אזוב מצוי

אזוב מצוי הוא בן-שיח שגובהו מגיע עד 60 ס"מ. הוא ניכר בעלים מאפירים המכוסים בכסות שערות שחלקן הן בלוטיות ומפרישות חומר ריח.  כאשר ממוללים את העלים, מתנדפים מהם שמנים אתריים בעלי ריח אופייני. עיקר פריחתו חל בסוף האביב ובראשית הקיץ, בדומה לרבים מהשיחים ובני השיח ממשפחת השפתניים הגלים בחבל הים-תיכוני של ישראל. הפרחים קטנים, לבנים ודו-שפתניים מעט וערוכים במקבצים בראשי הענפים. 

האזוב המצוי הוא צמח המשמש לרוב בתערובת הזעתר, על בסיס השמנים האתריים שבעלים והמתנדפים מהשערות. בערבית המילה זעתר מתייחסת לא רק לאזוב, אלא גם לצמחי תבלין אחרים במשפחתו אשר להם טעם וריח דומים. למשל קורנית מקורקפת, צתרה וורודה ועוד. לעיתים זעתר הינו הכינוי לתערובת הכולל את כל הנ"ל ובנוסם גם סומסום, מלח וסומאק (פירות של אוג הבורסקאים).
האזוב הינו צמח מוגן שכן הקטיפה המסיבית למטרות שימוש אך גם למטרות יצוא מסכנים את קיומו. כיום אסור לקטוף אותו מכל סיבה.

ולקחתם אגדת אזוב - מאמר מתוך אתר סנונית