אגדה
היה הייתה נערה ושמה קיסוסית. קיסוסית הייתה יפיפיה, מהממת ממש, עם כל הסופרלטיבים שניתן לתת למלכת יופי פוטנציאלית. אבל אם הסתכלת מקרוב, יכולתם לראות כי יש לה חסרון אחד בכל זאת, קיסוסיתהייתה לגמרי פוזלת.
קיסוסית הייתה עניה, וגרה ליד הארמון. כל הימים וכל הלילות היא חלמה על הנסיך שיום אחד היא תפגוש במקרה והוא ירצה בה. אבל היא הייתה עניה, ולא הייתה לה שום דרך לפגוש בו.
יום אחד הנסיך המקסים, ערך נשף נשים על מנת לבחור לו אישה. קיסוסית השקיעה ובאה יפיפיה מתמיד. בסוף הערב הוכרז כי הנסיך עומד להצביע על האישה שבחר. קיסוסית, יחד עם מאות נשים אחרות, עמדה בלחץ ובתקווה... הנסיך הצביע עליה, אבל קיסוסית, מתוך הפזילה ההיסטרית שלה, הייתה בטוחה שהוא הצביע על זו לידה.
היא פרצה בריצה החוצה מהארמון עמוק אל תוך היער, ושם תקעה סכין בליבה. הנסיך החל לרוץ אחריה, אבל זה היה מאוחר מדי. כשראה שהיא מתה, התאבד גם הוא בתקיעת סכין בליבו.
נפשותיהם התאחדו לאחר מותם, ובאותו מקום אפשר לראות שהאהבה החלה לצמוח... לבבותיהם נשארו סבוכים זה בזה לעד, כמו צמח הקיסוסית שמטפס וסבוך בצמח הקיסוס שצומח ומטפס איתו, ולשניהם עלים בצורת לב.
סיפור -למה אין הקיסוסית נאכלת על ידי הצאן
מאת רות ריכטר - מתוך הספר ארץ ירוקה שלי
כשברא אלוהים את הכרמל, שרר חורף על הים הקדמון שכיסה את הארץ. מטרות עוז ניתכו בשפע, והאדמה החדשה, שזה עתה נבראה, רוותה מים והתכסתה בדשא עשב רענן. ליחכו הבקר והצאן את העשב, והוא הוסיף וגדל וכיסה את הארץ.
אבל החורף חלף והקיץ הגיע. הגשמים פסקו, האדמה נסדקה מן היובש, והעשבים הירוקים קמלו והיו לשלף צהוב וחסר חיים. התהלכו בני הצאן והבקר בין שיחי החורש, ולא מצאו מזון רענן ועסיסי לרוות בו את צימאונם.
ודווקא אז לבש האלון לבלוב ירקרק ובהיר הבולט למרחוק, ועליו הירקרקים והחדשים פיתו את הבקר לבוא וללחך מהם מלוא הפה. כל יום היו הצאן והבקר מכרסמים את העלים החדשים של האלון ואין מציל. בכה האלון וביקש מחבריו, הצמחים המטפסים, שיגנו עליו משיני הצאן·
לא אוכל להושיעך, אמרה הפואה המצויה, המטפסת על האלות ועל הקידה, כי חוששת אני פן אהיה למאכל לשיני הצאן. עתה מתחבאת אני בסבך האלות, אך אם אצא ממחבואי, יחמדו אותי העזים והכבשים ויאכלו את עלי הירוקים.
ואני מפחד מן היובש, הנלווה אל האור הבהיר של שמש הקיץ, אמר הטמוס המצוי. אם אצא ממחבואי המוצל, עלול אני להתייבש בחמה, ולכן לא אוכל לעזור לך, ידידי האלון.
גם הזלזלות לא נחלצו לעזרת האלון: אם נטפס עליך, נבלוט לעין כול, ובני האדם יחמדו את פרחינו הלבנים ויקטפו אותנו, לכן לא נוכל להיחלץ לעזרתך, אמרו הזלזלות בצער.
והאספרג אמר: רוצה הייתי לעזור לך, ידידי האלון, אבל חסר אני קנוקנות או שורשי אחיזה, כדי שאוכל לאחוז בענפים ולטפס עליך· לכן לא אוכל להושיעך
שמעה הקיסוסית את דברי חבריה, והחליטה להציל את ידידה האלון משיני הצאן. והקיסוסית הייתה יפה מכל המטפסים אשר בחורש: עליה הירוקים לבשו צורת חץ, ופירותיה האדומים קישטו את החורש בסתיו וקרצו אל הציפורים, כדי שתבואנה לאכול מהם ולקנן בין ענפי הקיסוסית המשתרגים.
שלחה הקיסוסית את גבעוליה הגמישים ואת קנוקנותיה המסולסלות, ויצרה סבך מגן סביב גופו של האלון, וקוציה הגנו עליו מפני הצאן והבקר.
באו בני הצאן ולחכו את העלים הצעירים של הקיסוסית, אך היא נשאה סבלה בשתיקה ולא נטשה את האלון בצרתו.
ראה בורא העולם שלא חסה הקיסוסית על חייה למען האלון, והחליט להציל אותה משיני בעלי החיים. הוא הכניס בעליה גבישים של חומר ארסי וצורב, כדי שלא תהיה לטרף לשיני הצאן, ובשולי עליה הירוקים גדלו קוצים דוקרניים ומאיימים, הנקראים שיכים.
ואתם, המטיילים בחורש, בראותכם אלון מלבלב חבוק בענפי הקיסוסית, זכור שאהבתם עתיקת יומין היא, ושמור על שניהם.
קיסוסית קוצנית - תעודת זהות
משפחה: שושניים
"בני דודים": מינים שונים של עירית, צבעוני, שום, בצל, זמזומית, גביעונית, זהבית, שושן.
מולדת: ארצות הים התיכון.
מאפיינים: מטפס בעל עלים מבריקים דמויי חץ או לב הנפוץ מאוד בחורש הים תיכוני. המינים נפרדים, כלומר, יש צמחי זכר ויש צמחי נקבה הנושאים את הפירות. הפרחים בעלי צוף וההאבקה על ידי צרעות. הפריחה בקיץ. הפרחים הלבנבנים-ירקרקים מסודרים באשכולות ואינם בולטים. הפירות העסיסיים מאדימים בהבשלה ומשמשים מזון לעופות. .
ריבוי: על ידי זרעים
שימושים: צמח חשוב מאוד בחורש הים תיכוני. קצות הענפים הצעירים נאכלים.
