אגדה - למה זכה הרימון לקשט את ספר התורה?
כתבה - רות ריכטר
כשקיבלו בני ישראל את התורה, רצה כל אחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל לקשט אותה בפרחיו ובפירותיו.
אמרה החיטה: "לי יאה לקשט את ספר התורה, כי ממני עושים את הלחם הטוב המעטר את השולחן בימי חול, ואת החלה החגיגית המקשטת את השולחן בימי חג ומועד."
אמרה השעורה: "לי יאה לקשט את ספר התורה, כי גרעיני משמשים מזון לבהמות הבית, ומהם מייצרים שיכר."
והגפן אמרה: לי יאה לקשט את ספר התורה, כי מפירותי מפיקים את היין המשמח לבב אנוש."
אמרה התאנה: "לי יאה לקשט את ספר התורה, כי פירותי העסיסיים והמתוקים נשמרים זמן רב כדבלים וכגרוגרות יבשות, ומשמשים למאכל גם בימי הקיץ וגם בימי החורף."
אמר הזית: "לי יאה לקשט את ספר התורה, כי מפירותי מפיקים את השמן הטוב, המשמש למאכל ולמאור."
והתמר אמר: "לי יאה לקשט את בגדי הכוהנים ואת ספר התורה, כי אני מלך המדבר. מפירותי מפיקים את דבש התמרים הממתיק את המאכלים, ומקורתי וכפותי בונים את סוכות המדבר המעניקות מעט צל לעוברי אורח."
ורק הרימון שתק. פריו נחבא מבויש וצנוע בין עליו הצרים, ולחיו האדומה הסמיקה עוד יותר.
אמר בורא העולם לצמחים: "טובה שתיקתו הצנועה של הרימון מדברי הרהב שלכם! לכן בחרתי בו כדי לקשט את ספר התורה."
מאז מקשט הרימון את בגדי הכוהנים ואת ספרי התורה עד היום הזה.
רימון מצוי - תעודת זהות
משפחה: רימוניים
"בני דודים": רימון ננסי (צמח נוי) רימונית הלוטם
מאפיינים: שיח מרובה גזעים או עץ נמוך, נשיר בחורף. עמיד ביובש. משמש גידול חקלאי חשוב ועץ נוי. הפריחה באביב והפרי מבשיל בסוף הקיץ.
ריבוי: הרימון מתרבה בטבע על ידי זרעים ובתרבות על ידי ייחורים.
שימושים ופולקלור: הרימון נמנה על שבעת המינים. הפרי משמש ברפואה העממית כתרופה כנגד שלשול, וקליפתו שימשה בעבר לעיבוד עורות. הרימון מופיע ביצירות אמנות רבות, ברצפות מוזאיקה ובתחריטים עתיקים. הוא שימש סמל לפוריות, ומכיל אנטי-אוקסידנטים המונעים טרשת עורקים.
על שמו נקראו בארץ ישובים אחדים, כגון בית רימון וגת רימון.
הרימון איננו עץ בר בארץ ישראל. אין כמעט צמחים נוספים במשפחתו ולא ידוע מקורם של עצי הדר שמהם פותח המין התרבותי. רימונים גודלו,בארץ כבר מימי קדם. הרימון הוא עץ או שיח גדול, עומד בשלכת חורף מלבלב באביב ונושא שפע פרחים אדומים, שמהם מתפתח הפרי - כדור, גדול ואדום, עם "כתר" בראשו.
הפרי מלא גרגרים אדומים עסיסיים וניתן לשמור אותו למשך חודשים ארוכים, לאכול אותו חי או להפיק ממנו יין. בזכות צורתו הייחודית של הפרי הוא שימש כמוטיב באמנות בכלי המקדש, בעיטור מבנים, בפסיפס ועוד.
