברי תורה מרפאים כמו שמן: "לריח שמניך טובים. למה נמשלו דברי תורה לשמן? מה שמן רפואה לאדם. כך דברי תורה רפואה לאדם. (שיר השירים זוטא א', ג)
אגדות
לפני הרבה הרבה שנים חי לו בארץ יהודה פלאח עני, ולפלאח היו שתי נשים. את האחת מהן הוא אהב מאוד מאוד, ואת השניה הוא לא כל כך אהב. שתי הנשים הללו ילדו לו שני בנים. הפלאח פינק את האישה האהובה, וכל יום היה מגיש לה ולבנה חמאת בקר, גבינות, וחלב. לאשתו השניה ולבנה נתן רק שמן זית ולחם. בנה של האישה האהובה נראה שמן, בריא, עם לחיים ורודות, ובנה של האישה השנייה היה רזה רזה, אבל חזק.
בכל פעם ששני הילדים רבו זה עם זה, תמיד ניצח הילד של האישה הלא ככ אהובה. יום קיץ אחד הגיע בנה של האישה האהובה אל אימו בוכה, אפו זב דם וכתם גדול וחום סביב עינו הימנית. מה קרה לך, בני? התרגשה אימו, שוב היכה אותך הבן שלה הרזה והחלשלוש? תראה איך אתה נראה-שמן בריא, וחזק; אתה לא יכול להחזיר לו פעם אחת וללמד אותו לקח?!
לא אמא, התייפח הבן, הוא פשוט חזק ממני. האם לא הבינה זאת, היא ניגשה אל הזקן החכם שבכפר, ושאלה אותו: איך זה יכול להיות שבני, האוכל אוכל משובח, כמו חמאת בקר, נכנע לבן הפצלוח של צרתי, שאוכל רק שמן זית ולחם?. זקן הכפר, שהיה חכם מאוד, חייך ואמר: חמאת בקר טובה ליופי וללחיים ורודות, ואילו שמן זית- אין טוב ממנו לחיזוק הגוף והעצמות.
ולמן אותו היום קיבלו שתי הנשים רק שמן זית ולחם.
מדוע חלול גזעו של הזית?
ביום מותו של הנביא מוחמד ירד אבל כבד על העולם כולו. התאבלו המאמינים, חיות השדה ואף העשבים והעצים. יותר מכולם התאבלו עצי הפרי - התאנה, הרימון, והגפן. לאות צער ואבל, השירו את עליהם הירוקים ועמדו בשלכת. גם הזית, מלך עצי הפרי, נעטף באבל כבד. החלל שבתוכו התרחב מאוד, ובגזעו העבה והחסון נחרשו קמטים עבים כמקלעת; אך ענפיו המשיכו ללבלב והיו מכוסים בשפע עלווה ירוקה-כסופה.
הסתכלו העצים על הזית, ראו את חיצוניותו ותמהו: אתה, מלך העצים, הכי לא נאה לך להתאבל על מות הנביא?
ענה הזית ואמר: אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים, אך צערכם חיצוני הוא ובן-חלוף, ועד מהרה תגדלו עלים חדשים ותשובו לשגרת היום-יום; ואילו אני צערי עמוק וכמוס בליבי, אך צער תמיד הוא- כי הנה יבש לבבי עם בוא הבשורה המרה ומוח גזעי נמק וכלה.
מאז גדלה הערצת המוסלמים לעץ הזית, והם הפכוהו לסמל היראה והכבוד.
עצי זית קשישים אפשר לראות במקומות רבים בשומרון ובירושלים. עצי הזית הזקנים ביותר בארץ, שהם המפורסמים בעולם, הם שמונת העצים הנמצאים בגן כנסיית גת-שמנים בירושלים. אחד מהם הוא בעל הגזע הרחב ביותר שנמדד בארץ (מעל 200 ס"מ), והמסורת הנוצרית מספרת כי זה המקום בו התפלל ישו בימיו האחרונים.
בזמן החורבן כשהבית הגדול עלה בלהבות אש, התמוטטו כל מוסדות הארץ,
השמש שקעה בחשכה והארץ התעטפה באבלות ובקדרות אין קץ. כל היבול, העצים
והנטיעות קמלו ויבשו ונפלו - לא רצו להמשיך ולתת פרי, בעיקר נפגעו שבעת
המינים שנשתבחה בהם הארץ ושהיו פארה, וכשנפלו הארץ והבית הגדול - הורד הפאר מכל הארץ והיא נשארה שוממה וחרבה. כל העצים קמלו מלבד אחד, הזית, שנשאר עומד על תילו והמשיך לתת פירות.
רטנו נגדו והתפלאו עליו שדווקא הוא, הסמל של ישראל, שדווקא הוא יבגוד - ישאר וימשיך לחיות, ולכן החרימו אותו והתרחקו ממנו. כשהרגיש הזית בדבר - בא אליהם והזמינם לבוא אליו. וכשבאו והסתכלו בו נוכחו לדעת שהוא כולו חלול אני נאכל מבפנים נאכל מדמעותיי אעפ שכלפי חוץ הרי אני גדל ונותן פירות. אתכם אני בצער ומתאבל אני אתכם.
כולם נדו בראשם לאות הוקרה, אולם הוסיפו ושאלו: רואים אנו את צערך ודמעותיך אולם למה נשתנית מאחרים ואינך נופל כמונו? ענה להם הזית באנחה -להקמל וליפול אינני יכול, אני סמלו של ישראל וישראל חי לנצח ואינו נחרב, לא קמל ולא נופל ואני כמוהו
חלול אני בקרבי, כתות מבפנים כסמל ישראל שהוא כתית למאור
וכל סבלו ויסוריו אינם אלא כדי להגדיל אח אורו בעולם, כתית למאור
סיפורו של הזית
מאת רות ריכטר, מחברת הספר ארץ ירוקה שלי
ביום אביב בהיר וצלול נבט על אחת הגבעות של הגליל התחתון עץ זית קטן, ולו גבעול גמיש ועלים כסופים אחדים. פרש הזית את עליו הרכים, התבונן סביבו, וראה שהתמלאה הארץ רקפות, סביונים וכלניות, ואלות וחרובים צומחים על הגבעה, וצופים ממנה אל העמק. המראה הנפלא הקסים את העץ, והוא לא חדל להתפעל ממראה עיניו. אותה שעה עברה הרוח השובבה בין העשבים הירוקים, המבריקים באור השמש, ליטפה את העלים החדשים של הזית, ואמרה:
יודע אתה, זית, מנהג הוא במקומנו, שכל צמח הנולד בגבעה מביע משאלה, ובורא העולם ממהר למלא אותה. הנה, הקיסוסית ביקשה לה יופי והדר, ולכן העניק לה אלוהים אשכולות של פירות אדומים, והחרוב ביקש את חברת האדם, ולכן בירך אותו האל בפירות מתוקים. ומה תבקש אתה?
אני מבקש שיברך אותי אלוהים באריכות ימים, כי יפה המראה המתגלה כאן לעיני, ואני רוצה להביט בו שנים רבות. אמר הזית.טובה המשאלה אשר שאלת, אמרה הרוח לזית, ובטוחה אני כי תתמלא ברצון.
ואמנם, הזית גדל, הסתעף וגבה. הוא ראה בחילופי עונות השנה, ואביבים רבים חלפו על ענפיו. גבעולו שהתעבה היה לגזע נוקשה, מפותל וחלול, ובסתיו כרעו ענפיו תחת משא פירותיו הירוקים והמבהיקים.
אך הזית לא שבע נחת, כי רק אנשים מעטים ביקרו אותו וישבו בצלו. ממרום צמרתו השקיף הזית אל העמק שלרגלי המדרון, וראה שהעמק מכוסה ביצות, ורק מעט אשלים וצמחי קנה וסוף צמחו ליד הביצות. ענני יתושים ריחפו מעליהן, והעץ שמע שקללה רובצת על העמק, ורבים מתושביו מתים ממחלת המלריה הקשה השולטת בו. אז מאס הזית בחייו, וביקש מאלוהים שיקצר את ימיו, כי אינו יכול לראות עוד בקללת העמק ובמות תושביו.
אל תחשוש ואל תתייאש! אמר הרוח לעץ. הנה שמעתי שבקרוב יתיישבו חלוצים בעמק, ינקזו את מימי הביצות, ויבנו בו את בתיהם.
ואמנם, בימים הבאים ראה הזית שחל שינוי בעמק: בתים נבנו בו, מי הביצות נוקזו לתעלות השקיה, ובאביב הבא נעלמו צמחי הקנה, והעמק התכסה בשטיח משבצות חומות, ירוקות וזהובות. היתושים עזבו את העמק, ציפורים רבות החלו לקנן בו, וזמרתן העליזה הגיעה אל הזית ושימחה את לבו. ילדים קטנים נהגו עתה לבוא עם אימותיהם ולשחק בצל העץ, ושוב לא רצה הזית למות, כי אהב את מראה העמק הפורח ואת הילדים המשחקים לידו.
אך יותר מכל הילדים שבאו לבקרו אהב הזית ילד קטן כחול עיניים ובהיר בלורית ושמו אורי. שובב גדול היה אורי, ותמיד ניסה לעלות בעץ, לבחון את עלה הזית משני צדדיו ולקטוף מפירותיו. כמעט כל יום, בקיץ ובחורף, בא הילד עם אמו אל העץ, וידידות אמיצה נקשרה ביניהם.
חלפו שנים אחדות, הזית שמח בחייו, ואורי גדל והיה לנער צעיר, אך את עץ הזית לא שכח. עתה נהג לבוא לבדו אל העץ ולקרוא ספר בצלו. ברבות הימים בנה לו אורי סוכה במרומי העץ, ושם נהג לשבת, להתבודד, לקרוא, ולעתים נשא הנער את עיניו והשקיף אל העמק, ואז עלה חיוך על שפתיו, פשט משם על פניו, ועד עיניו הגיע, כי אהב אורי את העמק שבו נולד וגדל.
השנים חלפו, ועתה היה אורי בחור מגודל. ברדת היום היה האיש הצעיר מביא את אהובתו אל הסוכה שבנה במרומי העץ, והזית האזין לדברי האהבה שלחשו השניים איש באוזני רעותו, כשענפי העץ מזמרים לזוג הצעיר מנגינה ערבה בעת שעברה בהם רוח הערב.
לפעמים ראה הזית שהנהיג אורי חבורת נערים אל העץ, ולימד אותם לאחוז בנשק. הזית שמע שאורי וחבריו מדברים על מלחמה הולכת וקרבה, והוא התעצב מאוד כששמע את דבריהם, כי זכר את המלחמות הקודמות ששטפו את הארץ בימי חייו הארוכים. הוא ידע שבמלחמה יפלו רבים מן הנערים, והוא דאג להם והתפלל לאלוהים שיחוס על חייהם.
שנה תמימה לא ביקר אורי את הזית, והעץ התגעגע מאוד אל הנער שאהב. הוא קיווה שאורי יחזור אליו, והם יחדשו את ידידותם הישנה, אבל מלחמה כבדה הייתה בארץ, המטיילים לא באו עוד, ורעמי יריות החרידו את הגבעה השקטה.
יום אחד ראה הזית שיירה של אנשים אבלים קרבה והולכת. רבים מהם נשאו קולם בבכי, ואחדים לבשו שחורים. הם צעדו לכיוון בית הקברות החדש שבעמק, אך כשהגיעו לשביל העולה בגבעה, סטו מן הדרך, עלו אל העץ, והניחו למרגלותיו ארון עטוף שחורים. הזית ראה את אמו ואת חברתו של אורי ממררות בבכי, והוא הבין שנפל ידידו הטוב במלחמה, ולא ישוב אליו עוד.
אבל כבד עטף את העץ. רבים מענפיו יבשו, עליו נשרו, ובגזעו העבה נפער חור ונחרשו קמטים. הזית המעיט לעשות פירות, והתפלל לאלוהים שיקצר את ימיו. געגועיו אל אורי המת גברו מיום ליום, והוא לא יכול עוד לשאת את הצער ואת הכאב.
חכה לאביב, זית, כי אז יביא לך האלוהים נחמה. אמר הרוח לזית. אך הזית הניד את ענפיו כלא מאמין, והמשיך להתפלל לאלוהים ולבקש את מותו.
אבל ביום הראשון של האביב עלתה חברתו של אורי אל העץ, והיא אוחזת בידו של ילד קטן ושובב, כחול עיניים וזהוב בלורית. הנער השובב ניסה לטפס בעץ, לבחון מקרוב את עליו משני צדדיהם ולהתבונן בפירותיו כפי שנהג לעשות אורי כשהיה ילד קטן, והעץ הבין כי בנו של אורי הוא הילד שבא לבקרו. הוא ידע שקנה לו ידיד חדש, והילד יבוא עתה לשחק בצלו לעתים קרובות, וברבות הימים יקים גם הילד הזה סוכה בין ענפי העץ, ויביא אל הזית את אהובתו, אך הפעם אולי יבואו ימים של שלום, והילד יזכה להאריך ימים, ויביא אל הזית גם את בניו ואת נכדיו.
ושוב חפץ העץ בחיים. ענפיו שלבלבו מחדש התכסו בשפע של עלים כסופים, ובסתיו הרבה העץ לחנוט פירות, כי שב הילד הקטן עם אמו לבקר את העץ לעתים קרובות, והזית הזקן העניק לילד את פירות אהבתו בשפע.
ואתם, חבריא, אם תפגשו בטיולכם עץ זית זקן הצופה אל העמק, חייכו אליו ושבו בצלו, כי אוהב הזית את הילדים ומתגעגע אליהם, ובלעדיהם אין טעם לחייו.
שיר
עץ הזית / אגי משעול
תקעו אותו בין שלושה עצי קוקוס
על מצע אדמדם של טוף מההום סנטר
באמצע צומת שהפך בין לילה
לכיכר. נהגים הממהרים לביתם
יכולים אולי לראות אותו מבעד לשני
כדי חרס נוטים על צידם
אבל אין להם זמן לספור המפותל
העולה מגזעו או צמרתו הגזומה בהומור של קבלנים.
ואין הם יכולים לנחש את שרשיו
המגששים נבוכים
באדמה הזרה,
לופתים עוד כמו צידה לדרך -
אדמת-אם שדבקה בם
בהמולת החישוף.
זיתיו המושטים לאין דורש משחירים
את פני
ושום ורדים ננסיים יסיחו את לבי
מן הבושה.
ימי ענף עץ הזית
מאת עודד פורת-מנהל חינוכי מדרשת הגולן /,פורסם במקור ראשון גליון פרשת נח
ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כל קלו המים מעל הארץ
לא אל תדאגו אין כוונה להתחיל לדבר על סמל השלום וגם לא על היונה אלא דווקא על הזית. בתזמון מושלם עם פרשת השבוע (של שבוע שעבר-פרשת נח) בימים אלו מוסקים זיתים ברחבי ארצנו. זוהי סיבה מצוינת ללכת השבוע אל מסלול שישלב הליכה משכרת במזג האוויר החורפי שנחת עלינו, לראות את המסיק ואולי גם להציץ בבתי בד העוצרים את השמן בימים אלו.
לשם כך נצפין אל עבר הגליל העליון שם מתקיים בימים אלו פסטיבל ימי ענף הזית שם קצת מסובך להזדמנות להציץ במסיק הזיתים המתרחש תחת כל גבעה רעננה ברחבי הגליל העליון הלא היא נחלת שבט אשר שמקדמת דנא כבר השתית את כלכלתו על שמן הזית כפי שמספרת הגמרא במסכת מנחות דף פה : תנו רבנן (דברים לג) 'וטובל בשמן רגלו'. זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין. אמרו: פעם אחת נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן. מינו להן פולמוסטוס (בא כוח) אחד. אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז. ומצאו שהיה עוזק (עובד) תחת זיתיו. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך. אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי. המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא, כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו. הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו. לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר. אמר לו: הן. אלא שאין לי דמים ( כסף) . אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח ואני אלך עמך ואטול דמיו. מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו : לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון שהגיע לעירו (לודקיא) יצאו אנשי עירו לקלסו (לשבח אותו). אמר להם: לא לי קלסוני, אלא לזה שבא עמי. שמדד לי שמן במאה ריבוא והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא - לקיים מה שנאמר יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב' (משלי יג,ז'). טוב אז כסף כבר יש ליצרני השמן גם בימינו כפי שאנו רואים במחיר שמן הזית.
אך אנו כבר רוצים לשעוט קצת במרחבים ולראות את העסק עובד לשם כך נלך אל הכפר הדרוזי בית ג'אן השוכן במרומי הר מירון וממנו נצא למסלול בעקבות כרמי הזיתים שבאזור. אנו ניסע בתוך הכפר אל פינתו הדרומית בעקבות סימון השבילים השחור המסומן על עמודי החשמל והצמתים בכפר מעט לפני קצה הכפר נבחין בחיבור עם סימון שבילים כחול שיוביל אותנו מזרחה אל מחוץ לכפר, נסיעה של כקמ תוביל אותנו לנקודת תצפית מרהיבה לעבר בקעת בית הכרם המכוסה כרמי זיתים ונפרשת מתחתינו במלוא הדרה. ממש מתחתינו הכפר הדרוזי הקטן עין אל אסד לשם מועדות פנינו. נצטייד במים, נעלי הליכה וכושר הליכה שכן המסלול אמנם קצר אך דורש מיומנות הליכה ונרד בעקבות סימון שבילים ירוק שיוליך אותנו בתלילות מטה בינות לחורש הים תיכוני הטבעי של הרי מירון. בהתקרבנו אל הכפר הציורי נתחיל גם ללכת בתוך כרמי הזיתים שלו ולראות את משפחות הכפר עסוקות במסיק בצוותא. עם הגיענו אל הכפר נפסע לעבר היציאה ממנו לכיוון מזרח ללא סימון שבילים. בצומת הכניסה לכפר מהכביש העולה מצומת חנניה לעבר מירון ממוקמת חוות חנניה בה ממוקם מרכז פסטיבל ענף עץ הזית, מומלץ ביותר להשתלב בתכניות הפסטיבל השונות ולקבל המלצות על ביקור בבתי בד שונים באזור, אותם נוכל לבקר שהרכב שהוריד אותנו בתחילת המסלול יאסוף אותנו הלאה .