133 בעלי חיים בדרום הנגב והרי אילת (עמוד 3)

רקבן הבוץ שייך למשפחת הזבובים הרחפניים המונה 5,000 מינים. מתוכם 112 מצוים בישראל. שם המשפחה נגזר מצורת המעוף הטיפוסית של הבוגרים בני מינים רבים. אלה נוהגים לרחף באוויר במקום אחד תוך כדי רפרוף כנפ

מוטת כנפיו 30-35 ממ. מין הנפוץ בחבל הים תיכוני בחודשים מרץ-אוגוסט. הנקבה מטילה את ביציה בקבוצות על הבוצין והלוענית. מקים מס' דורות בשנה

אורכו 34-38 ס"מ. מוטת כנפיו 53-59 ס"מ. מקנן במיגוון של מקווי מים מתוקים ועכורים, מעדיף אגמים ובריכות ביערות, גם לאורך נהרות וחופים. מין מצוי, נמצא בריכוזים גדולים מחוץ לעונת הקינון. בישראל: חולף וחורף

אורכו 46-51 סמ. מוטת כנפיו 59-73 סמ. מקנן במקווי מים גדולים המוקפים קנים. בחורף נמצא בים או באגמים ומאגרי מים. הקן ערימה של צמחי מים. בישראל: חולף וחורף מצוי עד נדיר, בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. בעבר קי

הזנבן הוא ציפור שיר חברותית החיה בלהקות. נפוצה בדרום הארץ ובערבה. מזונו חרקים וחומר צמחי. הזנבן מבלה חלק גדול מזמנו על הקרקע. התנהגותו החברתית המורכבת של הזנבן היתה במרכז מחקרו של פרופסור אמוץ זהבי בש

אורכו 11.5-13 ס"מ. דוגר בשטחים פתוחים עם צומח נמוך ומפוזר, באזורים נמוכים, וגם באזורים גבוהים יותר. הקן נמוך בשיח צפוף. חולף וחורף מצוי ביותר בכל חלקי הארץ. שייך לתת-מין Rubicola. תת-מין (Va

חיפושיו גדולה מבני מינה, אורך גופה 17-23 מ"מ, והוא  עגלגל וחסר רכסים. כנפי החפייה מכוסות בחודים קוצניים. זהו מין שוכן חולות הנפוץ בחולות צפון-סיני, הנגב וחולות הים עד קיסריה. פיסות רגליו מצויידות

משפחת הזהביתיים היא משפחת של צרעות טפילות ("קוקיות") בעלות כסות גוף בצבעים מתכתיים. בני משפחה זו אינם בונים קן. הנקבות חודרות לקיני דבוראים אחרים ומטילה שם את ביציה. הזחל הבוקע ניזון מזחל הפונדקאי. בי

דבורים מגושמות, שעירות, המקננות לרוב על הקרקע. אורכן 8-21 מ"מ

אורכה 20-24 ס"מ. מוטת כנפיה 39-44 ס"מ. דוגרת באיזורים מיוערים, באדמות כבול ובביצות. חורפת בדרום אירופה, אסיה ובאפריקה. מעדיפה תעלות, שולי בריכות, חופי אגמים וכד'. מופיעה ביחידות או בקבוצות קטנות. הקן

אורכו 16-18 סמ. מתמחה בציד חרקים. חלק מהפרטים אוגרים מזון על ידי שיפוד טרף עודף על קוצים. חולף מצוי למדי בכל חלקי הארץ. בהרי הצפון מקנן מקומי, ברום 600-1,700 מ', בעיקר בחרמון. זיהוי: לעיתים קרובות ניצ

אורכו 46-58 ס"מ. מוטת כנפיו 110-132 ס"מ. דורס מצוי למדי. דוגר ביערות או בחורשות עם גישה למקומות פתוחים, באזורים חקלאיים, באחו או בביצות. ניזון בעיקר מעכברים וגם מעופות, מארנבונים, מזוחלים, מדו-חיים, מ

אורכו 13.5-15 סמ. דוגר ביערות מוצלים עם תת-יער עבות, בפארקים ובגנים עם צומח נמוך. מין מוכר באזורים נרחבים של מרכז אירופה וצפונה, שם הוא עשוי להיות נפוץ ביותר. נודד בצפון ובמזרח, נודד למרחקים קצרי

עוף ממשפחת הנקריים, יוצא דופן במשפחה זו בכך שאינו קודח חור קינון משלו בעצים, אלא מקנן בחורים קיימים. מזונו נמלים. חולף וחורף בארץ

למה הם תת-סדרה של התיקאים, הנקראת Mantodea. גמלי-שגמל-שלמה קשתי קטן יותר מגמלי שלמה ירוקים ואורך גופם 4-4.8 ס"מ. בעלי אותו מבנה כמעט כמו גמל-שלמה ירוק, ויש להם על כנפי התעופה ציור סגול (שנוע

צבי הנבדל מקרובו צבי ארצישראלי באוזניו הגדולות והמופשלות לצדדים, בחוסר בפס צד כהה ובצורת קרניו. מצוי באפיקי וואדיות בנגב ובנופים יובשניים עם כיסוי צמחי

אורכה 44-52 ס"מ. מוטת כנפיה 73-82 ס"מ. מקננת במקווי מים מתוקים עשירי צומח או בביצות עם מספיק מים פתוחים. בישראל; חולפת וחורפת מצויה עד מצויה מאד. זיהוי; ברווז בינוני עד גדול. בעל צוואר קצר אך מקור ארו

אורכו 17-20 ס"מ. מקנן לאורך נחלים מהירי זרימה, ולהם סלעים במים וגדות עם יערות או לפחות שורות של עצים, לעיתים לחופי אגמים ונהרות איטיים יותר. הקן נבנה בסדקי סלעים, בחריץ בגשר אבן וכדומה, ליד מים. בישרא

אורך הזכר 38-45 ס"מ, אורך הנקבה 46-51 ס"מ. מוטת כנפי הזכר 89-100 ס"מ. מוטת כנפי הנקבה 104-103 ס"מ. אוכלוסיותיו התמעטו באופן דרסטי באמצע המאה ה-20 עקב הרעלות וציד, אך מאז חלה התאוששות. דוגר בחופים

מין הדומה מאד לדוחל שחור-גרון, אך קיבל הכרה כמין בפני עצמו. הסבר מפורט על ההבדל בין דוחל שחור-גרון ודוחל מזרחי מובא במאמר מפי פרופ' יואב פרלמן באתר תצפית: http://www.tatzpit.com/Site/pages/inPage.asp

סנונית מדבר היא סנונית קטנה, צבעה אפור - בהיר יותר בחלקי הגוף התחתונים, וכהה יותר בעליונים. יציבה מצויה בדרום הארץ ובמדבר יהודה. נצפית גם בספר המדבר. הקן נבנה מבוץ בצוקים ובכוכים במדבר, אך גם במבנים