תמר מצוי

חודשי פריחה

ינו' פבר' מרץ אפר' מאי יונ' יול' אוג' ספט' אוק' נוב' דצמ'

אגדה

הערבים מספרים: "כה אמר הנביא: כבדו את התמר...כי נוצר מן העפר שנשאר אחרי שנברא האדם. ולכן התמר דומה לאדם: קומתו גבוהה וזקופה כקומת אדם. והוא נבדל לשני מינים: זכר ונקבה, אם יכרת ראשו ימות, אם לבו יפצע - יבול, האם  לא כן הוא האדם? כפות התמר כי תגדענה לא תצמחנה אחרות תחתן, גם ידי האדם אינן חוזרות כשהן נגדעות. התמר מכוסה סיבים הדומים לשערות האדם.

סיפור - כיצד סייע התמר למשה לשרוד במדבר?

כתבה רות ריכטר

כשברח משה מפני המצרי הגיע לנווה מדבר מרוחק, ובו שבעים עצי תמר ושנים עשר עינות מים. אמר משה לאלוהיו: "איך אחיה במקום השומם הזה, שאין בו צל ואין בו מזון, והשמש קופחת על ראשי כל היום באין מסתור?"

ענה לו הקדוש ברוך הוא: "רואה אתה עצי תמר זקופים אלה הגדלים ליד המעיין? הם יספקו את כל צרכיך!"

שתה משה ממימי  המעיין, נח בצל העצים ואכל מפירותיהם, ואחר כך בנה לו סוכה מקורת אחד העצים שקרס בסערה האחרונה, וסכך אותה בכפות תמר שיבשו.

בימים הבאים ארג משה מעלעלי התמר סלסלות ששימשו לו צלחות ומגשים,  מסנסניו קלע לו מסננות, מסיבי העלים שנותרו על הגזע טווה חבלים, ומפירות התמר הכתושים הכין קמח לאפיית עוגיות ומשקה מתוק. כך חי משה  שבועות  אחדים  ליד עצי התמר החסונים,  ולא חסר לו דבר.

כשהוציא משה את בני ישראל מעבדות לחירות, לא שכח את עצי התמר שסיפקו לו את מחסורו במדבר, והביא אליהם את בני העם כדי שיוכלו להחליף כוח בצלם ולנוח מנדודיהם, ככתוב: "ויבואו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים." (שמות ט"ו 27 )

מידע

עצי התמר צומחים בר ליד מעיינות בחלקים החמים של ארץ ישראל. תרבות התמר, שהיתה מפותחת בימי קדם, התנוונה במשך הדורות, וחודשה על ידי הישוב היהודי מחוטרים משובחים שהובאו מעיראק וממצרים. מרבים את התמר מחוטרים, כי התמרים הגדלים מזרעים אינם נותנים פרי משובח. יש עצי זכר, ויש עצי נקבה, שרק הם נושאים פרי. לעץ התמר צורה אופיינית גזע זקוף ועטרת של כפות ארוכות בראשו. אשכולות התמרים מבשילים בסוף הקיץ, ופריים נאכל חי או נשמר למשך זמן רב. עץ התמר ופריו משמשים כמוטיב באמנות.

התמר הינו צמח טרופי שאינו יכול להתמודד עם תנאים מדבריים, הוא צריך טמפרטורת קרקע של מעל 25 מעלות ולא מעט מים. ולכן צמיחת תמר מסמלת מים במדבר (תחשבו על איזה ציור רואים שמדמיינים פאטה מורגנה של מעין באמצע המדבר).

התמר הוא צמח מאוד שימושי לאדם: מכפות התמרים יש צל וסכך (לאו דווקא לסוכות), יש פירות טעימים, הסנסנים - אותם ענפים דקים שהפירות תלויים מהם יכולים לשמש כמטאטאים, ניתן לקלוע חבלים מהעלים ועוד. כאשר מתכוונים לארץ זבת חלב ודבש הכוונה היא לדבש מהתמר ולא לדבש דבורים, גם בשבעת המינים מופיע התמר.

פתגם בבלי עתיק אומר, שלתמר היו שימושים שונים - כמספר ימי השנה. כמו כן, הוא מכונה "עץ החיים", כאותו עץ פלאי שגדל בגן עדן, ובתקופות מסוימות, כשהיה נפוץ בארץ ישראל, סימל את יהודה ועם ישראל, והופיע על גבי מטבעותיה. התמר נמנה עם שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, תחת הכינוי "דבש". התמר המצוי, החובב אזורים חמים ומדבריים, גדל כיום בארץ ישראל בעיקר בבקעת הירדן, בערבה ובדרום רצועת עזה. האדם למד להשתמש בעץ ובפירותיו כבר בתקופות קדומות מאוד - בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בארץ התגלו חרצני תמרים, שגילם 4000 שנה לפני הספירה! זהו צמח דו פסיגי (זכר ונקבה), שגזעו יכול להגיע לגובה של 25 מטר ויותר. מראש הגזע מתפתחים העלים. העלים - או "חריות" - כפות תמרים - צומחים בצפיפות סביב הגזע. האם ידעתם שהעלה, הצומח מראש התמר, ושעלעליו עדיין לא נפרדו, הוא למעשה הלולב אחד מארבעת המינים המשמשים בחג הסוכות. רק העצים הנקביים של התמר מניבים פרי, ועל מנת שהפירות יתפתחו, יש צורך להאביק את פרחי הנקבה באבקה מפרח הזכר. עונת ההאבקה חלה בדרך כלל בחודשים פברואר-אפריל. מימי קדם ועד ימינו, נעשית ההאבקה ביד, כשהמאביק מטפס לצמרת התמר ברגליים יחפות ונעזר בחגורת טיפוס רחבה. הפרי מבשיל בחודשים ספטמבר- נובמבר, ואז מתבצע קטיף הפרי, הנקרא "גדיד". ברפואה עממית: התמר מקובל כתרופה למחלות לב, אנמיה ופצעים - יש הקולים את גלעיניו, כותשים אותם לאבקה, ומשתמשים בה לעצירת דימום מהאף או לחיטוי פצעים פתוחים.

מאפיינים: עץ גבוה שעליו דמויי הנוצה מתנוססים ככתר בראש צמרתו. מבחינים בין עצי נקבה נושאי פרי ועצי זכר המשמשים להאבקה ולנוי.  הפירות מבשילים בקיץ ומובחלים בבתי אריזה.

ריבוי: הריבוי במשתלות נעשה מחוטרים שליד בסיס הקורה. אפשר לרבות את התמר גם מזרעים, אך כך לא נשמר טוהר הזן, ומקבלים צאצאים שתכונותיהם שונות מתכונותיו של צמח האם.  בטבע מתרבה התמר על ידי זרעים ועל ידי נצרים הגדלים ליד צמח האם.

שימושים ופולקלור: מטעי התמר משמשים מקור פרנסה חשוב לתושבי הערבה ובקעת הירדן. יש זנים שפרים נאכל לח, וזנים אחרים שפרים מיובש ונשמר זמן רב בלא קירור. זני תמר משובחים הוברחו לישראל מעיראק על ידי בן ציון ישראלי ויאני אבידוב, שסיכנו את נפשם במפעל זה.

התמר נמנה על שבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו ועל ארבעת המינים המשמשים בחג הסוכות. מפירותיו הפיקו דבשה, סירופ מתוק ששימש בימי קדם כממתיק עיקרי.

שוכני המדבר הנודדים בונים מקורתו ומעליו הגדולים של התמר את סוכותיהם, ופירות התמר משמשים מרכיב חשוב בתזונתם.

התמר במקורות

התמר נמנה על שבעת המינים: "ואלה שבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון. ארץ שמן ודבש." (ספר דברים ח' 8). הדבש הוא התמר.

התמר נמנה על ארבעת המינים של חג הסוכות: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים." (ויקרא כ"ג 40)

כל חלקי העץ מנוצלים. במשנה נכתב:  "תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, ולולבין להילול חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן את הבית". (במדבר רבא ג')

בני ישראל נמשלו לתמר: "תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, ולולבים להלל, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהן את הבית. כך הם ישראל. אין בהם פסולת. אלה מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי אגדה." (בראשית רבה מ"א, א'). 

התמר גדל בנאות מדבר: "ויבואו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים."  (שמות ט"ו 27).

התמר סמל לצדיק: "צדיק כתמר יפרח כארזבלבנון ישגה."  (תהילים צ"ב 13)

חוות דעת על תמר מצוי

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...