דוכיפת

בשנת ה-60 למדינת ישראל, נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של מדינת ישראל לאחר מסע בחירות ארוך.

מתוך ויקיפדיה:

לדוכיפת צורה וצבעים בולטים: צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בצבעי שחור לבן, ועל ראשה מתנשאת ציצית של נוצות ארוכות המזדקרות בזמן מעופה. רגליה קצרות וכנפיה גדולות. מקורה ארוך, דק ומחודד. משקלה 60-80 גרם.

הדוכיפת שכיחה באירופה, באסיה ובאפריקה. בישראל היא מצויה בעיקר בשפלת החוף ותפוצתה מתפשטת וגדלה בעקבות התרבות המדשאות והשדות המעובדים מאז קום המדינה. היא ניזונה מחרקים, זחלים ותולעים. מכיוון שלשונה מנוונת היא אוכלת את טרפה על ידי זריקתו לאוויר ובליעתו בעת שהוא נופל אל תוך פיה.

הדוכיפת בונה את קנה לא על העצים והצמרות, אלא במקומות נמוכים, חורים ושקעים בגובה פני הקרקע. היא ממעטת מאוד לעמוד על עצים או על שיחים. הדוכיפת משמיעה קולות קריאה רמים, מעין הופופ או הודהוד, ואמנם שמה בערבית מדוברת הוא הודהוד. הקולות מושמעים בעיקר על ידי הזכרים למשיכת נקבות, ההבדלים בין זכרים הם בעיקר באורך הצליל. תדירות השירה יורדת לאחר ההטלה ופרט למשיכת בת זוג הקריאה משמשת בעיקר לחדש קשר שנותק עם בת הזוג. נמצא כי נקבות נמשכות יותר לשירת זכרים הבנויה מבתים ארוכים יותר.

בתורה מוזכרת הדוכיפת בין העופות הטמאים:

וְאֶת-אֵלֶה תְשַקְצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶשֶר, וְאֵת הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת, וְאֶת-הָעֲטַלֵף
-- ויקרא יא

חוות דעת על דוכיפת

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...