133 בעלי חיים בדרום הנגב והרי אילת (עמוד 3)

צבי הנבדל מקרובו צבי ארצישראלי באוזניו הגדולות והמופשלות לצדדים, בחוסר בפס צד כהה ובצורת קרניו. מצוי באפיקי וואדיות בנגב ובנופים יובשניים עם כיסוי צמחי

אורך גופה 8-12 ממ, צבעה ירוק בהיר עד ירוק כהה. היא דומה לתריסית הירוקה, אבל שונה ממנה בכך שפתחי בלוטות הריח שלה ארוכים מאד ונמשכים בצורת חריץ עד לפינות האחוריות של החזה האמצעי. נמצאת על שיחים ועל צמחי

מוטת כנפיו 30-35 ממ. מין הנפוץ בחבל הים תיכוני בחודשים מרץ-אוגוסט. הנקבה מטילה את ביציה בקבוצות על הבוצין והלוענית. מקים מס' דורות בשנה

מין הדומה מאד לדוחל שחור-גרון, אך קיבל הכרה כמין בפני עצמו. הסבר מפורט על ההבדל בין דוחל שחור-גרון ודוחל מזרחי מובא במאמר מפי פרופ' יואב פרלמן באתר תצפית: http://www.tatzpit.com/Site/pages/inPage.asp

אורכו 16-18 סמ. מתמחה בציד חרקים. חלק מהפרטים אוגרים מזון על ידי שיפוד טרף עודף על קוצים. חולף מצוי למדי בכל חלקי הארץ. בהרי הצפון מקנן מקומי, ברום 600-1,700 מ', בעיקר בחרמון. זיהוי: לעיתים קרובות ניצ

המין השכיח ביותר בשטחים שהצומח שלהם נמוך וצפוף. סימונו הייחודי: על הצד הפנימי של הקולית האחורית נמשכות 2-3 חגורות כהות, מלוכסנות

אורך הזכר 38-45 ס"מ, אורך הנקבה 46-51 ס"מ. מוטת כנפי הזכר 89-100 ס"מ. מוטת כנפי הנקבה 104-103 ס"מ. אוכלוסיותיו התמעטו באופן דרסטי באמצע המאה ה-20 עקב הרעלות וציד, אך מאז חלה התאוששות. דוגר בחופים

משפחת הזהביתיים היא משפחת של צרעות טפילות ("קוקיות") בעלות כסות גוף בצבעים מתכתיים. בני משפחה זו אינם בונים קן. הנקבות חודרות לקיני דבוראים אחרים ומטילה שם את ביציה. הזחל הבוקע ניזון מזחל הפונדקאי. בי

חופמאי גדול. אורך גופו כ - 44 ס"מ. מוטת כנפיו 78 ס"מ. משקלו עד 350 גר'. מקורו  ייחודי, שחור וארוך (כ - 8 ס"מ) וקצהו נוטה כלפי מעלה. רוב אוכלוסיותיו האירופיות והאסיאניות נודדות. המערביות חורפות בע

אורכו 46-58 ס"מ. מוטת כנפיו 110-132 ס"מ. דורס מצוי למדי. דוגר ביערות או בחורשות עם גישה למקומות פתוחים, באזורים חקלאיים, באחו או בביצות. ניזון בעיקר מעכברים וגם מעופות, מארנבונים, מזוחלים, מדו-חיים, מ

אורכו 48-56 ס"מ. מוטת כנפיו 103-120 ס"מ. דוגר במדבריות ובערבות צחיחות, נצפה לעיתים מסייר בהרים ובקניונים במדבר, אך איננו עוף הררי. יציב. זהיר וחששן. בונה את קינו בצמרת עץ, על עמוד חשמל או על דרגש סלע

סנונית מדבר היא סנונית קטנה, צבעה אפור - בהיר יותר בחלקי הגוף התחתונים, וכהה יותר בעליונים. יציבה מצויה בדרום הארץ ובמדבר יהודה. נצפית גם בספר המדבר. הקן נבנה מבוץ בצוקים ובכוכים במדבר, אך גם במבנים

הזנבן הוא ציפור שיר חברותית החיה בלהקות. נפוצה בדרום הארץ ובערבה. מזונו חרקים וחומר צמחי. הזנבן מבלה חלק גדול מזמנו על הקרקע. התנהגותו החברתית המורכבת של הזנבן היתה במרכז מחקרו של פרופסור אמוץ זהבי בש

סוג שתפוצתו משתרעת מאפריקה עד סין, ובאירופה. מינים אחדים ידועים גם ממרכז-אמריקה. בישראל מצוים כ 20 מינים. צורת הגוף מוארכת; לרוב, הכנפיים נמשכות מעבר לברכיים האחוריות; המיחושים דקים, העיניים סגלג

רקבן הבוץ שייך למשפחת הזבובים הרחפניים המונה 5,000 מינים. מתוכם 112 מצוים בישראל. שם המשפחה נגזר מצורת המעוף הטיפוסית של הבוגרים בני מינים רבים. אלה נוהגים לרחף באוויר במקום אחד תוך כדי רפרוף כנפ

קוקיה מצויצת, היא ציפור טפילת קינים, בעיקר של עורבים, המטילה את ביציה בקיני ציפורים אחרות, ומניחה להם לגדל את גוזלה, שמצידם מתייחסים אליהם כאל צאצאם, ומגנים עליהם בחירוף נפש

מדברון הוא ציפור שיר קטנה ממשפחת הסבכיים. דומה לפשוש במראהו, צבעו חום בהיר, זנבו ארוך ולעיתים הוא זקור. על העין עובר פס שחור ומעליה פס גבה לבן. הכיפה מפוספסת בשחור. מצוי באיזורים המדבריים, ומכאן שמו

אורכו 17-20 ס"מ. מקנן לאורך נחלים מהירי זרימה, ולהם סלעים במים וגדות עם יערות או לפחות שורות של עצים, לעיתים לחופי אגמים ונהרות איטיים יותר. הקן נבנה בסדקי סלעים, בחריץ בגשר אבן וכדומה, ליד מים. בישרא

סוג שתפוצתו משתרעת מצפון-אפריקה עד מרכז אסיה. ייחודי לו ציור דמוי צלב לבן או X, המסורטט על גביח האוכפית. המין שבתמונות הוא צלבגב השפלה (Dociostaurus curvicercus) . זהו מין השולט בשפלה, שוכן לרוב בין צ

תורית זנבנית הוא תור קטן ועדין, המצוי לאורך השבר סביב ים המלח ובערבה. זנבו ארוך ומדורג ומכאן שם המין. ניזון מזרעים. יציב ונדיר בישראל

אורכה 44-52 ס"מ. מוטת כנפיה 73-82 ס"מ. מקננת במקווי מים מתוקים עשירי צומח או בביצות עם מספיק מים פתוחים. בישראל; חולפת וחורפת מצויה עד מצויה מאד. זיהוי; ברווז בינוני עד גדול. בעל צוואר קצר אך מקור ארו