חזיר בר

חזיר הבר הוא חיית הבר הגדולה ביותר בישראל. הוא יכול להגיע למשקל 150 ק"ג. חזירי הבר חיים בכל צפון הארץ ומרכזה' במקומות שאינם מיושבים בצפיפות ושאפשר למצוא בהם מזון. הם אוכלים כמעט הכל: פירות, ירקות, פטריות, פקעות, חיות קטנות ואפילו פגרים, אך המעדן החביב עליהם ביותר הוא בלוטי אלון המלאים בחלבון.

חזיר הבר נחשב בעל חיים מזיק: כאשר עדר חזירים מגיע לגן ירק או למטע בננות, הם נוברים וחופרים באדמה וגורמים נזק רב. בעזרת החוטם הארוך שלו, נובר החזיר באדמה ובערמות אשפה, וכך הוא מוצא את מזונו. אולי בשל מנהג הנבירה באשפה זכה החזיר ליחס שלילי. לבני האדם נראית ההתפלשות בבוץ והנבירה בפסולת עם כל הראש כמשהו שלילי ומלוכלך אך חזירי הבר הם בעלי חיים נקיים: את הגללים שלהם מטילים החזירים במקום קבוע, ממש כמו חדר-שירותים, ולעולם לא ישכבו על הגללים שלהם, ולמרות שהם מתפלשים בבוץ הם נקיים למדי.

החזירים הזכרים הבוגרים חיים בנפרד. הצעירים חיים בעדר, ואילו החזירות והגורים חיים בקבוצות קטנות, במסגרת משפחתית. לפעמים כמה משפחות חיות יחד ויוצרות עדר של עשרות פרטים. החזירים פעילים בעיקר בשעות הלילה ומוקדם בבוקר, ואת שעות היום הם מעבירים במנוחה בצל הסבך, בגומות קרירות שהם חופרים לעצמם. זאת הסיבה שבדרך כלל נראה רק זכר להימצאותם ולא אותם עצמם. הזכרים נלחמים הרבה ביניהם, תוך שהם מנסים לדקור זה את זה בעזרת החטים הגדולים הנמצאים בצדי הפה שלהם.

החזירים מעדיפים להתרחק מבני אדם. הם אינם תוקפים אנשים, אלא נמלטים מהם במהירות. רק כאשר החזיר פצוע ואינו יכול להימלט, הוא עלול לתקוף אדם המאיים עליו.

באביב ממליטה החזירה עד שמונה גורים, אחרי הריון של ארבעה חודשים. הגורים נולדים בגומה חפורה בקרקע, שם הם ממשיכים לגור עם אמם ימים אחדים. בגיל שבוע הם כבר מסוגלים לאכול מזון מוצק, אבל ממשיכים לינוק עוד שלושה חודשים. בזמן ההנקה, מאבדת חזירת הבר אחוזים ניכרים ממשקל גופה. חזירי הבר מבוקשים מאוד לציד, אבל היום כבר יש פיקוח על הציידים, והחזירים מתרבים בלי קושי.