מעיינות גבתון לתל גזר

בין רחובות לצומת נחשון, מסתתרות כמה נקודות חמד שלא רבים מכירים, אפילו לא בני הסביבה. האזור שלכאורה נמצא בין לבין, כולל מספר שכיות טבע, שהיסטוריה וארכאולוגיה מלווים אותן.
עודכן לאחרונה: 27/3/2016

משך המסלול


יום

רמת קושי


קל, 4 ק"מ

עונות


כל השנה

מאפיינים: למיטיבי לכתמתאים למשפחותמתאים לאופנייםמעגליטיול פריחה

הטיול כולל 3 מסלולים קצרים שבינהם נסיעה ברכב, ועובר לאורך קטע מהשולים המזרחיים של מישור החוף הדרומי לא הרחק מגבעות השפלה הנמוכה. המסלול מתאים במיוחד לאלו שיודעים להנות גם ממעט היסטוריה וארכיאולוגיה וכולל שכשוך רגלים במימי מעיינות גבתון. המסלול אורך כחצי יום עד יום, מתאים לכל המשפחה וניתן לטייל גם בחלקים ממנו. המסלול מצויין בכל השנה אך מומלץ פחות בעונת החורף עת דרכי העפר עשויות להיות בלתי עבירות.

עדכון נכון לתאריך 27/03/2016: השמורה מוכרזת כסגורה זמנית במסגרת פעולות שמירת טבע של רשות הטבע והגנים בתחומיה.

איך מגיעים

מגיעים לצומת ביל"ו שמדרום לרחובות, וממשיכים מהצומת לכיוון גדרה (דרום-מערב על כביש 40). לאחר כ-0.5 ק"מ נראה פניה שמאלה לכיוון מזכרת בתיה וחולדה, ונפנה בצומת זה. בשני צידי הדרך מלווה אותנו ביל"ו סנטר, שהוקם לפני כמה שנים וזכה להצלחה מרובה. נמשיך בכביש (מספר 411) כ-5 ק"מ עד שנחצה פסי רכבת [1]. נמשיך לנסוע, נעבור מעל כביש 6 וכ-1 ק"מ ורבע לאחר חציית הפסים, במקום בו הכביש מתעקל ימינה נראה פניה שמאלה מהכביש [2]. נפנה למקום, שבעבר הלא רחוק היה מושבת קרוונים של עולים מאתיופיה. כיום נמצא שם רק זבל המושלך על ידי פושעים. הכביש המשובש שעליו עלינו הופך עד מהרה לדרך עפר (מתאימה לכל רכב). שימו לב לסימון השבילים הכחול שמלווה את אותה הדרך עד למעינות גבתון

עיקבו במשנה זהירות אחר הסימון הפתלתל שלוקח אותנו בסיבוב קטן דרך המטעים עד לגשר מתחת לכביש 6. לאחר מעבר הגשר נמשיך עם השביל ימינה תוך שאנו חולפים על פני נחל השלושה שנשפך לנחל עקרון. באופק נראה חורשת אקליפטוסים, שם מעוז חפצינו. לאחר נסיעה של בסך הכל כ-2.5 ק"מ נגיע אל תוך חורשת האקליפטוסים שם נחנה בסמוך לשולחנות פיקניק [3].

עינות גבתון ותל מלוט

עינות גבתון שמורת טבע קטנה (80 דונם) ובה שתי קבוצות של נביעות שסביבן צומח מים וביצה. את מקום המים קל לזהות לפי הקנה ושאר צמחי המים המקיפים אותם. קשה יותר למצוא את בריכות המעיינות ואת אמת המים שכן ברוב המקומות סבך הקנה אינו חדיר. הנקודה בה ניתן להכנס לאזור הבריכות נמצאת בצד הדרומי, בפניה שמאלה מדרך העפר מיד עם כניסתנו לחורשת האקליפטוסים. כמה מטרים לאחר הפניה  לא ניתן לנסוע יותר במכונית ומשם נמשיך רגלית. סמוך לנקודה זו ישנו שלט ירוק המכריז על האזור כשמורת טבע.

היום אזור המעיינות עצמם בוצי ולא ניתן למעבר, הוא היה כך עשרות מונים טרם נעשו עבודות תשתית לניקוז האזור. הסיבה להמצאות המעיינות והביצה באזור זה נובעת ממספר גורמים שחברו להם יחדיו. הקרקע באזור זה בנויה משכבות של קרטון חרסית וחוואר. שכבת החוואר בבואה במגע עם מים הופכת אטומה (אקוויקלוד - שכבה נושאת מים). שכבה זאת נמצאת בכל מישור החוף ומהווה את הבסיס לאקוויפר החוף. באזור זה השכבה קרובה מאוד לפני הקרקע ולכן פורצים פה מעיינות. פרט לכך נמצאים המעיינות באזור של שקע טופוגרפי רדוד שבחורף מתנקזים אליו מי הנגר העלי. פני הקרקע מכוסים בשכבה חרסיתית כבדה שמשלימה את התנאים להיווצרות הביצה.

עדכון נכון לתאריך 27/03/2016: השמורה מוכרזת כסגורה זמנית במסגרת פעולות שמירת טבע של רשות הטבע והגנים בתחומיה.

אנו נצעד שסביבנו הקנה המצוי והסמר החד עד שנראה מצד ימין בריכה ראשונה. המעיינות נובעים כל השנה אלא שהמים מכילים כ 700 מיליגרם כלור לליטר ואינם ראויים לשתיה. בקיץ, כאשר חלק מאזור הביצה מתייבש, ניתן לראות דוק של מלח על פני הקרקע.

בסמוך לשביל נראה אמת מים קדומה שסייעה לניקוז האזור בתקופה קדומה יותר. נמשיך לצידה עד שנגיע לבריכת המעיין השניה. כדאי ללכת לאט ולהנות מן הטבע המקיף אותנו על שלל מיני צמחי הביצה והחרקים הנהנים מפרחיהם. בין צמחי המים נמצא בחודשי הקיץ את פריחת השנית גדולה והערברבה השעירה. סביב נוכל גם להבחין בפרחים: בן חצב יקינתוני, מעוג אפיל, בפרג אגסי ועוד.

לאחר הביקור במעיינות נחזור למקום ממנו נכנסנו ונמשיך צפונה עם שביל העפר הראשי של השמורה לעבר תל מלוט, אותה גבעה נישאת הבולטת באזור כולו.

אט אט נטפס על התל שמוכר בספרים שונים גם כתל גבתון. התל שכן בגבול הממלכה הפלישתית ובסמוך לדרך רוחב שהובילה לתל גזר וירושלים ומכאן חשיבות התל שמשקיף על האזור כולו. גבתון מוזכרת ברשימות שונות של מלכים מצרים שעברו באזור. בתחילת תקופה ההתנחלות של שבטי ישראל (מאה 13 לפנה"ס) היה אזור זה שייך לשבט דן, אך הפלישתים כבשהו מידיו וזה נאלץ לנדוד צפונה לאזור מקורות הירדן. במשך שנים ארוכות ניסו מלכי ישראל לכבוש את גבתון מידי הפלישתים אך הדבר לא עלה בידיהם. באחת מתקופות המצור על גבתון נרצח נדב בן ירבעם, מלך ישראל, על ידי בעשא בן אחיה שמלך תחתיו (מלכים א', טו 27-28). 26 שנים לאחר מכן, ממש בסמוך בשעת מצור נוסף על גבתון, לאחר הרצחו של בעשא על ידי זמרי המליך הצבא אל מול חומות העיר הנצורה את עמרי שר הצבא למלך על ישראל (מלכים א', טז, 16-17).  

למרות אירועים היסטורים חשובים אלו, גבתון נשארה בידי הפלישתים. תאור קרב נוסף על העיר נמצא בתבליט אשורי שעיטר את ארמון סרגון השני.

כיום התל נראה לא יותר מגבעה תלולה אך אם נשים לב נראה את שרידי החלקלקה ששמשה להגן עליו.

לאחרונה נחפר התל כחלק מחפירות שנעשו לצורך הנחת צינור נפט בסמוך. בחפירות נמצאו מכלולים אדריכליים רבים, קירות ורצפות אבן, המתוארכים לתקופה הביזנטיתו כן כלים שונים.

הממצא המרשים ביותר של החפירה היה קנקן חרס, שהכיל מטמון מטבעות ברונזה. הארכיאולוגים ספרו כ26,000 מטבעות! בדיקה מקדימה העלתה שהמטמון הוא מן המאות הרביעית-החמישית לספירה, אף שנמצאו בו גם מספר מטבעות קדומים יותר, המתוארכים לתקופה ההלניסטית (מאה 4 לפסה''נ-מאה 1 לפסה''נ).

מהתל תצפית מרשימה. ראשית ניתן לראות את חגורות הצמחים מסביב למעיינות. הצמחים הקרובים ביותר למים הם חורשת הקנים, סביב להם סמר חד - אותו צמח שענפיו חדים ודוקרים ומעיד על מקור מים מילחי באזור. סביב להם נמצא טיון דביק שחובב מי תהום גבוהים ובהמשך את עצי האקליפטוס הרבים והשיטה הכחלחלה המפוזרים בכל האזור. אלו נשתלו זה מכבר על ידי הבריטים בתקופת המנדט. מטרתם היתה יבוש הביצות ועצירת מחלת המלריה שהתפשטה בתקופות שונות באזור כולו, הפילה חללים רבים מבין בוני מסילות הרכבת ואף הפילה למשכב מבין חברי קיבוץ נען הסמוך.

משני צידי התל נראה מסילות ברזל שמגיעות מכיוון רמלה. זו שממערב מובילה לכיוון קרית גת ובאר שבע וזאת שממזרח מובילה לבית שמש ולירושלים. מסילה זו חודשה לאחרונה לאחר שנים ארוכות של הפסקת רכבת הנוסעים לירושלים. מצפון לתל ניתן לראות תל נענע ותחנת הרכבת הישנה של נען שהוקמה בתחילת המנדט, והבניינים הבריטיים ששרדו בה עד היום הם מסוף שנות העשרים. עד שנות השישים עוד עצרו בה רכבות נוסעים סדירות. ממערב לתל נראה את בתי יציץ ומזכרת בתיה, ומצפון מזרח את פתחיה ופדיה.

באופק ממערב, מהלך של כ-8 ק"מ ניתן לראות את תל גזר שבסמוך לכרמי יוסף, הנקודה האחרונה בטיול שלנו.

לאחר הסיור בתל והתצפית, ולאחר ארוחת בוקר לרעבים, נעזוב את השמורה ונחזור לכביש 411 באותה דרך שבה הגענו [2]. בצד כביש 411, בסמוך לצומת שבו מתחילה דרך העפר ניתן לראות באביב (מרץ-אפריל) משטחי פריחה צהובים ואדומים. המרשימה שבהם היא פריחת הפרג, שמשתרע מלוא האופק. 

מצומת זה נמשיך בכביש 411 מזרחה (שמאלה) לעבר חולדה.

חולדה

לאחר כ-3 ק"מ, ולאחר שנעבור את קיבוץ חולדה, נראה פניה שמאלה לעבר יער חולדה. נמשיך בשביל העפר ישר לעבר בית הרצל [4].

מעט רקע היסטורי
חולדה השוכנת דרומית לרחובות, הוקמה כחווה לאומית ב- 1909. יחד עם כנרת. החווה ששימשה לנטיעת עצי זית נוהלה על ידי האגרונום לואי בריש שגר בגפו בקומה השניה בעוד הפועלים חיים בצפיפות בקומה התחתונה. אי הצלחה הנטיעות ויחסים עכורים לא האירו פנים לחולדה הצעירה עד הגיע יצחק וילנסקי, שהפך לאגרונום החווה שהפכה לחוות לימוד. ברחבי החווה נטעו עצי בוסתן: שקדים, חרובים ועוד יחד עם לול רפת שדות ופלחה. במלחמת העולם הראשונה גורשו רוב תושבי החווה והבעיה המרכזית היתה בעיית המים. לאחר המלחמה התיישבו בחולדה קבוצות חלוצים שונות שפעלו תחת הססמה :"נייער את ההר, נחייה אותו וגם ניישב".

במאורעות 1929 הותקף המקום על ידי ערביי הסביבה, ואנשי החווה הגנו על המקום. אפרים צ'יזיק, מפקד המקום, שאחותו שרה, נפלה 9 שנים קודם לכן בהגנת תל חי, נהרג לאחר שהוא וקומץ אנשי הגנה הגנו על החווה מפני אלפי הערבים שבסביבה. בשעות הלילה הגיע הצבא הבריטי למקום, פינה את המגינים, וכך החוה נשרפה כליל על ידי הפורעים. שנתים עמדה החווה שוממה עד שהקונגרס הציוני ה- 17 החליט לשקם את חולדה. בשנת 1931 נוסדה במקום קבוצת חולדה על ידי גרעין 'גורדוניה', שהתיישב בתחילת במבני החווה וב- 1937 עבר למקום הקיבוץ הנוכחי, מעט יותר מערבה.

לחולדה היסטוריה ארוכה בהמשך המאבק על קום המדינה. במאורעות 1939-1936 הותקף המקום מספר פעמים על ידי כנופיות ערביות ועמד בכולן, ב- 1943 ערכו הבריטים בקיבוץ חיפוש גדול אחר נשק של ה'הגנה' ובמלחמת העצמאות שימש הקיבוץ בסיס לשיירות לירושלים הנצורה.

כיום מהווה היער גן לאומי מקום נופש והנאה. פרט לשטח של 200 דונם לפיקניקים ומנגלים, ישנם מספר אתרים שכדאי לבקר בהם:

בית הרצל: בניין אבן בן שתי קומות בו מוצגת תערוכה קבועה. בבית אגב, הרצל לא ביקר מעולם, אך הוא נקרא כך לזכרו על שום מפעל "תרומת עצי זית". המפעל החל לאחר מותו של חוזה המדינה בשנת 1904, ומומש תחילה כאן בחולדה. מהבניין ניתן לטייל בשדרת הדקלים ולקרוא מעט מההיסטוריה של המקום.

בריכת המים: בקצה חורשת הזיתים, סמוך לכביש ישנה בריכת מים ששימשה במסגרת קו השילוח, אותו קו מים שנסלל בזמן מלחמת העצמאות לירושלים הנצורה.

אנדרטת עבודה והגנה: האנדרטה,  עוצבה על ידי הפסלת בתיה לישנסקי והוקמה בשנת 1937 למרגלות מצבתו של אפרים צ'יזיק, האנדרטה נמצאת מצפון לבית הרצל.

בארות המים והמחצבה: מומלץ לנסוע לאורך השביל ההיקפי ולגלות את בארות המים מהם שאבו אנשי חולדה, את המחצבה ששימשה לאבני בניין בתיחלה ובהמשך כמטווח סודי של ההגנה לניסוי כלי נשק, ואף את שדרת האוהבים שנמצאת בחלק התחתון של היער, בסמוך לנחל שחם.

תל גזר

לאחר הביקור בחולדה, נמשיך מערבה על כביש 411 לעבר צומת חולדה, שבו נפנה שמאלה עד לצומת נחשון. בצומת זה נפנה שוב שמאלה ולאחר כ-3 ק"מ נגיע לפניה ימינה לעבר כרמי יוסף. נטפס בכביש שעולה לכרמי יוסף ובכיכר נפנה שמאלה עד שנגיע לחניון עפר [B]. בשלב זה תל גזר נראה בבירור לעיננו. ניתן לחנות את הרכב וללכת מעט ברגל או להמשיך דרך שער ברזל בדרך עפר שמתאימה לכל רכב לעבר התל. במקום מסויים בדרך ישנה פניה חדה שמאלה שמטפסת ממש עד ראש התל [6].

תל גזר הינו אתר ארכיאולוגי השוכן לאורך דרך הים, ומזוהה עם העיר הכנענית העתיקה גזר. התל הוא מהחשובים שבתלי ארץ ישראל, יחד עם חצור ומגידו. עברו משתרע על כ5,000- שנים, מהעת הפליאוליתית עד לימי הצלבנים. הוא נתגלה בשנת 1871, ומאז הפך לאתר של חפירות ארכיאולוגיות רבות המהוות מפתח חשוב לחקר אורח החיים של יושבי ארץ ישראל הקדומה.

נעלה לתל דרך מחנה המשלחת שחפרה כאן בשנים הראשונות של המאה ה20, מן הקצה המערבי קבר שייח' וממנו תצפית לשפלה, ללוד ורמלה. עד מלחמת העצמאות שכן באזור הכפר אבו שושה שאת שרידיו עדיין ניתן לראות בשטח. נטייל לאיטנו בתל שמכוסה בעיקר צמחיה ולצערנו משמש לא פעם ג'יפים וטרקטורונים לנסיעת מבחן...

תל גזר, שהוכרז כגן לאומי רק בשנת 2002, ידוע לנו מכתובות ותעודות קדומות למדי. מיקומו ותכונותיו לא אפשרו לפסוח עליו במסעות מלחמה שעברו בארץ ישראל. מיקומו – סמוך לדרך הים שעלתה ממצרים לסוריה לאורך החוף. תכונותיו – תל גבוה מסביבתו, בעל מקורות מים קרובים ואדמות פוריות. כעיר גזר ישבה בנקודת מפגש בין ההר לשפלה והושפעה משלטת אדוני הר ואדוני המישור גם יחד.בתנ"ך מוזכרת גזר במלחמת הכיבוש של יהושע (פרק י'), מלכה – חורם הובס בקרב .למרות הכתוב בספר יהושע, ספר שופטים מספר לנו על בני אפרים שלא הורישו את גזר (שופטים א', כ"ט). שלמה המלך מקבל את גזר כמתנת נדוניה מפרעה מלך מצרים לאחר שהאחרון כובש אותה מיושביה. כפי שמסופר: "פרעה מלך-מצרים עלה, וילכד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני הישב בעיר, הרג; ויתנה, שלחים, לבתו, אשת שלמה" (מלכים ב' א',ט',ט"ז).

שמעון התרסי הלא הוא שמעון בן מתתיהו החשמונאי כובש את גזר ומבצר אותה (מכבים א', י"ד). ובהמשך כאן גם מתחיל את שלטונו בנו יוחנן הורקנוס. באחד משערי העיר נמצאה כתובת מעניינת: "יעלה נא האש בארמונו של שמעון". כתובת זו מלמדת אותנו על יחסו של כותב הכתובת לשמעון החשמונאי ולשושלת החשמונאית. עוד כתובת מאותה תקופה נמצאת במרחק מה מגזר. על אבנים ספורות חקוקות המילים "תחום גזר" המהווה אולי תיחום של אחוזה מאותה תקופה.

אחת התגליות המרעישות מבחינה אריכיאולוגית שנמצאה בתל גזר היא כתובת גזר. הכתובת כתובה על לוח אבן גיר (מידותיו 11.1X7.2 ס"מ) שנמצא בשנת 1908 בתל גזר ע"י הבריטי רוברט סטיוארט מקליסטר בחפירותיו במקום בראשית המאה ה-20.לאחר גילויו נלקח ע"י התורכים למוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול, שם הוא מוצג כיום. על הלוח חרוטה בניב כנעני כתובת בתשע שורות הנראת כלוח שנה חקלאי. הכתובת מתוארכת למאה העשירית לפני הספירה, ונחשבת לכתובת העברית העתיקה ביותר הידועה עד כה. בטקסט אין הפרדה למילים אבל מצוין קו המפריד בין יחידות, כמו כן, כמנהג אותה תקופה לא מצוינות אותיות אהו"י הנהגות כתנועות. הכתובת נמצאת היום במוזיאון בתורכיה אך נעשות מספר פניות של משרד החוץ להשבת הלוח למדינת ישראל המבוססות על החוק הבינלאומי הקובע כי כל חפץ ארכיאולוגי יושב למדינה בה הוא התגלה. עד שתגיע הכתובת חזרה לארצנו נוכל לעיין בצילום של הכתובת. להלן הכתוב על הלוח והפירוש שניתן:

"ירחואספ|ירחוז
רע|ירחולקש
ירחועצדפשת
ירחקצרשבלמ
ירחקצרוכל
ירחוזמר
ירחקצ
       אבי(ה)"

י

רחו אס(י)ף - שני חודשי אסיף - תשרי וחשון.
ירחו זרע - הזריעה בכסלו.
ירחו לקש - שני חודשי זריעה מאוחרת - טבת ושבט.
ירח עצד פשת(ה) - חודש עקירת הפשתה - חודש אדר.
ירח קצ(י)ר שע(ו)רם - חודש קציר השעורים - חודש ניסן.
ירח קצ(ו)ר וכל(ה) - חודש סוף הקציר - חודש אייר.
ירחו זמר - שני חודשים זמירת הגפנים - סיון ותמוז.
ירח קץ - חודש הקיץ, קטיפת תאנים וייבושן - חודש אלול.

סוברים כי הכתיב ירחו הוא צורה כנענית קדומה המציינת מספר זוגי נסמך. היינו, ירחו פירושו - שני ירחים. בנוסף מופיעה התחלה של שם "אבי(ה)-", ככל הנראה שמו של הסופר.

מראש התל ישנה תצפית מרהיבה על כל ישובי האזור.מדרום כרמי יוסף ובקוע, מצפון מזרח כפר בן נון, בצפון מזרח בית עוזיאל ובמזרח פדיה ופתחיה ומאחוריהם תל גבתון אותו ביקרנו קודם לכן. מצפון לתל רואים את קיבוץ גזר. ב-1869 רכש מומר יהודי בשם ברגהיים אדמות מערביי הכפר אבו שושה שישב על תל גזר. באדמות אלו ביקש להקים חווה חקלאית ליהודים שיסכימו להמיר את דתם. ברגהיים נרצח על ידי ערביי הסביבה והמבנים שבה ננטשו ונהרסו. חלק מן האדמות נקנו על ידי אגודת "המקבים הקדמונים", אגודה מלונדון שראו בעיני רוחם ישוב יהודי ליד מודיעין. הקדומה. הנסיונות ליישב את האזור עלו בתוהו ורק בשנות הארבעים של המאה ה20 עלתה לכאן קבוצת גזר. התל והכפר אבו שושה חלשו על הדרך אל הקיבוץ. חשיבות הקיבוץ היתה לעין ערוך במלחמת העצמאות מכיוון שהשיירות עברו דרך הקיבוץ בדרך אל ירושלים. במהלך המלחמה נכבש הקיבוץ על ידי הלגיון הירדני ו28- מבחוריו נפלו בקרב. הפצועים והנותרים נלקחו בשבי אך עוד באותו היום צה"ל כבש את גזר מחדש.

במרכז התל ניתן לראות סלעים עצומים המונחים בשורה ארוכה. סלעים אלו מהווים את החשוב באתרים הפולחניים בתל. זהו האתר היחיד שניתן לשייך בבירור לתקופת הברונזה התיכונה (2000 - 1500 לפנה"ס). החלק המרכזי בחקר הבמה בתל נמצא בעשרת הסלעים הפזורים לאורכה. סלעים אלו הפכו נושא למספר היפותזות. בין הסלעים לא היו מרחקים שווים, או גבהים וצורה שווה. אולם רובם חלקו שתי תכונות: האחת, רמת החספוס הנמוכה בצד המערבי של הסלע לעומת הצד המזרחי, והשנייה בחורים שנחצבו לתוך האבן, אולי למטרת נשיאתם. הסלע השביעי מהווה את יוצא הדופן הגדול שבסדרה: להבדיל מיתר הסלעים, לא היה עשוי חומר שמקורו בגזר. ירושלים והריה הוצעו כמקור לסלע. החוקר מקאליסטר טען כי האבן הובאה כחלק מניצחון בני גזר על היבוסים. המרחק שנוצר מהאבן השביעית עד לשמינית מרמז על קשר מספר האבן לתכונות המיסטיות של המספר 7. מאחורי הסלעים החמישי והשישי ממוקם מתקן ריבועי, ובו שיקוע ריבועי. הועלו מספר סברות בדבר מהות מתקן זה. אחת הסברות המקובלות לגביו היא היותו מזבח, אם כי שום סימני שריפה לא נתגלו על האבן. נגרס בידי אחרים כי האבן שימשה בסיס לסלע נוסף. כדים עם שלדי ילדים מרמזים אולי על הקרבת קורבנות אדם.

מספר מבנים מרשימים מהתקופות הקדומות ניתן לראות בצד הדרומי של התל, אליו נרד בזהירות בשביל. בדרכנו נעבור על פני החומה והביצורים מתקופת האבות. בסמוך לשער הקדום נמצא את מפעל המים של העיר. בור עמוק מוביל למדרגות שמובילות למנהרה שבדומה לירושלים, מגידו וחצור עברה מתחת לחומה לעבר מקור המים בצורה נסתרת ובטוחה. כך יכלו תושבי העיר להעלות מים לעיר מבלי לצאת מתחומי החומה המגנה. כיום אין מים בקצה התעלה, והירידה למפעל המים תלולה ומסוכנת.
בהמשך החומה שער קדום בן 6 תאים. החופר הבריטי מקאליסטר שחפר כאן ב1904, גילה כאן את הכתובת בגנות ארמונו של שמעון ולכן חשב בטעות שזהו ביתו של שמעון.מתקופתו של שלמה. בהמשך פרופסור יגאל ידין שחפר גם במגידו וחצור שיער כי זהו שער מתקופת שלמה המלך וזאת גם בהתבסס על משפט בתנ"כ: "וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא, ואת, חומת ירושלם; ואת-חצר ואת-מגדו, ואת-גזר" (מלכים א', ט, ט"ו). כיום משערים חלק מהחוקרים כי תל זה נבנה רק בתקופה מאוחרת יותר.

מכאן נחזור לרכב ונסיים את הטיול, אולי בפיקניק נחמד ביער חולדה.

מפת האזור

טוען את המפה

ספר לנו מה דעתך בפייסבוק

ספר לנו מה דעתך באתר


ישנן סך הכל 18 תגובות למסלול - ציון ממוצע: 8.7
נוף מקסים מהתל - eransinger 14/5/2014 18:52 דירוג: 8
ביקור ב 17.8.13 - omerzz 17/8/2013 09:24 דירוג: 6
טיול מקסים - FRANCISCA 3/1/2010 08:57 דירוג: 10
זהירות - אבישי 11/2/2008 19:03

דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא

אין דיונים בפורום בנושא זה
מסעדות סמוכות
שירותי תיירות מומלצים
הצעות ששווה לבדוק