כלנית מצויה

הכלנית היא צמח רב שנתי ממשפחת הנוריתיים. רוב הכלניות אדומות, אבל יש גם כלניות כחולות, סגולות, ורודות ולבנות (כלניות כחולות למשל תוכלו למצוא בהר מירון, באזור בית ג'אן). עלי העטיף של הפרח נפתחים בבוקר, ואילו בלילות ובימים גשומים פרחי הכלניות נסגרים ומגינים על האיברים העדינים שבתוכם. חיפושיות ודבורים מנצלות זאת, ונוהגות להסתתר ולישון בפרחים הסגורים. הכלנית פורחת זמן קצר יחסית: מדצמבר עד מרץ. הכלניות נפגעו באופן קשה מאוד מקטיפה מאסיבית וכמעט שנכחדו מהארץ בשנות החמישים. כיום זהו צמח מוגן ואסור לקטוף אותו.

על מקור השם ועוד

 מאת עודד פורת / מנהל חינוכי מדרשת הגולן, מתוך מקור ראשון

לקסיקון הצמחים שכתב פרופור אבי שמידע ערוך בשיטת הצבעים, ועל מנת למצוא פרח מסוים מדפדפים אל הדפים שבצבע עלי הכותרת שלו. מתברר שהצבע עם מספר הדפים הנמוך ביותר הוא אדום, אך באופן לא מפתיע הוא זה שפותח את הספר - בכל זאת, אדום זה אדום. ובטבע, הצבע האדום נקשר אסוציאטיבית לפרח המפורסם בישראל: הכלנית.

הכלנית לא מופיעה בתנ"ך בשמה, מה שמעלה תהייה האם הפרח חדש באזורנו - הרי לא סביר שנביאינו הכירו את הפרח ולא עשו בו ולו שימוש אחד בדימוייהם, שקשורים קשר הדוק לטבע הארצישראלי. ובכן, הכלנית באמת איננה פרח חדש, והיא כנראה מופיעה בספר ישעיהו, אם כי בהקשר לא חיובי במיוחד: כדימוי לעזובה שתשרור בארץ, מוכיח הנביא בפרק יז את ישראל כי שכחת א-להי ישעך וצור מעוזך לא זכרת, על כן תטעי נטעי נעמנים, וזמורת זר תזרענו. שמו הערבי של הכלנית הוא שאקיק א-נעמן, ור' אברהם אבן עזרא מזהה את אותם נטעי נעמנים עם פרח הכלנית, שנוהג להשתלט על שטחי כרמים עזובים גם בתקופתנו.

כיצד הגענו אפוא לשם כלנית? זכויות היוצרים שמורות ככל הנראה לחוקר הרב עמנואל לעף, רב קהילת סיגד שבהונגריה שנפטר בשנת 1944, שהיה חוקר צמחי ארץ ישראל מהגדולים בדורו על אף שלא ביקר בארץ. הרב לעף זיהה את הצמח כלניתא המופיע במסכת פסחים דף לז ככלנית, למרות ששם מדובר כנראה לפרג, הדומה מאוד לכלנית אך פורח מאוחר ממנו ושייך מבחינה בוטנית למשפחת הפרגיים, בעוד הכלנית שייכת למשפחת הנוריתיים. ניתן גם לומר שמקור שמה ביופייה המזכיר כלה בחופתה. כך או כך, השם כבר השתרש היטב, ולא נהייה ממשביתי השמחות. הרמבם זיהה את פרח הכלנית כשושנת המלך המוזכרת במסכת כלאיים.

אותנו מעניין בעיקר יופיה של הכלנית, ולשם כך  נלך לראותה במלוא תפארתה והדרה, כשהיא נפרשת במרחבים. לשם כך ניסע אל מנחת מגידו שבלב עמק יזרעאל. המנחת, הממוקם 200 מ' מערבית לצומת התענכים שבכביש עפולה-חדרה (כביש 65), הוקם על ידי הצבא הבריטי. הפעם האחרונה שבה התפרסם בזכות אירוע תעופתי היה ב-11 באוקטובר 1989, כשנחת בו מיג 23 סורי ובתוכו מייג'ור עאדל באסם ,טייס קרב סורי שהחליט לערוק לפתע לישראל. אולם, פרסומו בא לו גם בזכות שדות הכלניות האדירים המשתרעים בסמוך לגדרותיו, בינות לחורשת האקליפטוסים הצפופה.

הכלנית, יודע כל ילד, מאופיינת בצבעה האדום. אז זהו, שלא. כאן משום מה תמצאו אותה בגוני לבן, סגול, ורוד, ארגמן וכחול. לשום מה הזה יש הסבר מדעי מורכב שלא כאן המקום להעלותו, אולם גם עבור המטייל המצוי נקל להבחין שהחלוקה הינה גיאוגרפית: באזור דרום הארץ, בעיקר בנגב הצפון- מערבי, הכלנית אדומה בלבד; בהרי השומרון מתווספת אליה הכלנית הלבנה, ובאדמות עמקי הצפון הכבדות ובהרי הכרמל ניתן לראותה בשלל גוונים. גם מועדי הפריחה שונים במקצת, ואלו האדומות מתאחרות ביחס לגוונים האחרים. כך, גם מי שזמנו אינו בידו כעת יכול לבדוק ביומן ולמצוא זמן עד סוף אדר. אל דאגה, גם מבקרים רבים לא יחריבו את האתר, שכן בעקבות צמצום מרחבי הטבע הפתוחים בארצנו המתפתחת קקל התקינה שבילים וגידרה את המרחבים הפורחים של הכלניות, כך שכולם יוכלו ליהנות מהיופי המשכר של הפריחה.

משמעות הפריחה האדומה

פרחי צלחת אדומים, כמו הכלנית והנורית, הם תופעה מיוחדת לצמחייה הים-תיכונית. לכל הצמחים בקבוצת פרחי הצלחת האדומים אין צוף בפרחיהם ונמשכות אליהם חיפושיות מיוחדות מסוג האמפיקומה, הניזונות מהאבקה שבפרח, מסתבר, כי רוב החיפושיות בעולם אינו מזהות את הצבע האדום ואילו חיפושיות האמפיקומה נמשכות דווקא לצבע האדום. על-ידי התאמה זו בין החיפושיות לבין פרחים אלה זוכות החיפושיות במזון עשיר (אבקה צמחים) והצמחים זוכים בהפרייה. פרט לקבוצת פרחי הצלחת האדומים, נדירים מאוד בארץ פרחי בר בצבע אדום.

שיר

כלניות | שושנה דמארי
מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי

הערב בא, שקיעה בהר יוקדת
אני חולמת ורואות עיני:
הגייאה נערה קטנה יורדת
ובאש כלניות לוהט הגיא.

את הפרחים לצרור היא תלקט לה
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!

כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות,
כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.

כלנית, פרג או נורית?

נורית אסיה
הנורית היא גיאופיט ממשפחת הנוריתיים, שנפוץ מצפון הארץ עד הנגב. היא פורחת בחודשים פברואר-אפריל, ומחליפה בפריחתה את הכלנית. מקור השם בערבית (נור = אש) למרות שהיא היחידה מעשרים המינים ממשפחתה שבצבע אדום. עלי הכותרת שלה חלקים ומבריקים וניתן לעיתים למצוא גם נוריות כתומות או צהובות.

פרג אגסני
הפרג הוא צמח עשבוני חד שנתי ממשפחת הפרגיים. הוא נפוץ בצפון ומרכז הארץ בעיקר בבתות. הצמח וכפתורי הפריחה זיפניים. שני עלי הגביע נושרים עם פתיחת הפרח ולכן לא נמצא אותם. בהמשך נושרים גם עלי הכותרת והפרי הוא דמוי ביצה הפוכה. עיקר הפריחה בחודשים מרץ-מאי.

כיצד ניתן להבחין בין הפרחים בשטח?

• כלנית: אין עלי גביע, 5 עלי כותרת ויותר.
• נורית: יש עלי גביע, 5 עלי כותרת ויותר.
• פרג: לרוב 4 עלי כותרת, ללא עלי גביע.

תוכלו לזכור את ההבדלים בעזרת האגדה:

אגדה: הכלנית, הנורית והפרג

מלך של ממלכה רחוקה רצה לחתן את בנו הנסיך וערך נשף מפואר כדי לבחור לו כלה. כל העם התרגש והתגנדר, ורק שלוש אחיות – נורית, כלנית ופרגית – לקחו הכל בקלות. ביום הנשף הלכו בצהריים האחויות לקנות להן שמלה – כל אחת לבדה. אחר הצהריים נפגשו האחיות, ולמרבה הפלא גילו ששלושתן קנו שמלה…אדומה!

מה לעשות, האחיות אובדות עצות. כיצד יבדיל הנסיך בין האחיות? לבסוף מצאו האחיות פתרון:

האחות הראשונה הניחה צעיף לבן לצווארה, האחות השניה הבריקה את שמלתה וקישטה אותה בפייטים נוצצים והאחות השלישית ענדה עגילים שחורים לאוזניה.

הגיעו האחיות לנשף ומיד בלטו בשטח. יופין בלט למרחקים. לנסיך לא היתה ברירה והוא התאהב בשלושתן… אבל במי יבחר? רקד הנסיך עם שלושתן, שוחח עם שלושתן והוקסם. גם חבריו הטובים לא ידעו ליעץ לו. לא ידע מה להחליט ולבסוף (למרות שזהו פתרון לא מקובל) בחר בשלושתן. עם כל אחת מהן הוא מבלה תקופה אחרת בשנה על פי הסכם...

הראשונה למפגש הססגוני היא הכלנית וניתן לזהותה בצעיפה הלבן, סביב עלי הכותרת הפנימיים. השניה היא הנורית שעלי הכותרת שלה מבריקים. שלישי היא הפרג שמתחת לעלי הכותרת בצד החיצוני יש סימנים שחורים- סימני העגילים.

סדר האחיות הוא סדר פריחתן. כולן אדומות ומתחרות על המאביקים, ולכן כל פרח פורח בתקופה שניה עם בוא האביב. זוכרים זאת בעזרת ראשי התיבות כנ"ף: כלנית, נורית, פרג.

גרסה מלאה לאגדה

לפני שנים רבות שלט בארץ  מלך אדיר ונאור, ולמלך בן יחיד ואהוב. הגיע בן המלך, הנסיך, לפירקו ויצא לתור בממלכת אביו אחר נערה שתהיה ראויה לחלוק עימו את ימיו בגני הארמון ואת לילותיו באפיריון המפואר, ואת כס המלכות כאשר ירש את אביו. נדד על פני ערי המחוז, הכפרים והעירות ובכל מקום נתנו לו את הכבוד הראוי, התחככו בו רבות מבנות ציון, אך הנסיך המתוסכל חזר לארמון אביו בגפו כפי שיצא. זימן אותו אביו ואמר לו: לא מן הראוי שבן המלכות יהא מחזר על הפתחים ומחפש לעצמו שידוך, תבואנה בנות ישראל ותתיצבנה לפניך. וכך התגבש הראיון לערוך נשף המוני ומפואר שבו תשתתפנה יעלות החן בנות ציון ותצגנה את כישורהן. ניקבע תאריך היעד, ופורסם הדבר בכלי התקשורת של ממלכת ציון, ברדיו בטלביזיה בכל הערוצים, וכן בעתונות ובשלטי חוצות.

בכפר קטן בפרברי העיר הגדולה חיה משפחה חד הורית, אמא ושלוש בנותיה. שם האחת כלנית, השניה נורית והשלישית ניקראה בשם פרג. כל אחת יפה יותר מאחותה. שמעו את דבר המפרסם ויצאה נפש הבנות להשתתף בנשף. גם האם שבדרך כלל חסכה בהוצאות ולא הרשתה לבני ביתה מותרות ביד רחבה, נאותה הפעם לתחנוני הבנות מתוך תקוה סמויה שאולי התמזל מזלה ותפול בידה ההזדמנות, באמצעות אחת מבנותיה, להתקרב לבית המלכות. צידה את האחת בפנקס צ'קים את השניה בישראכרט ואת השלישית בכרטיס הויזה ושלחה אותם, כל אחת לחוד, לחנויות היוקרה של העיר הגדולה. רמזה להם שהפעם לא תחסכונה מעצמם דבר בנושא הלבוש.

הגיע יום הנשף כל אחת מתלבשת ומתאפרת בגפה בחדרה הפרטי. וברגע המיועד הגיחו כולם יחדיו לחדר המגורים המרכזי. והנה שוד ושבר, כולם הופיעו באותה שמלה בצבע אדום! כמו שהן זוהרות בצבע השני, החוירו!  ונפלו פניהן! ראתה האם את ההלם בפני הבנות, תפסה יוזמה, רצה לחדרה, שלפה את תיבת התכשיטים הסודית, נטל ממנה מחרוזת עינבר הניחם על צואר כלנית, ושילחה אותה לנשף.  הוציאה שפורפרת ספרי הברקה התיזה על שמלתה של נורית ודירבנה אותה לרוץ לנשף.  נטלה חגורה משובצת אבנים יקרות ענדה למותני פרג וגם עגילים שחורים נתנה באוזניה ושלחה גם אותה לנשף.

המסיבה נימשכה כל אותו הלילה, כאשר הנסיך רוקד ומבלה עם מבחר הנערות שהגיעו מכל רחבי המדינה. חבר המומחים שהועמד לרשות הנסיך מדד בעינים בוחנות את יעלות החן. רשם רשימות, נתן ציונים והעריך את התבונה היופי והקסם שבכל מועמדת. עם סיום הנשף כשכל המהומה שכחה לקח הנסיך את התוצאות והלך להציגן בפני אביו המלך. סח הנסיך בפני המלך - מכל העלמות נותרו שלש שאין אני מצליח לבחור בניהן, שמן: כלנית נורית ופרג. אחרי הרהור קל ענה המלך: ולמה לך בני להתחבט קשות, הרי אתה נסיך ובעתיד תהיה מלך, וככזה תוכל לקחת לך את כל השלוש. וכך תעשה: עם בא תחילת החורף תזמין אליך את כלנית,ותבלה עמך במהלך החורף. בסוף החורף תזמין לארמונך את נורית. ובשלהי האביב ותחילת הקיץ תעדיף את פרג. ויוסף הבן ויקשה, ומה אעשה במהלך הקיץ? ויען האב לדעתי עם שלש אלה תזדקק לחודשי מנוחה ארוכים, עד בא החורף. וכך היה! עד היום הזה פורחת הכלנית בתחילת החורף, הנורית בתחילת האביב והפרג פורח בשלהי האביב ובתחילת הקיץ.