כללי
האייליים היא משפחה של יונקים מעלי גירה בסדרת מכפילי פרסה. בארץ ישנם מספר מינים של האייל:
אייל הכרמל (שם מדעי: Capreolus capreolus). בתחילת המאה ה-20 נכחד איל הכרמל בעיקר בעקבות ציד וטרף. בשנת 1998 הושבו פרטים ממנו אשר הובאו מאיטליה לאזור רמת הנדיב אשר בדרום הכרמל.
יחמור מקראי (שם מדעי Dama mesopotamica). גם היחמור נכחד מנופה של ארץ ישראל במאה העשרים ואולי אף לפני כן. היחמור המקראי נקרא גם: יחמור פרסי.
השבתו של היחמור המקראי אל הכרמל
מתוך מאמרו של דר אברהם ארבל. ראו את המאמר המלא כאן.
סיפור ההצלה וההשבה של היחמור המקראי הוא סיפור מדהים. בשנת 1978 הגיעו לארץ ארבע נקבות ושני זכרים של יחמור מקראי. הזכרים הובאו מקרוננברג שבגרמניה והנקבות הגיעו מסמשקנדב שבאירן, שם הוקמה מכלאה לריבוי יחמורים מקראיים שהושבו לאירן מגרמניה. היחמורים שהגיעו מאירן, נרכשו הודות ליחסים אישיים של מנכל רשות שמורות הטבע, אברהם יפה המנוח, עם השאה הפרסי. זמן קצר לאחר מכן הודח השאה ועמו הקשר של העולם התרבותי עם היחמורים המקראיים של אירן.
שני היחמורים הזכרים שוכנו בגן-החיות הישן של תל-אביב, ועד מהרה נגח האחד את השני והמית אותו. בשנת 1979 הועברו הזכר הנוגח וארבע הנקבות לשמורת חיבר כרמל, ושם החלו לחיות ולהתרבות (החי-בר בכרמל נמצא בשטח שבין אונירסיטת חיפה לבין נחל כלח ונחל גלים). בתום חמש שנים בחיבר כבר מנה עדר היחמורים 20 פרטים, וכל נקבה המליטה בממוצע 0.8 עופרים לשנה. כל היחמורים שנולדו במהלך חמש השנים הללו היו צאצאיו של הזכר השליט. מי שקלט את היחמורים, כמו גם את איילי הכרמל בחיבר, היה סלאח מקלאדה מן הכפר עוספיה. הודות לטיפולו האישי והמסור, התאקלמו היחמורים והתרבו בקצב מרשים. סלאח פיתח יחסים אישיים עם היחמורים בקיץ של שנת 1983 נכנס סלאח למכלאת היחמורים, והזכר המיוחם התנפל עליו וניסה לנגוח בו. סלאח הצליח להלביש חבילת חציר על קרני היחמור התוקפני, אך זה הצליח להעיף אותו באוויר, וכשנחת על הקרקע הסתבר ששבר את ידו. בשנת 1984 מת הזכר השליט, ובבדיקה שלאחר המוות, הסתבר שהוא הוכש בידי צפע. היחמורים המשיכו להתרבות ולשגשג, ואפילו השריפה הגדולה שפקדה את הכרמל בשנת 1989, כמעט לא פגעה בהם. בשנת 1996 הגיעה אוכלוסיית היחמורים המקראיים בכרמל לכ-200 פרטים – העדר הגדול ביותר בעולם של מין זה!
בשלב זה החליטו אנשי רשות שמורות הטבע שהגיע הזמן להשיבם לטבע. לאחר בדיקות מתאימות נמצא אתר הולם בנחל כזיב שבמערב הגליל. כאן הוקמה מכלאת אקלום גדולה, ששטחה 110 דונם באזור, שרובו מכוסה חורש טבעי. לאחר בדיקות מדוקדקות ומיפוי פרופיל גנטי של היחמורים, נבחרו 15 פרטים ובהם שני זכרים בוגרים, זכרים צעירים אחדים ונקבות אחדות. הללו הורדמו ובכל אחד מהם הושתל מתחת לעור שבב אלקטרוני המשמש לזיהוי. כל יחמור סומן גם בתג-אוזן ממוספר, ולחלק מהם ענדו קולרים הנושאים משדרים. כל משדר מוזן על-ידי מצבר ליתיום המאפשר לו לשדר את אותותיו במשך כשנתיים, שבהן אפשר לעקוב אחרי היחמור בעל הקולר ולדעת את מקומו בשטח.
סיפור ומידע
הובא על ידי דר איתי פלאות
מספרים על איש אחד שבא לרופא ובדאגה רבה סיפר שנודע לו שאשתו בוגדת בו כבר כמה חודשים ברציפות. שאל הרופא אז למה אתה מספר את זה לי? איך אני יכול לעזור?. ענה האיש תוך שהוא ממשש את ראשו: דוקטור, תראה, היא בוגדת בי כבר כמה חודשים ועוד לא צמחו לי קרניים. חייך הרופא והסביר לו שעניין הקרניים לבעל נבגד הוא רק אגדה, מין ניב כזה, ולא באמת צומחות קרניים לבעל נבגד. נאנח האיש אנחת רווחה ואמר: תודה דוקטור, כבר חששתי שחסר לי סידן.
קודם כל, ולמען הסדר הטוב, יש להבהיר את ההבדל בין אייל לבין צבי. הצבי (באנגלית Gazelle) הוא בן למשפחת הפריים ובראשו זוג קרניים לא מפוצלות הצומחות מהגולגולת מיום ליידתו ועד מותו. האייל (באנגלית Deer) לעומת זאת, שייך למשפחה אחרת של מפריסי פרסה, האיליים, ובראשו זוג קרניים מפוצלות הצומחות מעור הגולגולת מדי שנה בתחילת עונת הייחום ונושרות לאחר תקופת הייחום.
אז למה מצמיחה האיילה לאייל קרניים? קרני האייל הגדולות והמסועפות משמשות לנקבה אבן בוחן לאיכותו הגנטית של האייל. סיפרתי כבר בעבר, שכמעט בכל מיני בעלי החיים בוחרת הנקבה את הזכר ליצירת צאצאים. למה דווקא הנקבה? מפני שהנקבה היא הנושאת בעול ייצור הצאצאים. קודם כל, מספר הביציות שלה מוגבל (בעיקר ביחס לכמות תאי הזרע שיוצר הזכר). מעבר לכך היא זו שנושאת ברחמה את העובר, ממליטה אותו, מניקה אותו ומשקיעה בו אנרגיה רבה וזמן ממושך. הזכר, כידוע, תורם את זרעו בתהליך קצרצר ובזאת הסתיים תפקידו. זו הסיבה שהנקבה היא זו שבוחרת את הזכר מפני שהיא מסוגלת לייצר רק כמות מוגבלת של צאצאים, ולכן כדאי לה שכל אחד מצאצאיה יהיה באיכות מעולה. הזכר, לעומת זאת, עובד על עקרון הכמות...
איך תדע הנקבה שהזכר העומד מולה לבחירתה הוא אכן בעל מטען גנטי משובח? הרי כולם כל כך דומים... ובכן, כאן פועל עקרון ההכבדה. קרניו הגדולות והמסועפות של הזכר, אינן משמשות לשום דבר מלבד לתצוגה (נכון, גם כדי לדחוף זכרים אחרים בקרבות חיזור, אבל בשביל זה לא צריך קרניים גדולות ומסועפות) וניתן לתאר לעצמנו כי מיקומן וגודלן לא מקל על חיי הזכר אלא דווקא מכביד עליהם, בעזרת הקרניים האלה אומר הזכר לנקבה ראי כמה קרני ארוכות ומכבידות, ובכל זאת אני שרדתי עד היום ואני בריא, ומצליח למצוא מזון ולהתגבר על טורפים. אייל בעל איכות גנטית פחותה ויכולות נמוכות יותר לא יוכל להסתדר בטבע עם קרניים כאלה.
במקרה זה מדגימות הקרניים הגדולות את עקרון ההכבדה שעל פיו, כדי שמסר ישכנע באמיתותו, חשוב שניתן יהיה לראות שבעצם מסירת המסר, המוסר מכביד על עצמו. זו כנראה הסיבה שמודעות ענק בחוצות העיר או פרסומות יקרות בטלביזיה משפיעות עלינו יותר ממודעה קטנה בעתון או דף עם תלישים התלוי לעמוד חשמל ברחוב.
