שושן צחור

על פי המסורת הנוצרית, הגיש המלאך גבריאל את הפרח השושן למריה הבתולה בזמן שהודיע לה כי היא התעברה מרוח הקודש. לכן, הוא נקרא שושן הבתולה הקדושה או שושן הבשורה.

הפרח מופיע בכל הציורים המתארים את הבשורה מימי הביניים ועד היום. בציורים של גדולי האמנים בתקופת הרנסאנס באיטליה, ניתן לזהות את השושן הצחור כפי שהוא מופיע בטבע. לפי הברית החדשה, הבשורה ניתנה באזור נצרת, ולכן הוקמה במקום כנסיה להנצחת האירוע.

לאחר כיבוש הארץ בידי הצלבנים, העבירו בצלי שושן רבים לגינות הטירות באירופה. כך נכחדו רוב אוכלוסית השושן והוא נותר רק במקומות שהגישה קשה אליה.

השושן גדל בשני אתרים בגליל ובכרמל, המהווים את גבול התפוצה הדרומי שלו. לפרח גבעול גבוה עם פרחים לבנים בוהקים וניחוח עדין ונעים. בטבע, הצמח פורח בחודשים מאי-יוני. בעבר סימל פרח זה את ישראל והיה מוטבע על מטבעות מהקדומים ביותר שהוטבעו בארץ (350 לפנהס).

הפרח התגלה מחדש רק בשנות ה- 30 על ידי הבוטונאים נוח נפתולסקי וטוביה קושניר.

שושן צחור

לפני כמה עשרות שנים,

ירד לו איש אל בור,

ולשמחת המדענים,

מצא שושן צחור.

השושן, הגביעונית,

הזהבית, נץ החלב,

הסתוונית והעירית,

הצבעוני והחצב,

כולם בני משפחה קרובים

בממלכת הצמחים.

צומחים בהר, בעמקים,

כל עין משמחים.