כל המידע על מו ומו

מסעדות בשרים אוהבות שולחנות עץ, חביות ישנות, פרסות ברזל על הקירות, לקרוא לאיזה קאובוי מהדמיון שיפתח את הדלת וייכנס במגפיים, ואם אפשר, שיהיו מלאות בוץ. אבל מו ומו ברחובות היא אחרת: קשתות אבן, פרופיל בלגי סביב חלונות גדולים ושטופי אור, שטיחי מרצפות מצוירות – עיצוב שעושה כבוד להיסטוריה של המבנה, שהתחיל כבית מגורים בשנות העשרים של המאה הקודמת, שימש כבנק וכבית משפט, אבל כבר למעלה מעשרים שנה שהוא היכל לבשר.

התענוג התחיל מהסבת המקצוע של אדון חיים לוי, קצב שהתחיל הכי מאוחר שיש. בגיל חמישים הוא נטש את התעשייה האלקטרו-אופטית ופתח יחד עם עוד ארבעה שותפים אטליז. השותפים הלכו, תמיר, הילד שלו, הצטרף ומשנת 2002 המקום הזה הוא תשלובת בשרים לתפארת: מקררים גדולים, שם מתיישנים נתחי הבשר, קצבייה, שם מפרקים את הבשר, מעדנייה לקנות אותו, ומסעדה.

פעם, כשהעסק עוד היה קטן, זה היה מאוד פשוט – אפשר היה לגשת לוויטרינה, להתאהב באיזה נתח ולבקש מאנשי המקום שיניחו לכם אותו על האש. אפשר עדיין, אם מתעקשים, להיצמד לסידור הישן, אבל עכשיו מו ומו גדלה, המטבח השתכלל, וכבר יש לו יותר רצונות משלו להתבטא.

תוכלו לפתוח שם עם קרפצ'ו בוויסקי או במנה קצת מטורללת ושמחה של כבדי עוף מגולגלים בתוך בייקון, משכשכים ברוטב עגבניות ופרמז'ן, לשתות בירה קרה ונהדרת ולהתענג על מלאכת הבחירה: אולי ניקח חוסטיקי, אותה רצועה שרצה לאורך הפילה ויש בה בשרניות נהדרת, אולי נתח אנטריקוט, עם או בלי עצם, העיקר שיהיה משויש. אולי סינטה בשרנית לתת בה שיניים, או אולי נתח שייטל מלא טעם. גם מידת היישון היא עניין שיש לתת עליו את הדעת – ככל שמיישנים את הבשר, הוא הופך רך יותר וטעמי אגוז אוחזים בו, אבל הוא מאבד ממיציו.

היתרון הגדול של המקום הוא בהיצע רחב וטוב וגם בתמיר, איש קשוב עם לב חייכני. דברו איתו הרבה, תגידו איך אתם אוהבים את הבשר שלכם – יש סיכוי גדול שיצליח לדייק בתרגום של זה לסטייק מהטובים שאכלתם.

איפה מטיילים בסביבה?

כל הנחלים זורמים לים, ואתם? אין כמו ללכת לים בסוף שבוע, ועוד יותר כיף לתת לנחל יפהפה להוביל אתכם עד החוף, בדיוק כמו שנחל שורק הקסום עושה!‎ טיול בנחל מזמן לנו את כל הטוב של הטבע: נחל יפה, פריחה עונתית וחוף הים של פלמחים – כל מה שיוצר תחושות חופש ורוגע נפלאות.