כל המידע על קטלב מצוי

יותר מכל עץ אחר בחורש, מעורר הקטלב את תשומת ליבם של המטיילים, וזאת בשל צבעו האדום יוצא הדופן של גזעו וענפיו. זאת ועוד, הקליפה האדומה כדם של הגזע נוטה להתקלף, ולעצים הגדולים הגזע מפותל ומשורג, כאילו שריריו תפחו מתחת לקליפה. אחת התכונות היפות של הקטלב היא שלפרחים שלו יש לו רקמת ניתוק. זמן קצר לאחר ההאבקה נושר הפרח כולו - כולל האבקנים - ונותרת רק השחלה עם עמוד העלי. כל זאת כדי להגדיל את סיכויי ההאבקה אצל הפרחים השכנים בעץ שטרם הואבקו.

צורת פרחי הקטלב נועדה לבלבל את החרקים הבאים ליהנות מהצוף והאבקה של הפרח. בתחתית הפרח, עלי הכותרת שקופים, כך, שהחרק סיים ליהנות ורוצה לצאת החוצה, האור שחודר מבעד לקרקעית הפרח מבלבל אותו והוא מנסה לצאת מתחתית הפרח. עד שהחרק מוצא את הדרך הנכונה החוצה, אבקה רבה עוטפת אותו, וכך הסיכוי שהוא יצליח להפרות את הפרח הבא גדל יותר..=

הפרי נראה כענבה אדומה שצעו אדום עז וראוי למאכל אדם.

מקור השם העברי המחודש קטלב (=קט-לב) באגדה ערבית אכזרית ועקובה מדם ולהלן מספר אגדות על העץ אדום:

אגדות

באחד מכפרי ההר התגוררה נערה יפיפייה, שכל בחורי הכפר חפצו לשאתה. ויותר מכולם אהב אותה מחמוד, בנו של העשיר והתקיף בפלחים. ויחזר אחריה בסתר בעת שהלכה לשאוב מים מן המעיין לביתה, ויישא חן בעיניה ותשב לו אהבה.

ויבוא מחמוד אל אביו ויגלה לו את צפונות ליבו, ויבקשו ללכת אל הוריה ולבקש את ידה.והאב סירב, ולא נימק סירובו לבנו. וסיבת הסירוב הייתה תאוותו המושחתת, כי חפץ הזקן לקחת לעצמו את היפיפייה לאישה שנייה, למען יחם חיקו בעת זקנתו.  והבחור מחמוד שיקע צערו בעבודה קשה, ויהי בשדה יומם ולילה עם צאן אביו. ובאחד הימים, הגיע האב לבקר את צאנו הרועה בשולי החורש, פנה אליו הבן שנית ויחזור על בקשתו, והאב ברוע ליבו דחה את משאלו ואמר: לא אובה למלא בקשתך, כי חפצתי אני לשאת את הנערה לאישה, והיא תהיה אמך החורגת.

הבחור הנדהם ניסה להרך את לב האב, אך זה היקשה עורפו. ותפרוץ ביניהם מריבה קשה, ומריב שפתיים עברו לתגרת ידיים. ובחמתו הניף הבן את מקלו על אביו, ויכהו בראשו מכה אדירה, ויהרגו. ומן המקל המוכתם בדם הרצח, צמח עץ אדום, הוא העץ הנקרא קאתיל- ההורג או הקוטל- ובעברית נקרא שמו קטל-אב.

בכמה כפרים ערביים מסופרת אגדה שונה מעט, ולפי בוצע הרצח הנורא בצילו של עץ ענף, ודם האב הנרצח ניתז על גזעו, ומייד הפך העץ כולו אדום כדם. ובמקומות אחרים יסופר כי הרצח אכן היה סמוך לעץ, אך הדם לא ניתז; אלא העץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה הנתעב שבוצע בסמוך לו.

אגדה אחרת קושרת את הופעת הקטלב במאורע מקראי, ומקורה בעובדה שהקטלב מופיע לרוב סמוך לעצי אלון וא?ל?ה :

בעת המלחמה הגדולה ביער אפריים בין צבא המלך דוד לבין צבא בנו המורד אבשלום, היה המעשה. והמלחמה הייתה כבדה ויינגפו המורדים. וימותו מהם ביום ההוא עשרים אלף חייל. ויירב היער לאכול בהם מאשר אכלה חרב עבדי דוד.

ואבשלום הנבל נס מן המערכה רכוב על פרדו. ושערו הארוך והמפואר, שמשקלו מאתיים שקלים באבן המלך, מתנופף מאחוריו. ויבוא הפרד אל מקום עץ האלה הסבוך הגדול ויעבור שם.

וייתפס שערו של אבשלום בבדים, וייתלה הנסיך בין השמיים והארץ, והפרד חמס מתחתיו. ובעודו תלוי בין ענפי האלה, ייראהו אחד מלוחמי דוד. וייזעק את שר הצבא יואב בן צרויה, ולא שלח ידו אל הנסיך כי חזקה עליו מצוות המלך שמרו מי בנער אבשלום.

ויואב לא נרתע, וייקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בליבו של אבשלום. וייגר דם אבשלום אל הארץ וירווה אותה.

אז סבו אותו עשרה נערים, נושאי כלי יואב, ויכוהו בחרבותיהם וימיתוהו. ואת גווייתו השליכו בבור הגדול ביער, ויציבו עליו גל אבנים גדול מאוד.

ובמקום בו ניגר דמו של הבן הסורר מתחת לאלה, עלה וצמח עץ משונה מראה, שכולו- משורש גזעו ועץ אשכולות פריו- אדום כדם. ומאז ייראה העץ האדום תמיד סמוך לאלה, כמזכרת לסופו הנמהר של בן מורד ומרים ידו באביו. וגם האלה עצמה הוכתמה בדמו של הנער המורד, ומידי שנה בשנה בעת האביב מלבלבים עליה באודם עז למען ייראו ויראו כל הבנים המורדים באביהם...

ואם חשבתם כי בכך תמו ההסברים על הסמקתו של הקטלב, טעות בידיכם. ישנה אגדה שלישית, והיא תמימה וברה, ואין בה שמץ של דם ורצח.

היה היו פעם שני חברים- עץ הקטלב ויונה- שהתגוררו על גדות נחל הקישון בעמק יזרעאל. והיו השניים משחקים ומשתעשעים כל היום, ואושרם היה רב. אך לעת ערב הייתה היונה נוטשת את העמק, ועפה למרומי הר הכרמל הסמוך, ושם בילתה את הלילה.

נותר הקטלב בודד, והתעצב אל ליבו, וסקרנותו גברה מאוד, וישאל את היונה למעשיה במרומי ההר, והיא סירבה להשיבו דבר.

יום אחד, בעיצומו של קיץ, החליט הקטלב להעפיל למרום הכרמל. אזר את כל כוחו, שינס מותניו, ויחל לטפס במדרון התלול. והייתה העלייה קשה ומאומצת, וקרינת השמש היכתה בקטלב, ויאדים כולו וקליפתו החלה להתקלף, ושריריו התבלטו והשתרגו. ויעצור לפני הפסגה ואליה לא בא. ומאז אדום הקטלב, וקליפתו משורגת, ומקום חיותו במדרון. אך לא כל הקטלבים טיפסו ביום חם מאוד, וכמה מהם זכו והגיעו לפסגות ההרים, וכראייה ניתן לראותם בפסגת הר גיורא (שיח' מרזוק) שבהרי יהודה בפסגות הרי מירון או בחורש השועלים ליד גוש עציון.

                     ועוד 2 אגדות (שלא תגידו שאין מבחר)

אב, בן ואשתו של הבן חיו ביחד באושר רב, בבית באיזור יערי כמו זה. הכל היה טוב עד שחלה האב והבן נאלץ לנסוע למס' שבועות על מנת להרוויח את הכסף הדרוש לתרופות לאביו. עברו שבועות והבן לא חזר. האב החל להתחזק ולפתח רגשות כלפי אשת הבן שטיפלה בו במסירות רבה ובאהבה. האשה שהחלה לחשוש לגורלו של בעלה וחשבה כי לא יחזור לעולם, נענתה לבקשות האב והשניים מימשו את אהבתם. כשחזר הבן הביתה חזר הכל לקדמותו ולא נודע לו דבר וחצי דבר על הרומן.

בעזרת התרופות התאושש האב לגמרי והמשפחה שבה להיות מאוחדת ומאושרת. לאחר מס' חודשים הבחין הבן כי אישתו בהריון. היות ולא ביצעו דבר היכול לגרום לכך כבר זמן רב, החל הדבר מעורר חשדו. כששאל את אישתו לפשר הדבר, סיפרה לו על הרומן. הבעל כל כך רתח מזעם עד שיצא החוצה, הביא את גרזנו, נכנס הביתה ורצח את אביו.

לאחר שרצח את אביו, התעשת הבן והבין את האסון הגדול שביצע. מיד החליט כי עליו לפחות להביא את האב לקבורה מכובדת. כך נשא הבן את אביו והביאו לנקודה זאת וקבר את אביו בקבורה מכובדת.

במקום בו נקבר האב, צמח לו עץ שגזעו אדום כדם האב ושמו על שם אותו סיפור:   קטל-אב.

 סיפורו של עץ שיום אחד התיישבה עליו ציפור שנפגעה בכנפה- ולא יכלה לעוף. העץ טיפל בה ועזר לה להחלים ועד מהרה יכלה לשוב ולהצטרף אל שאר חבריה. היא נפרדה מהעץ אך הוא, שהיה מאוהב בה, ביקש שתישאר עימו. הציפור הציעה לעץ שיצטרף אליה במסע אל ביתה. העץ ידע כי אינו יכול להזיז את שורשיו, אך אהבתו לציפור סינוורה אותו והוא החל להתקדם באיטיות ובמאמץ רב בעקבותיה. בסוף, כשכבר היה אדום כולו מהמאמץ והציפור, שעפה בקלילות, כבר הייתה רחוקה, נשבר העץ והכריז בקול גדול כי אין אהבה השווה מאמץ חד-צדדי גדול שכזה. עד כאן- מספיק!

כאן נחתכה אהבתם ואותו עץ שגזעו אדום נקרא קטלב: cut love!