חילף החולות

שמו העברי של הצמח נובע מדימוי עליו החדים והחותכים לסכינו של השוחט, הנקראת חלף. אבותינו הכינו ממנו מחצלות, כפי שכתוב במשנה: "מחצלת קנים ושל חלף טהורה" (כלים י"ז, י"ז). בחלף השתמשו גם כסכך:"ושל חלף גדולה מסככין בה" (תוספתא סוכה, א', י') אבותינו קראו בשמו של הצמח לאנשים וליישובים, עובדה המעידה על תפוצתו הרבה: "רבי חלפתא איש כפר חנניא" (אבות ג', ו'). בספר יהושע מוזכר מקום בשם חלף: "ויהי גבולם מחלף" (יהושע י"ט, ל"ג) . יש הסוברים שהשם חלפתא הוא כינוי כבוד לאדם, שבא לבטא כמה שכלו חד כחודו של חלף. יש שזיהו את החילף כמין מיוחד של ערבה החילפה נזכרת במסכת סוכה כערבה.