אגדה

סימה מקסימה, בת למשפחה פרסית מקומית סיימה את לימודיה והחלה לחפש עבודה.

פתחה את אחד מעיתוני סוף השבוע במדור דרושים, וראתה מודעה ובה דרושה פקידה!

התרגשה מאוד סימה ומייד חייגה לחברה המעסיקה.

ענה לה המנהל הבכיר וקבע איתה שתוכל להתחיל לעבוד כבר ביום ראשון.

הכל טוב ויפה עד כאן - רק דבר אחד עדיין שכחה סימה להזכיר והוא שהיא מאוד מאוד שעירה!

כביכול נראית סימה בחורה רגילה בלבוש מלא, אך ברגע שהולכת סימה עם חולצה קצרה ניתן מיד להבחין במקבץ שערות נדיב שעוטף את עורה העדין.

ואל תשאלו מה קורה כאשר הולכת סימה עם מכנס קצר!

ואכן ביום ראשון ה-21 לדצמבר, קמה סימה לעבודה ולבשה את בגדי החורף שלה.

סימה דאגה ששום קווצת שערות לא תציץ מבגדיה, והגיע לעבודתה החדשה כפקידה שמחה ומאושרת.

עבר יום עברו יומיים, עבר חודש עברו חודשיים.

את עבודתה כפקידה ביצעה סימה ללא לאות, חבריה לעבודה אהבו אותה מאוד והעריכו את עבודתה.

עם תום החורף הגיע האביב, וסימה הפקידה החרוצה החליפה את סודריה בחולצות ארוכות וכהות שהצליחו להסתיר את שערות גופה מעובדי המשרד, אך תארו לעצמכם מה קרה בקיץ?!

סימה הייתה מגיע לעבודה בבגדים ארוכים בשיא הקיץ. תחושת אי הנוחות ליוותה אותה במשך כל שעות היום, החום הכבד הקשה עליה מאוד. ועובדים במשרד שאלו אותה ללא הפסק מדוע לא מחליפה את בגדי החורף בבגדי קיץ?

סימה ענתה להם שגם בקיץ קר לה ושהיא מעדיפה לבוש חם.

אך משהגיעה סימה הביתה לאחר יום העבודה הרגישה לא בנוח על כך שלא סיפרה לחביריה את האמת.

החליטה סימה שמחר תגיע לעבודה בבגדי הקיץ ויהי מה!!!

מיד שנכנסה סימה הפקידה השעירה למשרד, עם כניסתה שרר שקט מוחלט, חבריה לא האמינו למראה עיניהם, מה זוהי סימה שלנו? שאלו אחד את השני.

אך סימה שלנו הפקידה השעירה אזרה את כל כוחותיה והתעלמה מהתגובות.

הטובים שבחבריה פנו אליה וביקשו אותה שלא להתיחס לחבריה המקניטים במשרד.

בשעות הצהריים קיבלה סימה הפקידה השעירה טלפון ממנהל המשרד ונתבקשה לסור למשרדו.

סימה נענתה לבקשת המנהל שגם הוא לא האמין למראה עיניו - שיערותיה גלשו מכל עבר וכיסו את עורה העדין, כיחכח המנהל בגרונו ואמר - לצערי סימה את מאבדת את ה-פ שלך היום, מהו אותו פ? אתם ודאי שואלים!

ובכן באותו היום איבדה סימה את פרנסתה ונותרה - קידה שעירה.

קמה סימה מהכסא במשרד קדה קידה למנהל בנימוס ובצער רב יצאה את המשרד והלכה לטייל ביער בכדי להתמודד עם הבשורה, אולי במקרה ראיתם אותה?

יש לי הצעת עבודה מעניינת בשבילה.   

שיר

רכס צוק נשא על פני ים / אהרון שצקין  (ששת שצ)
 
 
 
בדיונות זהבות,
 
בין תלוליות החולית
 
ידיד החולות, עצר סחף,
 
ופסיעות של חפושיות.
 
 
 
בקצה החוליות,
 
רכס כרכר,
 
נפרץ ונשחק,
 
ברוח  ים.
 
 
 
בנוף בתה של סירה קוצנית,
 
קדה שעירה, לטם ולענה.
 
אני עומד על הצוק ומשקיף
 
על בבואתך נושקת לגלי ים.
 
 
 
לא, לא אבוא אליך לחוף
 
עד זר חבצלות  בידי,
 
כך בקשת אשה,
 
ורק גרגרים שחרים
 
נקרים בדרכי.
 
גורל.

  © כל הזכויות שמורות לאהרון שצקין  (ששת שצ)