כל המידע על אירוס החרמון
צמח האירוס נקרא על שם אלת הקשת בענן היוונית הנקראת איריס. בתלמוד נמצאה המילה"אירוס" פעם אחת כשם של צמח והוחלט לאמץ שם זה לצמח.
האירוס כידוע משמש כסמלה של החברה להגנת הטבע. עוד על אירוסי ההיכל תוכלו למצוא באתר: http://www.iris.huji.ac.il/ .
טיול בעקבות אירוס הגולן
כתב - עודד פורת/מנהל חינוכי מדרשת הגולן, מתוך מקור ראשון
אירוס הגולן (או בשמו הנוסף: אירוס החרמון). האירוס המרהיב שצבעו לבן בהיר ושפתיו התחתונות שחורות מנוקדות לבן הינו בעל פרחים ענקיים, והוא פורח במקבצים נאים במספר נקודות בגולן. המקום המומלץ לצפייה בתקופה זו הינו צומת ציר המפלים הקרוי על שם כביש 808 היוצא מדרום רמת הגולן אל מרכזה, וחוצה את נחלי מרכז הגולן בנקודה שבהם הם הופכים מוואדיות רדודים לנחלים קניוניים שבהם צונחים המפלים המפורסמים של נחלי הגולן.
אל הצומת נגיע מכביש סובב כנרת. נעפיל אל הגולן בכביש 87 היוצא מצומת יהודייה לעבר צומת קצבייה, ומשם נמשיך עוד צומת אחד, עד שניפגש עם כביש 808, "ציר המפלים". נקודת הפריחה נמצאת צפונית לצומת, בשלוחה קטנה המוגבהת מעט מציר עפר היוצא מהצומת. יש לשים לב ולא להרחיק מעבר לריכוזי הפריחה, שכן בהמשך הציר מוביל לשטח אש פעיל של צה"ל. הפריחה בנקודה זו צפויה להימשך עוד כשבוע-שבועיים, תלוי במזג האוויר, ואז תנדוד צפונה ומזרחה עד לפריחת האירוס בחרמון בעוד כחודש וחצי-חודשיים. באירופה פריחת האירוסים מתחילה בחודש מאי, ולרגל כך מתקיימם פסטיבלים גדולים שהגדול והחשוב שבהם מתקיים בפירנצה שבאיטליה, הנחשבת ל"בירת האירוסים העולמית". בעולם ידועים כיום 20,000 מינים של אירוס, שרבים מהם הינם הכלאה של מיני אירוסים שונים. אכן, כל העולם הוא איריסים, ממש כשיר האהבה של חיים חפר: "איריסים, יפות עיניה, איריסים... כל העולם הוא איריסים".
למידע על אירוס הגולן ניתן לפנות למדרשת הגולן: 04-6678888.
על דרכי הרביה של האירוס
האירוסים בקבוצת אירוסי ההיכל מסוגלים להתרבות בשתי דרכים עיקריות: רבייה וגטטיבית באמצעות קני שורש, ורבייה מינית באמצעות האבקת חרקים. באירוסי ההיכל קיימת אי-סבילות עצמית, ולכן האבקה זרה ע"י חרקים היא הכרחית לרבייה המינית ולייצור זרעים. הפרח של האירוס מהווה יחידת פרסומת אחת גדולה, אך למעשה הפרח בנוי משלוש מנהרות האבקה שבכל אחת מהן יכולה להתבצע פעולת ההאבקה. מנהרת ההאבקה נוצרת ע"י התקמרות של עמוד העלי המורחב, אשר יוצר מעין גג מעל לשפית הפונה החוצה. בחלק העליון של כל מנהרה יש אבקן אחד שבו הלשכות פונות כלפי מטה. הצלקת היא קשקש קרומי רחב בחלק העליון של פתח המנהרה. האבקה מתבצעת כשהאבקה נופלת על החלק העליון של החרק הנמצא במנהרת ההאבקה, ונדבקת לצלקת בכניסתו הבאה למנהרת האבקה.
בדרך כלל קיים בטבע מתאם חיובי בין גודל הפרח וכמות הגמול המוצע למאביקים. ככל שהפרח גדול יותר, כך צפוי שנמצא בו כמות גדולה יותר של צוף. אירוסי ההיכל הם יוצאי דופן בהיותם הצמחים בעלי הפרח הגדול ביותר בארץ, אך בניגוד למצופה אין בהם כלל צוף. בשעות רבות של תצפית במשך היום לא נצפו כלל חרקים המבקרים בפרחי האירוסים - כצפוי בפרח שאינו מציע גמול, ולכן לא היה ברור מיהם המאביקים של הפרחים הענקיים. התעלומה לגבי המאביקים של אירוסי ההיכל נפתרה בתצפיות לאחר רדת השמש: זכרים של דבורים בודדות (שאינן חברתיות כמו דבורי הדבש), בעיקר מקבוצת המחושיות, (דבורות ענק בעלות פרווה) נכנסים עם השקיעה אל מנהרות הפרחים ולנים שם עד הבוקר. זכרי המחושיות מתאפיינים במחושים ארוכים מאד ובכתם לבן או צהוב בקדמת הראש. זכרי המחושיות הם חיות פרוותיות שאפשר לתפוס ביד ללא פחד מעקיצה: לזכרי דבורים אין עוקץ מכיוון שכל תפקידם בחייהם הקצרים הוא להפרות את הנקבות, ואין סיבה "לבזבז" עליהם כלי נשק כמו העוקץ.
בניגוד לנקבות של המחושיות הישנות בדרך כלל במנהרות הקינון החפורות באדמה, הזכרים לנים בסדקים בקרקע או בסלע, בקצות ענפים או בתוך פרחים. מתצפיות בטבע נמצא כי זכרי המחושיות ישנים לא רק באירוסים, אלא גם בפרחים כהים אחרים .
זכרי המחושיות הישנים בפרחי האירוס הם המאביקים הבלעדיים של אירוסי ההיכל ובלעדיהם לא תיתכן יצירת זרעים. במחקר שנערך ע"י יריב עברי מאיילת השחר, נמצא מתאם בין צבע האירוס לבין צבע האדמה שעליה הוא פורח אירוסים כהים - שחורים צומחים על קרקעות בהירות ואילו אירוסים בהירים יותר על קרקעות כהות וכל זה על מנת למשוך את זכרי המחושיות להגיע ללינת לילה בתוך פרחי האיריס וליצור את האבקה.
