סיפורי הרדופים
מאת רות ריכטר
א. איך נוצר הצמח הרעיל הראשון?
צמחים רבים שהיו למאכל הצאן והבקר, אך כשבא הקיץ התייבשו שאר הצמחים, ורק ההרדוף נותר ירוק ורענן. אכלו בעלי החיים את עלי ההרדוף ופרחיו, והותירו לו רק מעט ענפים קירחים.
התפלל ההרדוף וביקש מבורא העולם שיציל אותו מבעלי החיים האוכלים בו בכל פה.
נעתר הבורא לתפילת ההרדוף, והכניס רעל בעליו ובפרחיו. מאז אין ההרדוף נאכל על ידי בעלי חיים, ורק רפרף ההרדוף וכנימת עלי ההרדוף חיים במחיצתו כדי לארח לו לחברה.
ב. כיצד הביא ההרדוף את ההשראה לעולם
באחת המערות במדרון הכרמל הפונה לים חי לפני שנים רבות איש צעיר. הוא היה אמיץ, נבון וחרוץ, ורוב שעות היום גידל בחלקה הקטנה שליד המערה מעט ירקות וחיטה או עסק בלקט, בדיג ובציד כדי לפרנס את אשתו ואת ילדיו.
רוב ימיו של האיש החרוץ היו אפרוריים, ועברו עליו בעבודה קשה, ללא מנוחה וללא מרגוע, אך הוא היה צמא למעט יופי, ותמיד תר בעיניו אחרי הנופים המרהיבים והפרחים הנאים שקישטו באביב ובחורף את ההר בצבעיהם הססגוניים. בערב, כשסיים האיש את עבודתו, הנציח את המראות הנפלאים שנגלו לעיניו בציורים שצייר או חרט על קירות המערה ועל כלי חרס שיצר מאדמת ההר .
הקיץ הגיע, רוב הפרחים שבהר קמלו ומתו, והאיש לא יכול עוד למצוא פרחים כדי לקשט בהם את המערה ולצייר אותם. הוא שקע בדיכאון, וענן של עצב העיב את פניו כל היום.
יום אחד, כשטייל על שפת הוואדי, ראה שנבט על הגדה צמח לא מוכר. הנבט גדל והסתעף במהירות, וכבש בשורשיו המסועפים ובענפיו הירוקים והגמישים את הגדה. הבהמות, הצאן. העופות והחרקים לא ניזונו מהעלים העסיסיים, עשבים שוטים לא צמחו ליד הנבט החדש, והאיש הבין שהצמח רעיל ומסוכן. הוא החליט בלבו שהצמח חסר תועלת וניסה לעקור אותו כדי שלא יסכן את עדרו ואת ילדיו, אך הצמח מיהר להתחדש, והצמיח במהירות ענפים חדשים ועלים ירוקים ורעננים.
כעבור שבועות אחדים פרחו פרחים גדולים וורודים בקצות ענפי השיח הענף, והוא לבדו קישט את ההר היבש והצחיח. אז הבין האיש שלכל בעל חיים ולכל צמח יש תפקיד בעולם. הוא למד לאהוב את הפרחים הגדולים והיפים. וכינה את הצמח הרדוף הנחלים. כשנבלו פרחי ההרדוף רצה האיש לשמור את דמותם בזיכרונו. הוא צייר אותם על קירות המערה, וכשפרחו פרחי החורף והאביב הוסיף גם אותם על ציורו. כך נוצר ציור הפרחים הראשון בעולם.
הַרְדוּף הנחלים - תעודת זהות
משפחה: הרדופיים
"בני דודים": מינים שונים של קריסה, וינקה, פלומריה.
מולדת: ההרדוף גדל בר בישראל ובאגן הים התיכון.
מאפיינים: שיח ירוק עד, רעיל מאוד, עמיד ביובש. ההרדוף גדל בטבע בעיקר בגדות נחלים או בוואדיות. ואומץ על ידי הגננים, כי הוא עמיד ביובש, ופורח בשפע בפרחים גדולים שצבעם לבן, אדום או ורוד. הפירות נבקעים בעת ההבשלה, והזרעים מתפזרים באמצעות הרוח.
ריבוי: ההרדוף מתרבה בטבע על ידי זרעים ובמשתלות על-ידי ייחורים.
שימושים ופולקלור:הצמח רעיל מאוד! נפוץ בגינות נוי, בשדרות ובאיי תנועה. בעבר הפיקו ממנו תרופה למחלות לב. אבקת ענפי הרדוף משמשת כחומר הדברה נגד חרקים.
סיפור מודרני
פעם הלכו נופי הסביבה לטיול. אל הר וגיא הבנים הצטרפה שלוחה והם תרו את האזור בהנאה רבה. אמנם הטיולים היו יפים אך לכל אחד היו הבעיות שלו: הר- היה חרש למחצה, גיא- לא ביטא היטב את הידועות בומץ, ושלוחה- הייתה ידועה ברחפנותה.
במהלך הטיול נזקק הר להתפנות, ובסבך השיחים שליד אפיק הנחל שבו טיילו מצא לו מסתור לצרכיו. גיא ושלוחה נעמדו בסמוך וצפו על הנוף. פתע קלטו עיניהם חבורת דובים המשרכת דרכה במעלה הנחל- בדיוק אל המקום בו הסתתר הר. שלוחה כמובן לא שמה לב לנעשה סביבה וגיא החל מייד לזעוק להר: הר! תזהר! דופים באים!. כמובן שאת ה'בית' לא הצליח גיא לבטא, אך חמור מכך שהר לא שמע אותו. המשיך גיא לזעוק: הר-דופים! הר-דופים! אבל זה היה מאוחר.
הדובים הסתערו על הר, אכלו את בשרו ושתו את דמו ובמקום צמח צמח שנקרא מאז....הרדופים
שיר
הרדופים/ נתן יונתן- שלמה ארצי
לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים
יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות,
שמה בין איבי הנחל בשעה אחת נשכחת
זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות.
בלי תוגה, כפופי צמרת, בלוריות שיבה נבדרת
באשר יפות התואר בין שריקות העדרים
תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם,
נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים.
לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח
איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים.
תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע
אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים.
הרדופים שלי, כמוני וכמוך, שכל ימייך
את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רועה-
לא עופות- מרום אנחנו ואל גובה השמיים
גם אתם גם אנוכי, לא נגיע כנראה.
רק בהר על קו הרכס, מישהו מוסיף ללכת
מן הוואדי והאבן לרכסים אל הרוחות,
עד אשר בכסות הערב יחזור נוגה אליך
עם פכפוך פלגים
עם רחש הרדופים ליד החוף
