רגע לפני שנחלי הגולן נשפכים לצפון הכנרת, זרימתם מואטת והם יוצרים דלתא מרהיבה המוכרת בשם בקעת בית צידה. הטיול בשפך נחל המשושים, הזאכי, הינו אחד ממסלולי המים המרהיבים והאתגריים בארץ. המסלול לוקח אותנו למספר שעות של הליכה במים, לעיתים עמוקים המחייבים שחייה, בנוף פראי ומוצל המתאים במיוחד לימי הקיץ החמים.
מפת האזור
איך מטיילים
-
המסלול הינו מסלול אתגרי שכן הוא דורש הליכה של למעלה משעתיים בתוך המים, בחלק לא קטן נדרשת חצייה של לגונות עמוקות המחייבות שחייה של כ-25 מטרים.
-
הצטיידו במים לשתייה והמנעו מלקחת ציוד מיותר- כל אשר אתכם צפוי להרטב, את מפתחות הרכב והארנקים כדאי לעטוף היטב בשקית אטומה למים.
-
חובה להגיע בנעלים טובות להליכה במים (לא כפכפים או קרוקס), עדיף נעלי ספורט המחזיקות היטב את הרגל.
-
שימו לב שגם דף זה עלול להירטב ולכן קראו אותו עד סופו לפני הטיול ונסו לזכור את הוראות ההכוונה, במיוחד את אלו המתארות איך לחזור מסוף המסלול חזרה לרכב.
-
משך הטיול הוא כ 3-4 שעות תלוי בגודל הקבוצה וקצב ההתקדמות במים. הקפידו לא להכנס לחשיכה.
-
הטיול מומלץ בעיקר בעונת הקיץ ואינו מומלץ בחורף.
-
מסלול מים דומה אך קצר יותר והמתאים למשפחות שאינן מטיבות לכת הוא המג'רסה הסמוכה.
איך מגיעים
יש להגיע לצפון הכנרת. (לדוגמה לנסוע צפונה מטבריה). כ-300 מטרים מזרחית לצומת בית צידה [1 במפה], ישנה פניה ימינה לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים אדום. הדרך משולטת באופן ברור מהכביש. נוסעים עם דרך זו מספר מאות מטרים עד לנקודה בה הדרך משובשת וממנה לא ניתן להתקדם יותר ברכב רגיל [2]. כאן מחנים את הרכב ומתארגנים עם הציוד לטיול.
בקעת בית צידה
בקעת בית צידה (בטייחה) היא המקום היחיד בארץ בו קיימים עדיין נופי מים מתוקים במגוון עשיר כל כך. יש כאן לגונות, פלגים הזורמים כל השנה ופלגים עונתיים, בריכות, מעיינות, שטחי הצפה ונסיגה של הכנרת. נופי מים אלה הוכרזו כשמורת טבע ומשתרעים על שטח גדול של כמעט 5,000 דונם, כולל מובלעות של שטחים חקלאיים. חשיבות מיוחדת נודעת לעובדה כי הלגונות והנחלים מהווים בית גידול טוב לדגי הכנרת, בעיקר לאמנון הגליל בעונת ההטלה (מאי - יוני), חלק משמורת הטבע סגור למטיילים אשר מפריעים לרביית האמנונים שמהווים חלק חשוב באקולוגית האגם כמו גם מקור פרנסה לדייגי טבריה.
חמשת הנחלים בבקעת בית צידה (מצפון לדרום) הם: הירדן, נחל משושים (הכולל בחלקו הסופי גם את זרימת נחל הזוויתן), נחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון. בערבית ידועים שפכי היהודיה והמשושים בשם הערבי זאכי על שם מימיו הזכים, ושפך נחל דליות המוכר בשמו העממי מג'רסה. בשני נחלים אלו ישנו מסלול טיול מסומן. הלגונות של הנחלים האחרים סגורות למטיילים.
יש האומרים כי נחל הזאכי נקרא עש זאכי עבאדי, יצחק עבאדי. יהודי מסוריה שרכש את אדמות בית ציידא. לאחר קום המדינה במסגרת הסכם עם משפחת עבאדי האדמות הועברו לחזקת המדינה. נכדו של יצחק עבאדי (איני עבאדי) חי היום בדגניה.
הזאכי
מהנקודה בה השארנו את הרכב [2], נמשיך ללכת עם השביל האדום. בדרכנו נחצה פעמיים יובלים של נחל המשושים. לאחר כ-10 דקות הליכה נגיע למפגש עם פניה ימינה לשביל המסומן בסימון שבילים ירוק [3].
סימון זה הוא נחל הזאכי. נתחיל ללכת עם הסימון הירוק, ולאחר כ-150 מטרים, השביל יורד אל תוך המים. ומכאן ואילך המסלול הוא בתוך הנחל.
אורך המסלול בתוך המים הוא כשני ק"מ. ההליכה בנחל מאתגרת לעיתים שכן היא דורשת מציאת שיווי משקל בין חלוקי הנחל והאבנים שבקרקעית. במספר מקומות בנחל היובל הופך ללגונה רחבה שיש לשחות בה.
ישנם מספר מקומות בהם ניתן לחשוב שהגיע סוף המסלול ולא כך. סוף המסלול מסומן בשלט באופן ברור. בכל מקרה, אם עייפתם, עלו לגדה השמאלית ונסו להגיע ממנה לאחת מדרכי העפר אשר בין המטעים.
את ההליכה מלווה צמחיית נחלים עשירה. במקומות בהם הזרימה חזקה תמצאו את שיחי הרדוף הנחלים הפורחים בורוד וכן ערבה מחודדת. במקומות בהם הזרימה חלשה יקשטו את הדרך שיח-אברהם מצוי, שנית גדולה אב-קנה, נענה משובלת, פטל קדוש, ברוניקת המים, ליסימכיה מסופקת, ורבנה רפואית, דבשה לבנה, עליעב מדקרן, משין גלילי, לוביה מצרית, חנק מחודד, שבטבט ענף, פרעושית משלשלת, שנית מתפתלת ועוד. בין העצים תוכלו להבחין באנפה אפורה ואנפה לבנה, שלדגים ופרפורים. בתוך המים ובסמוך לגדות תוכלו להבחין בצב ביצות אשר בחר לו מקום מגורים בחורים על גדת הנחל.
בסוף המסלול נגיע לנקודה המסומנת בברור בחבל החוצה את הנחל ובשלטים, המעידה על כך שזהו סוף המסלול ויש לצאת מן המים [4]. מנקודה זו אסורה ההליכה במים שכן אזור זה הוא אזור ההטלה של דג האמנון.
שתי אפשרויות לסיום
במסלול הקלאסי והמעגלי, יוצאים בעקבות החץ שעל השלט לגדה השמאלית. בחורשת האיקליפטוסים [4] ניתן לנוח ולהתייבש. מכאן נפנה שמאלה עם דרך העפר המסומנת בסימון שבילים כחול המובילה אותנו לאורך 2.5 ק"מ של דרך עפר טובה, בינות למטעי מנגו ופרדסים לעבר דרך עפר נוספת [5]. במפגש T זה, נפנה שמאלה לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים ירוק.
לאחר ק"מ הליכה נוסף על דרך זו, אשר חוצה מספר יובלים רטובים, נגיע לנקודה בה ירדנו לתחילת המסלול בנחל [3]. השביל הופך לסימון שבילים אדום ואנו נמשיך איתו ישר עד הרכב.
אפשרות סיום אחרת (שאינה מעגלית) היא לעלות מנקודת סיום ההליכה במים [4] בעקבות סימון השבילים הירוק לגדה הימנית של הנחל. משם מוביל שביל שאורכו כק"מ וחצי עד לבית הבק [7]. אל בית הבק מובילה דרך עפר טובה, המסומנת בסימון שבילים אדום היוצאת מגשר אריק [6]. במידה ויש רכב שני, הוא יכול לחכות כאן.
בית הבק
כ-500 מטרים ממזרח לשפך הירדן אל הכנרת נמצאת קבוצת מבנים הנקראת בית הבק [7] (או חרבת אלערג'). כאמור, דרך עפר היוצאת מגשר אריק מובילה לנקודה זו.
בסוף התקופה העות'מאנית - תחילת המאה ה-20 (ראו רצף תקופות היסטורי), התגורר בבית האבן המרשים הבק הכורדי עבד אלרחמן באשה אליוסף אשר היה בעליהם של רוב האדמות בבקעת בית צידה. בתחילת המאה העשרים החליטה קבוצת יהודה מקרים אשר באוקראינה, להתיישב באזור. מאחר ולא יכלו לרכוש את האדמה, הציעו להיות אריסיו של הבק בתמורה למזון ומחסה. בסתיו 1904 התיישבו במקום 16 משפחות אשר התגוררו בצריפים ובחדרים בבית הגדול. הבדידות, הקושי להשיג תרופות ומזון מטבריה כאשר האזור היה מוצף ובמיוחד מחלת המלריה שהפילה חללים מבין המתיישבים, אילצה אותם לעזוב לאחר כשנה.
לאחר מלחמת השחרור ב-1948, היה אזור זה בשליטת הסורים אשר התנכלו לא פעם לדייגים הישראלים. בשנת 1955, במסגרת מבצע עלי זית, כבש כח צנחנים אשר הגיע מאזור אלמגור של היום (תל מוטילה – גבעת קלע) את בית הבק.
כיום מתגוררת בבית משפחת שנידר אשר מחזיקה עדר בקר אשר רועה, בעידוד רשות הטבע והגנים באזור בקעת בית צידה כדי למנוע את התפשטות אוכלוסיית הקנה המצוי ולאפשר גידול של מגוון מינים אחרים.
 |
דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא:
|  |
|
|
|
|
|
|
077-333-4555
לחצו על התאריך וקבלו את כל אירועי היום:
להדפסת המסלול
תיקינו על ראשינו
