Fornetto פיצה-בר

היו זמנים שבהם שולי הכבישים הצמיחו יופי של בתי אוכל, והאחוריים של תחנות דלק היו מקום לחפש בו אוצרות. עכשיו אלה בעיקר רשתות בתי קפה, שמוכרות שם אוכל סתמי במחירים מופקעים, וטוסטים מפוצצים בגבינה זולה סותמים רעב דרכים באוכל אין-ברירה. אבל שמועות על פיצה שווה הן שהביאו אותנו לתחנת הדלק של גשר הזיו, ולאורך הכביש נגלה לנו חוף אכזיב וכחול של ים. כשהמכונית נעצרה והעיניים צדו מקום קטן עם מפות משובצות ותנור לבנים, התעוררה הסקרנות, וכשראיתי את ניר גבעתי מחייך מאחורי הבר, ניעור גם התיאבון.
 

פיצה בר Fornetto | צילום: איתיאל ציון

שנים ארוכות הסתובב גבעתי בגליל, חמוש בחרב בשרים – שיפוד ענק ועליו נתחי בשר גדולים, שאותם הגיש במקום שהיה לו בישוב מנות. אותה חרב המשיכה ללוות אותו גם כשבישל במסעדת טול שביישוב כליל, ועד היום הפה שלי זוכר לו משם חסד תבשילים. טול כבר איננה, חרב הבשרים גם היא בנדן הזיכרון, ואיש הבשרים היה לאיש בצק, כשבאוגוסט 2014 פתח את פורנטו (Fornetto), במקום שבו נוסעים עוצרים למלא את בטן המכונית, ואינשאללה יבקשו למלא גם את זו שלהם.

את כל המוגש במסעדה הוא מתקין במקום, הגבינה על הפיצות היא מוצרלה ולא איזו מתחזה בזול, החומרים טריים, הבצק תופח לאט-לאט והריח טוב. אכלנו שם יופי של לזניה עם בשר וחצילים, פיצה ארטישוק ופיצה עם בייקון ופפרוני, שהייתה לא פחות ממסעירה. הבצק הדק, הרוטב המדויק, פרוסות הבשר שנמס בהן השומן, מחליף עצמו בנגיסות פריכות מלאות בטעם. ובין כל אלה – לימון כבוש, שמביא נשיכות במריר חמוץ, מרקיד את הפה. איטלקי הוא לא, אבל מה זה משנה. ורק כשיצאנו משם, נזכרנו שלא טעמנו את הקפריצ'יוזה, פיצה עם חמש תוספות, שמעליהן, כמו ביקשה לאחד את כולן, ביצת עין רכת חלמון.

פיצה בר Fornetto | צילום: איתיאל ציון

הפיצרייה הזו, שמתפתחת כל הזמן, היא גאוות האזור: היא הכתובת לכל הנופשים בצימרים, שיכולים להזמין משם משלוחים, והיא המקום לעצור בדרך מפה לשם, לחזור הביתה ולספר – לא תאמינו איזו פיצה אכלנו באיזו תחנת דלק ליד נהריה, אין לתאר.

כדאי לזכור: המקום מבצע משלוחים לצימרים ולבתי המלון באזור צפון נהריה, כפר לימן, גשר הזיו, אכזיב, בצת, שלומי וראש הנקרה.

מגיעים עם המשפחה? התפריט מציע פסטות ותוספות מיוחדות לילדים.

רגע. אל תיסעו עדיין. אם תיכנסו פנימה, לתוך קיבוץ גשר הזיו, תמצאו שם את לחם טנא, המאפייה שדוד אנזל פתח ב-2010. אנזל, בן קיבוץ שלמד בבית הספר לאפייה של סן פרנסיסקו, חזר לארץ, לחצר הקיבוץ שהפריט עצמו לדעת, וביחד עם אשתו ויויאן, אמנית שגדלה בדרום אפריקה, שיפץ את המבנה, ששימש פעם כמכבסה. ת

מצאו שם יופי של לחמי מחמצת שאור, רובם נושאים בתוכם מיני תבלינים ותוספות: לחם פולנטה, לחם גבינה, לחם רוזמרין עם קליפת לימון, שמן זית ומלח ים, ולחם חמוציות ואגוזים, שאם לא באים על הבוקר, הוא תכף נגמר. דנישים וסקונס, סטיקי באן אמריקאי ויופי של מאפים מבצק עלים.
 

לחם טנא | צילום: איתיאל ציון

אפשר לשבת שם רגע בחצר, לקפה ומאפה, ולהרגיש איך באחת עולה זיכרון ארוחת ארבע על הדשא בקיבוץ, מנוחת סוף יום, ריח מקלחת וקולות פיטפוט. תמיד כדאי להגיע לפני 11:00, אז המדפים מתרוקנים, או להזמין מראש. בלחם טנא אופים גם את התחתיות לפיצה זזה, המשאית של גליה, שבכל יום שלישי מתמקמת במרכז הקיבוץ ומוכרת פיצות מ-17:30 עד שנגמר.

איפה מטיילים בסביבה?