מדבר יהודה חופן בחובו מספר מסלולים קסומים. נחל צאלים הוא אחד מהם. נוף מדברי מהמם, מי מעיינות נסתרים ופריחה אביבית, כל אלו ועוד ימתינו למיטיבי הלכת שיבחרו במסלול נחל צאלים אשר מתחיל מבירכת צפירה ומסתיים ממש סמוך לים המלח ולמצדה
מפת האזור
על המסלול
המסלול הינו מסלול המתאים ליום טיול מלא ואינו מסלול מעגלי (מומלץ להשאיר רכב אחד בסוף המסלול). הטיול מתאים למיטבי לכת אורכו 12 ק"מ ויש להצטייד בכמות מים מספקת. בחורף, כדי לא להכנס לחושך וגם להנות מההליכה והמים, לא מומלץ להתחיל את המסלול לאחר 0830. במהלך הטיול תתכנה כניסה לגבי מים. מומלץ להצטייד במפת סימון שבילים.
לאלו שרוצים לעשות טיול מעגלי בין יומיים, ניתן להתחיל את הטיול במצדה (שם ניתן בתיאום מראש להחנות את הרכב ללילה), בטיפוס בשביל הנחש למצדה, ירידה בסוללה והליכה באחד מסימוני השבילים לחניון הלילה של ברכית צפירה. (מים ועצים יש להטמין בחניון הלילה מראש). יומו השני של הטיול הוא זה שמתואר להלן. את המסלול ניתן לעשות בחלקו גם בצורה מעגלית - מסלול בן יום אחר - ראו עוד בסוף המסלול.
נחל צאלים
אחד הנחלים הגדולים והיפים ביותר בנחלי מדבר יהודה, יובליו העליונים של נחל צאלים מתחילים בדרום מזרח הר חברון ומלבד גבי מים רבים, שבכמה מהם נאגרים מים כל ימות השנה, נובעים בנחל ארבעה מעיינות.שמו העברי ניתן לו בשנות ה-50, והוא נגזר משם העץ צאל. "תחת צאלים ישכב בסתר קנה וביצה. יסכהו צאלים צללו..." איוב מ, כא-כב. עץ הצאל במקרא הוא עץ מצל, וסבורים שהוא עץ השיטה. בערבית נקרא הנחל "ואדי א-סיאל" שבעברית הפירוש הוא נחל השטפונות הגדולים.
איך מגיעים
מגיעים לערד (דרך כביש מס' 31 ), נוסעים לכיוון בתי המלון שבקצה המזרחי של העיר. מעט לפני בתי המלון ישנה פניה צפונה לעבר מצדה, פונים בפניה זו ויוצאים מהעיר בכביש מפותל, עד שמגיעים לחוות הנוקדים [1]. בנקודה זו על הכביש, יוצאת דרך עפר (סימון שבילים שחור) הפונה צפונה, הדרך מתאימה גם למכוניות פרטיות. נוסעים על הדרך כשניים וחצי ק"מ ומגיעים לחניון לילה [2]. בחניון זה אפשר להשאיר את המכונית ומכאן נתחיל את הטיול הרגלי.
רכב שני לפני שמתחילים את הטיול יש להקפיץ את אחת המכוניות אל נקודת סיום המסלול, חניון נחל צאלים. אל החניון ניתן להגיע מכביש מס' 90, בדרך עפר טובה, המסומנת בשחור. הדרך יוצאת מהכביש ליד סימן הק"מ ה- 231 ונמשכת מערבה לאורך כ-4 ק"מ, עד לחניון [8].
הערה - בגלל בעיית פריצה למכוניות, מומלץ לחשוב על האופציה להשאיר את הרכב בערד והשתמש בשירותי מוניות לתחילת וסוף המסלול.
המסלול
מחניון הלילה [2] הולכים עם דרך העפר בה הגענו, המסומנת בסימון שבילים שחור, עד שמגיעים אל ערוץ הנחל. בנקודה זו, שלעיתים מלאה בג'יפים, יוצא שביל ירוק קצר היורד אל "ברכת צפירה" ברכה זו הינה גב גדול ועמוק הנמצא בראש המפל הגדול של נחל צאלים. גב זה מלא מים כל ימות השנה. כדי לראות את הברכה, ואפילו להכנס אליה, נעזוב את השביל השחור ונטפס על הגדה הצפונית של הנחל כ-250 מטר ומשם נמצא שביל נוח (מסומן בסימון שבילים ירוק), אך טיפה תלול, לרדת אל הברכה. שכשוך בבריכה מומלץ אך יש להזהר - לעיתים המים עמוקים. נחזור בחזרה לנקודה שבה מצטלבים השביל הירוק השחור והכחול ונתחיל בירידה התלולה אל הנחל. בנקודה זו, ישנה תצפית יפיפה על הנחל עצמו.
אם אנו מטיילים בחודשים ינואר - מאי יש סיכוי טוב שניתקל בפריחה מרהיבה של המדבר. חלק מהפרחים המרהיבים תפסה המצלמה שלי: אמברבואה דו גונית, הרדופנין הציצית, מקור החסידה המדברי, פרעושית גלונית, פגוניה רכה, קדד, קיפודן בלאנש, זוגן השיח, כוכב ריחני, טוריים מדבריים, פרג אגסני, נורית אסיה ועצי שיטה סלילנית.
לאחר כשני ק"מ בנחל נגיע אל "ברכת נעמה" [3], גם ברכה זו הינה גב גדול שהתמלא מהשטפונות האחרונים שהיו בנחל. מנקודה זו הנחל הופך להיות מצוקי, והשביל הולך עוד כשניים וחצי ק"מ מעל לקניון עד לחיבורו עם שביל המסומן בצבע שחור (שלא מסומן בחלק מהמפות) היורד לכיוון עין נמר. (קיים שביל נוסף המסומן ירוק היורד לעין נמר כמה מאות מטרים מזרחה) . השביל הירוק נקרא "מעלה נמר", מעלה זה מסתמך על מעלה קדום שהוביל לרמה שבין נחל צאלים ונחל הרדוף. לא משנה איך ירדנו, בשביל השחר או הירוק, כאשר מגיעים לנחל, נפנה להליכה קצרה במעלה הנחל (ימינה / מערבה) בשביל אדום (חדש גם הוא) אל "עין נמר" [4]. עין נמר הינו מעיין מים מתוקים (שאפילו טובים לשתייה), המעיין שופע בדר"כ כל ימות השנה, אך לאחר הגשמים הוא מלא במיוחד. המעיין שוכן בין גושי מפולת גדולים (בולדרים) ולכן הוא מוצל, אין ספק כי זהו מקום מצויין להפסקת צהרים ולמנוחה.
לאחר המנוחה, נחזור על עקבהותינו, בחזרה אל השביל הירוק. עם השביל, מול פתחו של נחל הרדוף, נגיע אל קניון יפיפה - "גיא בהק" [5]. מנקודה זו אפשר לבחור שני מסלולים - הראשון, מסלול בתוך המעוקים המדהימים שכולל כניסה למים. המסלול השני, למי שלא רוצה להכנס למים.שימו לב כי ההליכה בגיא בהק דורשת חבלים כדי לרדת לגבים שחלקם בגובה 8 מטרים.
האופציה הראשונה - בשלב זה ניפרד מהשביל הירוק ונעבור אל שביל המסומן בצבע שחור, שביל זה נכנס אל תוך המעוק היפיפה הזה, מכאן מתחילה הליכה בתוך אפיק הנחל, שבו צריך לחצות גבי מים. לאחר סיום המעוק מצטרפים שוב אל השביל הירוק, לעוד כ- 200-300 מטר, ואז מגיעים לצומת שבילים נוספת בה ניתן לרדת ל"גיא סלעים" בשביל השחור. גיא סלעים, כשמו כן הוא, מכיל 'בולדרים' רבים ומספק חווית קיפוץ ודילוג בין הסלעים. בסיום המעוק הזה, נתחבר אל השביל הכחול ונמשיך אל החניון בו השארנו את הרכב.
האופצייה השניה - למי שלא רוצה להכנס למים יכול להמשיך על השביל הירוק העוקף את הקניון מצידו הדרומי ומטפס על גדת הנחל ופוגש בשביל האדום [6] בו נמשיך עד "עין ענבה". מעיין זהו קטן ולידו שוקת לאגירת מים ולידו כשניים-שלושה דקלי תמר. תוכלו גם לשים לב לצמח הסמר הדוקרני שכמוהו רואים בעין סמר ועיינות צוקים. מכאן נרד בשביל הכחול [7] חזרה אל אפיק נחל צאלים ונגיע אל סיום המסלול, הנקודה בה השארנו את המכונית, חניון נחל צאלים [8].
מסלול מעגלי בנחל צאלים
לאלו שרוצים להנות מחלקו התחתון של הנחל ועין נמר, ניתן לעשות מסלול מעגלי לא קל בן 15 ק"מ. משאירים את הרכב בחניון הלילה של נחל צאלים [8] (דרך גישה בשביל עפר טוב היוצא מכביש ים המלח בין הק"מ ה230 ל 231). הטיול מתחיל בטיפוס לא קל במעלה צאלים[9] (שביל כחול), אשר חובר לשביל ירוק לאחר 2 ק"מ [10]. עם השביל הירוק ממשיכים עד למעלה נמר [11] המתואר לעייל. מנקודה זו, ממשיכים בירידה לעבר עין נמר 4] ומשם המשך המסלול כפי שתואר.
והנה מסלול נוסף שאפשר לצרף לטיול או... מסלול נוסף, קצר וקליל לאורך חוף ים המלח
ים המלח, בולענים וסירה טבועה
ים המלח, המקום הכי נמוך בעולם, ממש פה, קרוב, מעבר להרי יהודה ולירושלים.... אזור ים המלח, גם הוא אזור לטיולים רבים, בין אם לאורך החוף ובין אם במדבר יהודה הסמוך. המסלול אורך כשעתיים -שלוש, ומתאים גם לכל מי שיורד דרומה לאילת ורוצה לעצור להתרעננות קלה בדרך.
המסלול:
מחנים את הרכב בחניה הדרומית של 'חמי עין-גדי', הנמצאים מעט דרומית לקיבוץ עין-גדי ומכאן מתחילים ללכת. בצידה הדרום-מזרחי של החניה ישנה דרך המסומנת בשלט "שטח פרטי" וממנה, דרומה, נמשכת סוללה מעט מוגבהת. עולים על סוללת האדמה ומתחילים ללכת לכיוון החוף.
חכו, רגע, אין מה למהר, בדרך אל החוף יש עוד מה דברים לראות! אתם בוודאי זוכרים, כשהיינו קטנים, פעם, הים הגיע עד כמעט לכביש.
מאז, ים המלח נסוג כל שנה בכמה מטרים מכמה סיבות: התאיידות המים הגבוהה בגלל תנאי מזג-האוויר במקום, שאיבה ע"י מפעלי ים המלח ומירידה בכמות המשקעים באזור. בנתיים הים נסוג, והחוף נצבע בלבן, בגלל משקעי המלח.
כשאתם הולכים, הסתכלו על הארץ, יש הרבה דברים מעניינים לראות: אבנים שחורות, אם שוברים אותן הם מבריקות ויש להן ריח חזק מאוד. אבנים אלו הן אבני אספלט. בזמנים עברו, המצרים, בתקופת הפרעונים, נהגו לקחת אבנים אלו, להתיך אותן וע"י החומר שהותך לחנוט את המתים.
דברים נוספים מענינים הם כל אותם גזעי העצים שהתכסו בשכבות אדמה רבות וניצבים כפסלים, אם תטעמו את שכבות האדמה האלו תראו שאלו שכבות מלח!
הבולענים
נמשיך ללכת לכיוון הים (עדיף למשך מעט דרומה) ואז נבחין כי ישנם סדקים בקרקע, כך נדע שהגענו לאזור ה"בולענים", אותם בורות גדולים שנפערו באדמה. בורות אלו נוצרו כתוצאה ממהמסת שכבת המלח בקרקע וע"י כך יצירת חללים פנימיים. חללים אלו מתפתחים מלמטה למעלה וכאשר מגיעים למעלה הם ממוטטים את שכבת הקרקע העליונה פנימה, אל תוך הבור. הבורות עצמם לא עמוקים מאוד וניתן לגשת לראותם מקרוב, אבל לא יותר מידי ... וכמובן בזהירות!
ומכאן נמשיך לכיוון שפת הים, ככל שתקרבים כך ניתן לראות יותר משטחי מלח, כל מה שהיה בקרבת המים כוסה במלח: גזעי עצים גדולים, אבנים, מצופים ועוד...
הולכים על קו המים בכיוון דרום, עד שמגיעים אל סירת טיולים שעלתה על שירטון (לפני כשלוש שנים, כשהמיים היו בגובה המתאים...) ונשארה תקועה עד היום. סירה זו היתה שייכת לקיבוץ עין גדי, סירה דו-קומתית עם רחבת ריקודים למעלה, מטרת הסירה היתה להשיט מבקרים, בין ישראל וירדן. מומלץ לטפס ולעלות על הסירה, שימו לב שכולה התכסתה במלח, הספסלים, הקורות, חוטי החשמל, המטבח ואפילו הנייר בשירותים. תופעה יפיפה הם נטיפי המלח שמכסים את הסירה. מכאן, לא נשאר הרבה, פשוט חוזרים לאורך שפת הים עד לרכבים.
יש להזכיר ולבקש כי למרות שאין זה שטח שמורה, אין להרוס את נטיפי המלח ואת הדוממים שכוסו במלח, כדי שהמטיילים שיבואו אחריכם יוכלו גם הם להנות.
הלינה אפשרית בשטח (יש חניונים מוסדרים), אכסניית בית ספר שדה עין גדי (08-658450/288) או בבתי המלון שנמצאים לאורך ים המלח.
 |
דיונים בפורום האתר בהם עלה הנושא:
|  |
|
|
|
|
|
|