166 בעלי חיים בשומרון

עקרב שחור יהודה. נפוץ בארץ מבית גוברין עד לגבול הצפוני. עקרב זה הוא הפחות מסוכן מכל העקרבים השונים הקיימים בארצנו. בארץ כ- 21 סוגי עקרבים כאשר רק חמישה מסכנים את האדם. העקרבים היותר מסוכנים: עקרב צהו

חזיר הבר הוא חיית הבר הגדולה ביותר בישראל. הוא יכול להגיע למשקל 150 ק"ג. חזירי הבר חיים בכל צפון הארץ ומרכזה' במקומות שאינם מיושבים בצפיפות ושאפשר למצוא בהם מזון. הם אוכלים כמעט הכל: פירות, ירקות, פטר

(מתוך אתר רמת הנדיב) השפירית האדומה היא חרק טורף. אורכה 3.5 עד 4.5 ס"מ, והיא נפוצה מאוד בקרבת מקווי מים מתוקים בכל הארץ. צבע גופה אדום (ומכאן שמה). עיניה גדולות וכושר ראייתה מעולה. הבוגרים עסוקים שעות

משתייך למשפחת הצבים היבשתיים (Testudinidae). השכיח והמוכר מבין צבי ישראל. אורכו עד 25 ס"מ. שריונו קמור ועבה. ראשו מכוסה מגיני קרן שגבולותיהם ניכרים. עור התוף נראה לעין. רגליו מגושמות ודמויות עמודים. ה

השועל המצוי הוא טורף קטן ממשפחת הכלביים. צבעו זהוב-כתום עד חולי, חרטומו מחודד, זנבו ארוך ושעיר וקצהו לבן. נפוץ בכל חלקי הארץ. ניזון ביונקים קטנים, חרקים, עופות וזוחלים. אוכל גם פירות ותכופות נראה בישו

אחת השכיחות ביותר בארץ. כשמה כן היא - מהזריזות שבלטאות. מגיעה לאורך של כ 23-25 ס"מ, ומשקלה עד 12 גרם. הזכרים במין זה גדולים מהנקבות ונבדלים גם בצבע, צבעו של הזכר מאופיין בצבע גב חום והגחון י

(מויקיפדיה) סרטן הנחלים הוא מין של סרטן ממשפחת הפוטמוניים החי במים מתוקים. נושם בתוך המים בעזרת זימים. מתגורר במחילות או מתחת לסלעים על גדות הנחל, אשר עומקן עד 30 ס"מ וחלקן התחתון מוצף מים. הנקבה מטיל

הגירית המצויה היא טורף לילי ממשפחת הסמוריים. גופה אפור, ראשה לבן ופסים שחורים עוברים לאורכו מהאזניים ועד לחרטום. הרגליים שחורות. הפרווה עשויה שערות מלעניות קשות. הטפרים ברגליים הקדמיות ארוכים וחזקים

כתב: יהונתן גולדמן הצבי הוא אחד מבעלי החיים המזוהים ביותר עם ארץ ישראל. כבר בתנ"ך שימש הצבי לתיאור הארץ בהקשר של כבוד, יופי והדר: "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישר

מידע על החרדון המצוי: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1078&kwd=262  

הדבורה לפי כל חוקי האווירודינמיקה ועל פי הניסויים במנהרת אויר, הוכח למעלה מכל ספק שהדבורה אינה יכולה לעוף. הסיבה לכך היא שמשקלה ומבנה גופה וגודל גופה מהווים מערכת אווירודינמית שאינה מאפשרת לה לעוף. וה

נבו יריחו - העקרב הגדול ביותר בישראל. ניזון מחרקים ופרוקי רגליים גדולים. ביום מסתתר במחילות ומתחת לאבנים ובלילה יוצא לצוד. איך נבדיל בין הנבו לבין שאר העקרבים השחורים? חוץ מגודלו יש לנבו גם בליטה קטנה

פרוק רגליים גדול השייך לסדרת העכשובאים,  בעל ארבע זוגות רגלי הליכה וזוג פדיפלפי ( ידיים ). גופו מכוסה זיפים, ראשו גדול ובקצהו כליצרות (לסתות) עצומות. תנועתו מהירה מאוד. אינו ארסי. המבעיתן הוא טור

אורך גופה 8-12 ממ, צבעה ירוק בהיר עד ירוק כהה. היא דומה לתריסית הירוקה, אבל שונה ממנה בכך שפתחי בלוטות הריח שלה ארוכים מאד ונמשכים בצורת חריץ עד לפינות האחוריות של החזה האמצעי. נמצאת על שיחים ועל צמחי

גמל שלמה שצבעו ירוק או חום מנומר בלבן. מצוי ברוב חלקי הארץ, באביב ובקיץ. מחושי הזכר מנוצים, של הנקבה חוטיים. טורף חרקים קטנים שהוא דורס ברגליו הקדמיות

הקיפוד המצוי הוא יונק עטוי קוצים השייך לסדרת אוכלי-החרקים. מצוי בצפון הארץ ובמרכזה בנופים טבעיים, אבל נראה גם בתוך ערים בפארקים ובגינות. טורף חרקים, חסרי חוליות וזוחלים. קוצי הקיפוד אינם אלא

הגדולה בצרעות החברתית של ישראל. אורך הפועלת כ-20 מ"מ. אורך המלכה כ-23-25 מ"מ. אורך הזכר כ-22 מ"מ. הצבע אדום-חום. לרוחב הבטן נמשכים שני פסים צהובים. היא מאכלסת את כל אזורי הארץ.  היא נחשבת כמזיק ע

קמטן החורש הוא לטאה גדולה ומגושמת, חסרת רגליים. אורך הגוף למעלה ממטר. צבע הבוגרים חום, צבע הצעירים חום-זיתני מנומר. הגוף קשה למגע. לאורך צידי הגוף עוברים שני תלמים (קמטים, ומכאן שם הסוג) המסייעים להתר

חרק מסדרת מרושתי הכנף, נפוץ בישראל. הזחלים חופרים בחול משפכי ציד חרוטיים בהם נלכדים חרקים שונים, בעיקר נמלים, ומכאן שם הסוג. הזחל מתגלם בתוך החול, הבוגרים פעילים בלילה

המניפנית שייכת למשפחת השממיתיים, פעילת לילה הניזונה מחרקים. חיה בסלעים, בקירות ובמצוקים.  שמה ניתן לה בגלל צורת כריות האצבעות הדומות למניפות. נפוצה ברוב איזורי הארץ

סוג של דבורים לא חברתיות. בונות קינים במחילות הנקדחות בדר"כ בחומר צמחי מת. מהגדולים שבמיני הדבורים בישראל. אורך הגוף 15-30 מ"מ, הבטן חלקה ושחורה, הכנפיים שחורות כחולות. לנקבות רגליים שעירות מאד לאיסוף

עקרב גדול ממשפחת הבותוסיים שצבעו חום-שחור, עקיצתו עלולה לסכן בני אדם. טורף חרקים ופרוקי רגליים. חי תחת אבנים ופעיל בלילה. נפוץ בישראל מהגליל ועד הרי אילת

  (מתוך אתר ציפורים נודדות לא יודעות גבולות): הבז הוא הדורס הנפוץ ביותר בארץ, אוכלוסייתו מוערכת בכמה עשרות אלפי זוגות. נפוץ בעיקר באזורים הים תיכוניים, בעיקר בשטחים פתוחים שפזורים בהם עצים א

קונכיה גדולת מימדים שקוטרה מגיע עד 50 מ"מ. תפוצתו מהחרמון (המין הנקרא שבלול החרמון מאותה המשפחה) ועד המכתשים. בעונת התרדמת הוא מתחפר בקרקע וסותם את פתח הקונכיה. עם בוא הגשם הוא מסלק את החומר שעימו הוא

הזאב הוא יונק טורף ממשפחת הכלביים, מאבותיהם של הכלבים המבויתים. נפוץ בצפון הארץ ובדרומה, בעיקר בגולן ובנגב. קיימות אוכלוסיות גם בבקעת הירדן ובמדבר שומרון ויהודה. טורף יונקים בגדלים שונים. צד בדרך

מידע נציגה יחידה של משפחת הזיקיים בישראל. זיקית זו היא בת טיפוסית למשפחתה. אורכה עד 35 סמ, מחצית מזה אורך הזנב. הגוף פחוס-צדדים, הרגליים דקות, אצבעותיהן מאוחות בקבוצות בנות 2 ו-3 אצבעות ומצויידות בטפר

שייכת למשפחת השממיתיים (GEKKONIDAE). משפחת לטאות גדולה המונה 90 סוגים ובהם 750 מינים. שממית בתים הנפוצה והשכיחה מבין השממיות בארצנו. היא בגודל בינוני, אורכה 12 ס"מ, זנבה ארוך  במקצת מן הראש והגוף