כל המידע על אירוס ירוחם
צמח האירוס נקרא על שם אלת הקשת בענן היוונית – איריס. בתלמוד נמצאה המילה "אירוס" פעם אחת כשם של צמח, והוחלט לאמץ שם זה לצמח.
איריס ירוחם הוא אחד הפרחים הגדולים והמרשימים בארץ, בן למשפחת אירוסי ההיכל המונה שמונה מינים, בעל צבע ארגמן ופרח ענק. שיא פריחתו בסוף פברואר ותחילת מרץ.
האירוס כידוע משמש כסמלה של החברה להגנת הטבע. למידע נוסף על אירוסי ההיכל »
טיול בעקבות איריס ירוחם
באדיבות עודד פורת, מנהל חינוכי מדרשת הגולן, מתוך מקור ראשון:
האירוס הדרומי ביותר בארץ, איריס ירוחם, זכה שתיקרא על שמו שמורת טבע מיוחדת. בצד כביש ירוחם-דימונה (מס' 204), מעט דרומית לבסיס בית הספר למ"כים, יוצאת מזרחה דרך עפר טובה לכל רכב לעבר השמורה. המסומנת בשילוט ברור. אירוס ירוחם הוא שחום, עם עלים קטנים יחסית למשפחת אירוסי ההיכל, כיאה למיקומו המדברי. בשמורה שביל מעגלי עם מסלול הליכה בן 30 דקות לצפייה באירוס המרהיב, הטובל בשפע פריחה מדברית של נוריות וצבעונים. בין האירוסים השחומים ניתן להבחין באירוסים צהובים לחלוטין, ניתן לומר אפילו ג'ינג'ים. אירוסים אלו הם מוטציות של אירוס ירוחם, שחסר בהם פיגמנט המכונה אנטוציאן.
למידע על אירוס ירוחם ניתן להתקשר למדרשת ירוחם: 08-6598333
על דרכי הרביה של האירוס
האירוסים בקבוצת אירוסי ההיכל מסוגלים להתרבות בשתי דרכים עיקריות: רבייה וגטטיבית באמצעות קני שורש, ורבייה מינית באמצעות האבקת חרקים. באירוסי ההיכל קיימת אי-סבילות עצמית, ולכן האבקה זרה ע"י חרקים היא הכרחית לרבייה המינית ולייצור זרעים. הפרח של האירוס מהווה יחידת פרסומת אחת גדולה, אך למעשה הפרח בנוי משלוש מנהרות האבקה שבכל אחת מהן יכולה להתבצע פעולת ההאבקה. מנהרת ההאבקה נוצרת ע"י התקמרות של עמוד העלי המורחב, אשר יוצר מעין גג מעל לשפית הפונה החוצה. בחלק העליון של כל מנהרה יש אבקן אחד שבו הלשכות פונות כלפי מטה. הצלקת היא קשקש קרומי רחב בחלק העליון של פתח המנהרה. האבקה מתבצעת כשהאבקה נופלת על החלק העליון של החרק הנמצא במנהרת ההאבקה, ונדבקת לצלקת בכניסתו הבאה למנהרת האבקה.
בדרך כלל קיים בטבע מתאם חיובי בין גודל הפרח וכמות הגמול המוצע למאביקים. ככל שהפרח גדול יותר, כך צפוי שנמצא בו כמות גדולה יותר של צוף. אירוסי ההיכל הם יוצאי דופן בהיותם הצמחים בעלי הפרח הגדול ביותר בארץ, אך בניגוד למצופה אין בהם כלל צוף. בשעות רבות של תצפית במשך היום לא נצפו כלל חרקים המבקרים בפרחי האירוסים - כצפוי בפרח שאינו מציע גמול, ולכן לא היה ברור מיהם המאביקים של הפרחים הענקיים. התעלומה לגבי המאביקים של אירוסי ההיכל נפתרה בתצפיות לאחר רדת השמש: זכרים של דבורים בודדות (שאינן חברתיות כמו דבורי הדבש), בעיקר מקבוצת המחושיות, (דבורות ענק בעלות פרווה) נכנסים עם השקיעה אל מנהרות הפרחים ולנים שם עד הבוקר. זכרי המחושיות מתאפיינים במחושים ארוכים מאד ובכתם לבן או צהוב בקדמת הראש. זכרי המחושיות הם חיות פרוותיות שאפשר לתפוס ביד ללא פחד מעקיצה: לזכרי דבורים אין עוקץ מכיוון שכל תפקידם בחייהם הקצרים הוא להפרות את הנקבות, ואין סיבה "לבזבז" עליהם כלי נשק כמו העוקץ.
בניגוד לנקבות של המחושיות הישנות בדרך כלל במנהרות הקינון החפורות באדמה, הזכרים לנים בסדקים בקרקע או בסלע, בקצות ענפים או בתוך פרחים. מתצפיות בטבע נמצא כי זכרי המחושיות ישנים לא רק באירוסים, אלא גם בפרחים כהים אחרים .
זכרי המחושיות הישנים בפרחי האירוס הם המאביקים הבלעדיים של אירוסי ההיכל ובלעדיהם לא תיתכן יצירת זרעים. במחקר שנערך ע"י יריב עברי מאיילת השחר, נמצא מתאם בין צבע האירוס לבין צבע האדמה שעליה הוא פורח אירוסים כהים - שחורים צומחים על קרקעות בהירות ואילו אירוסים בהירים יותר על קרקעות כהות וכל זה על מנת למשוך את זכרי המחושיות להגיע ללינת לילה בתוך פרחי האיריס וליצור את האבקה.
