שביל הגולן

הרי געש כבויים, נחלים מכל עבר, מרחבי טבע אדירים - זוהי רמת הגולן, שנמצאת אתנו כבר חמישים שנה, אך עדיין רב הנסתר על הגלוי בה בקרב הציבור הישראלי. שביל הגולן, שנחנך ב-2007, מאפשר טעימה אמיתית ממה שיש לרמה להציע, כל הדרך מהחרמון האדיר ועד לחופה הדרומי של הכנרת. בואו להכיר מקרוב את המערב הפרוע של ישראל!
| 06/11/2017


המסלול מאת מדריך הטיולים יואב שרעבי | לפרטים ויצירת קשר עם יואב >>



אורך המסלול: 120 ק"מ | דרגת קושי: קשה | משך המסלול: 5-7 ימים | עונות: אביב וסתיו

בשונה מטיולים אחרים באתר, מטרתו העיקרית של התיאור שלפניכם היא לסייע בהכנה לטיול ולתת טיפים לגבי ציוד, חלוקת המסלול לימים ונקודות למילוי מים ומזון, ופחות בתיאור מפורט של המסלול. השביל מסומן כמעט לכל אורכו ולכן הניווט בו אינו מסובך, ובכל זאת חובה להצטייד במפת סימון שבילים.


בחירת עונת היציאה למסע

העונות המומלצות לטיול בשביל הגולן הן האביב והסתיו, מפני שבחורף גשום, בוצי וקר מאוד, בעוד שבקיץ חם מאוד (בגלל אדמת הבזלת הכהה ברמת הגולן, שמקרינה חום מלמטה). לכן, בחירת מועד היציאה למסע חשובה ביותר. לפניכם היתרונות והחסרונות של הטיול בשתי העונות המומלצות:

אביב (סוף פברואר עד מאי): הגולן באביב: כל הנחלים זורמים, ירוק מכל עבר, פריחה שלא מהעולם הזה | הימים הולכים ומתארכים | בימים נעים, בלילות עדיין קר יחסית | סיכוי לכמויות גבוהות מאוד של בוץ שנדבק לנעליים ומאט את ההליכה (בחלקים מסוימים) | לחות גבוהה יותר  טל וערפל.

סתיו (סוף ספטמבר עד נובמבר): הגולן בסתיו- מקבל גוון צהוב-זהוב כמו של סוואנה אפריקאית | הימים הולכים ומתקצרים | בימים עדיין חם יחסית, בלילות נעים | סיכוי קטן ביותר לבעיות "חורפיות"- גשם, בוץ, ערפילים וכו' | המון פירות על העצים! (כמובן שאסור לקטוף ממטעים).

חלוקת המסע לימים

אורכו המלא של שביל הגולן 120 ק"מ, וישנן כמה אפשרויות לחלק אותו לימי הליכה (מוצגות בהמשך). בכל מקרה זכרו שמדובר בטיול שדורש כושר, שכן בכל יום גומעים לא מעט קילומטרים עם ציוד במשקל משמעותי על הגב. לפיכך למטיילים לא מנוסים מומלץ לבצע כמה טיולי יום לפני היציאה למסע.

לרווחת המטיילים, חולק שביל הגולן ל-15 מקטעי הליכה. חלוקת הימים שתופיע בהמשך מתבססת על מבנה מקטעים אלו, כאשר כל יום הליכה כולל 2-3 מקטעים | לפירוט מקטעי ההליכה, כולל מקומות למילוי מים, הצטיידות ומקומות לינה >>

כיוון ההליכה המומלץ בשביל הגולן: מצפון לדרום, כלומר בירידה - מקצהו הצפוני שנמצא בגובה 1460 מטר לקצהו הדרומי שנמצא בגובה 200 מטר. לכן חלוקת הימים וההתייחסות כאן היא בהליכה דרומה.

קצב ההליכה וחלוקת הימים: כשקובעים את אלו יש להתחשב בגורמים כגון כושר גופני, משקל התיקים, קצב ההליכה האישי, מזג האוויר והזמן המוקצב. כמובן שככל שבוחרים קצב הליכה איטי יותר, כך ניתן "לחוות" יותר את המסלול ואת מה שיש לו להציע.

המרחקים המופיעים בפירוט ימי ההליכה שלהלן מתייחסים לאורכי המקטעים בלבד, כלומר מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום, ואינם כוללים הליכה נוספת שמחוץ למקטע (למשל להצטיידות, הליכה לחניון לילה שמחוץ למקטע, מלאך שביל וכו').

מסלול של 5 ימים:

יום 1: מקופות אתר החרמון לאנדרטת פלס"ר 7 | אורך: 21 ק"מ | מקטעים: 1-3
יום 2: מאנדרטת פלס"ר 7 להר חוזק | אורך: 28 ק"מ | מקטעים: 4-6
יום 3: מהר חוזק לחניון דליות | אורך: 26 ק"מ | מקטעים: 7-9
יום 4: מחניון דליות לגבעת יואב | אורך: 25 ק"מ | מקטעים: 10-12
יום 5: מגבעת יואב לעין תאופיק | אורך: 22 ק"מ | מקטעים: 13-15

מסלול של 6 ימים:

יום 1: מקופות אתר החרמון לאנדרטת פלס"ר 7 | אורך: 21 ק"מ | מקטעים: 1-3
יום 2: מאנדרטת פלס"ר 7 לחניון עין זיוון | אורך: 18 ק"מ | מקטעים: 4-5
יום 3: מחניון עין זיוון לחושנייה | אורך: 19 ק"מ | מקטעים: 6-7
יום 4: מחושנייה לאום אל קנאטיר | אורך: 26 ק"מ | מקטעים: 8-10
יום 5: מחניון דליות לאמפי גולן | אורך: 22 ק"מ | מקטעים: 11-13
יום 6: מאמפי גולן לעין תאופיק | אורך: 15 ק"מ | מקטעים: 14-15

מסלול של 7 ימים:

יום 1: מקופות החרמון לתל קצעה 7 | אורך: 14 ק"מ | מקטעים: 1-2
יום 2: מתל קצעה לבאב אל הווא | אורך: 16 ק"מ | מקטעים: 3-4
יום 3: מבאב אל הווא להר חוזק | אורך: 18 ק"מ | מקטעים: 5-6
יום 4: מהר חוזק לאום א-דנניר | אורך: 17 ק"מ | מקטעים: 7-8
יום 5: מאום א-דנניר לאום אל קנאטיר | אורך: 19 ק"מ | מקטעים: 9-10
יום 6: מאום אל קנאטיר לאמפי גולן | אורך: 22 ק"מ | מקטעים: 11-13
יום 7: מאמפי גולן לעין תאופיק | אורך: 15 ק"מ | מקטעים: 14-15

גרף גבהים ומרחקים בשביל הגולן:
(לחצו להגדלה)

איך מגיעים למסלול ובחזרה ממנו

הגעה לתחילת המסלול

נקודה ההתחלה של שביל הגולן: בקופות התחתונות של אתר החרמון (ברחבות החנייה הגדולות שבהן מחנים בתקופות העומס של האתר).

ניתן להגיע לנקודה ההתחלה ברכב פרטי, במונית או בטרמפ ממג'דל שמס. למג'דל שמס ניתן להגיע בקו 58 של חברת "גולן" מהתחנה המרכזית בקרית שמונה. מומלץ להגיע וללון לילה קודם באזור, ועל הבוקר לטפס לתחילת המסלול כדי לאפשר כבר ביום הראשון יום הליכה מלא.

  • מקומות אירוח: מג'דל שמס, נווה אטי"ב, נמרוד, מסעדה. שלל מקומות אירוח ברמות שונות.
  • מקומות ללינת שטח: נמרוד (35  לילה, לילך אשתר: 04-6984218, 052-2697718), יער נמרוד.
  • לרשימת הקווים של "גולן" >>

חזרה מסוף המסלול

נקודה הסיום של שביל הגולן: ליד עין תאופיק, על כביש 98. 

מנקודת הסיום ניתן לקחת טרמפ או מונית לצומת צמח או לטבריה. אפשרות נוספת היא להמשיך מעין תאופיק לכיוון הכנרת ולסיים את השביל ממש על החוף! ראו פירוט בסיום המסלול.

לינה בשביל הגולן

לינת שטח
בסוף כל יום ניתן לחנות ללילה עם שק"ש או אוהל. בנוסף, מועצה אזורית גולן הכשירה לרווחת המטיילים בשביל 6 חניוני לילה מוסדרים | לרשימת החניונים ועוד מקומות לינה מומלצים לפי מקטעי השביל >>

מלאכי שביל
כמו שביל ישראל, גם שביל הגולן מתהדר ברשימה של מלאכי שביל שונים: שימו לב שחלק מיישובי הגולן הם דתיים, וכך גם חלק ממלאכי השביל - אנא התחשבו בכך | לרשימת מלאכי שביל הגולן >>

לינה בתשלום
ברחבי הגולן מקומות לינה רבים וטובים בתשלום, ברמות מחיר שונות | למאגר מקומות לינה בתשלום >>

מילוי מים והצטיידות

בכל יום עובר שביל הגולן בתוך או בסמוך ליישוב, ולכן לא תתקשו למצוא מקומות למילוי מים והצטיידות.

ציוד מומלץ

לרשימת ציוד מומלצת לטיול >>

ובנוסף:

  • מפת סימון שבילים 1 (החרמון, הגולן ואצבע הגליל)
  • שק שינה, מזרן שטח (מומלץ), 6 ליטר מים, גזייה לבישול ובלון גז נוסף, סיר קטן/בינוני, פנס, גפרורים ומצית, נייר טואלט.
  • נעלי הליכה ליום וסנדלים ולמקומות בהם נדרשת חציית מים וללילה (לאוורור הרגליים).
  • בגדים בהתאם לעונה.
  • מזון ל-3 ארוחות ביום.
  • אוהל – לא חובה, אם כי הוא נותן תחושת פרטיות ומגן מפני קור וגשם.

מומלץ לשקול את התרמיל לפני היציאה לטיול ולוודא שהוא לא שוקל יותר מ-15-17 ק"ג (כל ק"ג מורגש!).

ביטחון ובטיחות בשביל הגולן

  • שביל הגולן עובר בסמוך לשדות מוקשים, לכן אין לרדת מגבולות השביל המסומן!
  • באביב העשב במסלול גבוה ועשוי לכסות את סימוני השביל – הגבירו עירנות במקומות כאלו.
  • השביל עובר בישובים בעלי אופי משתנה  הקפידו לכבד את אורח חייהם של התושבים המקומיים.
  • ברמת הגולן ישנם שטחי מרעה רבים  היזהרו בחציית מעברי בקר והימנעו מחציית גדרות (גדרות עם שלט צהוב או משולש אדום הם שטחי מוקשים!)
  • השביל חוצה כמה פעמים כבישים רבים, בהם גם ראשיים  יש להזהר בעת החצייה!​

פירוט מסלול השביל

צפון רמת הגולן: התחלה בחרמון • ברוכים הבאים לרמת הגולן • יער אודם • הר חרמונית ועמק הבכא • שוקו בעננים בהר בנטל

מרכז רמת הגולן: רכס בשנית וטורבינות רוח • אלוני הבשן ומסגד חושנייה • עינות פחם וחרבת פרג' • גל האבנים המסתורי של הגולן • נחל סמך ותעלת ההטייה

דרום רמת הגולן: אום אל- קנאטיר והנקודה הנמוכה בשביל • ציונות בגולן ונוף לכנרת • נחל עין גב וסוסיתא • נחל מיצר וארץ האלונים • מצנחי רחיפה ועין תאופיק

התחלה בחרמון

זהו זה, התרמיל הגדול על גבכם, הבקבוקים מלאים במים והלב מפוצץ מהתרגשות. יצאנו לדרך!

מקופות החרמון התחתונות יורד שביל הגולן מזרחה ולאחר כ-300 מטר חובר לשביל ירוק שמגיע מהרכבל העליון של החרמון, במרכז אפיק נחל גובתה - אחד משני הנחלים המרכזיים בצד הישראלי של החרמון.

  • אפשרות לאמיצים שבינינו  התחלת השביל ברכבל העליון של החרמון, בגובה 2040 מטר: לשם כך יש להגיע לרכבל התחתון ומשם לעלות ברכבל (25 ₪). מהרכבל העליון יוצא שביל ירוק, שיורד דרך הר חבושית עד למפגש עם שביל הגולן בנחל גובתה (3.5 ק"מ). זהו שביל תלול במיוחד שמצריך ברכיים חזקות ויציבות! ההליכה בשביל זה מחייבת תיאום עם חטיבת החרמון (04-6966207), ואפשרית בקבוצות של ארבעה מטיילים ומעלה.

מנקודת המפגש עם השביל הירוק מתחילה ירידה תלולה באפיק נחל גובתה, כשבדרך נחצה את כביש הגישה לאתר החרמון. בחודש אפריל פורח כאן אירוס הגולן, מהפרחים הגדולים והיפים ביותר בישראל.

לאחר כ-2 ק"מ פונה השביל שמאלה (דרומה) ועוזב את נחל גובתה. אנו נמשיך במגמת הירידה, תחילה מתונה יותר ובהמשך תלולה, ולאחר 2 ק"מ נוספים נחצה את כביש הגישה למג'דל שמס, הגדול שבכפרי הדרוזים ברמת הגולן ובחרמון, והיישוב הגבוה ביותר בישראל.
 

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר בארץ. פסגתו הגבוהה ביותר בשטח ישראל נמצאת בגובה 2236 מטר, אך רק שבעה אחוזים מרכס החרמון נמצאים בתחומי ישראל, ומרבית שטחו נמצא בסוריה ובלבנון, כאשר קו פרשת המים שלו מהווה את הגבול ביניהן. פסגתו הגבוהה ביותר היא בת 2814 מטר.

החרמון החל להתרומם לפני עשרות מיליוני שנים (וממשיך להתרומם גם כיום) בעקבות פעילות הלוחות הטקטוניים באזור. בשיאו היה גובהו מעל 4,000 מטר, אך כוחות הבלייה שחקו את הסלע עד שהגיע לרום שבו הוא נמצא כיום. לכן, ניתן לראות כיום בחרמון שכבות קדומות ביותר, בהן הגיר היוראסי, המרכיב את רוב ההר. גיר זה הוא קשה וסדוק ביותר, וחלחול המים בו מהיר מאוד. כמויות המשקעים הגדולות היורדות על החרמון (בעיקר שלג) מחלחלות במהרה דרך הסלע ונובעות למרגלות ההר בסדרת מעיינות גדולה ושופעת במיוחד. אלו הם מקורות הירדן: הדן, הבניאס והחצבאני.


מעט לאחר חציית הכביש נגיע לעין פיזל  בריכה קטנה ונחמדה בצד השביל. בשלב זה אנו נכנסים ליער נמרוד  חורשה קטנה ויפה של עצי אורן הסלע, ארזים וקטלבים. לאחר כ-1 ק"מ השביל פונה ימינה (דרומה), יוצא מתחומי היער ומתחיל לטפס בכביש לכיוון היישוב נמרוד. לאחר כ-1.5 ק"מ נגיע אל היישוב הקטן, השוכן בפסגת הר קטע, ובו מתגוררות כמה משפחות המתפרנסות בעיקר מתיירות. במדרון שמצפון לישוב נמצא מעיין יפה המכונה עין נמרוד, שניתן להגיע אליו בשביל היוצא מכביש הגישה לישוב, מעטט לפני ההגעה לישוב עצמו. מהישוב ומהמעיין תוכלו ליהנות מתצפית נהדרת לכיוון החרמון ועמק החולה.
 

הר קטע, שעליו שוכן היישוב נמרוד, הוא מעניין במיוחד. פירוש שמו הוא חול ("קטעה" בערבית = חול), ואכן הוא יושב על שכבת אבן חול קדומה ביותר, שנחשפה עם השחיקה המאסיבית של פסגת החרמון, שבמהלכה ירד גובהו בכ-1200 מטר. את אבן החול הזו נוכל לפגוש, מלבד כאן, רק במכתשי הנגב, שבהם התרחש תהליך דומה - וגם כאן החול צבעוני! המגוון הבוטני בהר קטע ייחודי: נמצא כאן צמחים האופייניים לקרקעות החול במישור החוף, כמו אזוביון דגול ומתנן שעיר, לצד מיני סחלבים המאפיינים מקומות צפוניים יותר, כמו סחלב סורי ואצבענית רומאית. כדי לראות את כל היופי הזה יש להגיע למקום בחודשי האביב, ולרדת משביל הגולן לכיוון המדרון הצפוני של הר קטע.

ברוכים הבאים לרמת הגולן

מנמרוד ממשיך שביל הגולן בדרך עפר בסימון אדום בירידה מהר קטע. לאחר כ-1 ק"מ הדרכים נפרדות: הדרך האדומה פונה ימינה (מערבה) ויורדת לכיוון כפר עין קיניא, ואילו שביל הגולן ממשיך לדרום-מזרח לכיוון כפר מסעדה. 200 מטר אחרי הפיצול נבחין מימין לדרך במבנה גדול  זהו מקאם נבי איליה, מקום לזכרו של אליהו הנביא, הקדוש גם  לדרוזים. לפי המסורת, כאן עצר אליהו הנביא למנוחה בצילו של עץ.
 

הדרוזים
מסתורין רב אופף את החברה הדרוזית בארץ ובעולם, ומקורו בהיווצרותה. הדת הדרוזית נוסדה בתחילת המאה ה-11 במצרים, בידי קבוצת מוסלמים שיעים שהביאה פרשנות חדשה למונותאיזם המוסלמי. הם החלו לאסוף אליהם מאמינים אך במקביל גם אויבים, ולכן ברחו הדרוזים (כינוי שקיבלו מהמוסלמים במצרים) והחלו לנדוד צפונה ולהתיישב באזור טורקיה, סוריה, לבנון וישראל. הדרוזים שומרים בקנאות רבה על דתם ומנהגיהם אך במקביל משתלבים בחברה המקומית, וכך מצליחים למצוא לעצמם נישה נוחה בתוך ערב-רב של תרבויות במזה"ת. כיום חיים בארץ כ-150 אלף דרוזים, ומתוכם כ-25 אלף ברמת הגולן, בארבעה כפרים: מג'דל שמס, עין קיניא (בחרמון), מסעדה ובוקעתא (ברמת הגולן). בשונה משאר הדרוזים בישראל, הנאמנים בצורה מוחלטת למדינה (עיקרון חשוב בדת המאפשר אוטונומיה דתית, חברתית ותרבותית), המצב ברמת הגולן מעט מורכב יותר. על אף שישראל כבשה את רמת הגולן בשנת 1967, רבים מהדרוזים באזור עדיין מחשיבים עצמם כאזרחים סוריים וחוששים כי הצהרת נאמנות לישראל תיתפס כבגידה במולדת ובמשפחותיהם שנותרו מעבר לגבול הסורי.


לאחר 1.5 ק"מ נוספים נגיע לכניסה לכפר מסעדה, ובאקט סמלי נחצה את נחל סער. מדוע סמלי? כי ברגע זה ממש עברנו מהחרמון לרמת הגולן! נחל סער, שהוא למעשה הגבול הגאולוגי והגאוגרפי ביניהם, הוא נחל יפהפה עם זרימת מפלים מרשימה בחורף, שנשפך בסופו לבניאס (נחל חרמון). מכאן נמשיך עוד כ-0.5 ק"מ בתוך מטעים, עד ששביל הגולן פונה בחדות דרומה, ומכאן מתחיל להקיף את ברכת רם המרשימה ממערב. החוקרים עדיין מתלבטים ביניהם כיצד בדיוק נוצרה הבריכה הגדולה והיפה הזו שהיקפה כ-2.5 ק"מ, אך ברור שהיווצרותה נובעת מהתכונות הגעשיות של רמת הגולן.
 

ברכת רם הגדולה ממוקמת בשקע טבעי וניזונה מכמה מעיינות הנובעים בקרקעיתה, וכן ממי נגר עילי שנאספים אליה. הסברה הרווחת כיום טוענת כי הבריכה שוכנת על פתח צינור הזנה מאגמתי, או במילים פשוטות  בתוך הר געש קדום. מי התהום פגשו את המאגמה הרותחת מתחת לאדמה ויצרו בועת קיטור אדירה. הלחץ הרב גרם לפיצוץ אדיר שיצר שקע גדול מימדים, אליו נבעו מי התהום, וכך נוצרה הבריכה.

עומקה המקסימלי של הבריכה 10 מטרים, ומימיה משמשים להשקיית המטעים הרבים שמסביבה. סמוך לבריכה נמצאה תגלית ארכאולוגית חשובה  צלמית (פסל בדמות אנושית) של אישה, שכונתה "ונוס מברכת רם", ותוארכה ללפני 230 אלף שנה. זוהי הצלמית העתיקה ביותר שהתגלתה בעולם.


לאחר 1.5 ק"מ נפגש שביל הגולן עם דרך בסימון ירוק שמגיעה ממזרח, וביחד הם ממשיכים דרומה בשביל ציורי ויפה בין מטעיהם של תושבי כפר מסעדה. לאחר מעט יותר מ-1 ק"מ נגיע לכביש 98, הכביש המזרחי של רמת הגולן, שאותו כבר חצינו בכניסה למסעדה (ועוד נפגוש בהמשך). הדרך הירוקה מסתיימת כאן, ואילו אנחנו נחצה את הכביש וניכנס לתוך יער פיות  הלא הוא יער אודם.

יער אודם

  • שימו לב: סימון שביל הגולן לא תמיד ברור בתחומי יער אודם. לכן במקטע זה כדאי לעקוב אחר סיפור הדרך, וכמובן לפקוח עיניים בשטח.

מנקודת החצייה ממשיך שביל הגולן דרומה בין העצים, באופן די מקביל לכביש. חשוב לשים כאן לב לסימון, שלעיתים לא ברור, ובכל מקרה זכרו שצריך להישאר קרובים יחסית לכביש. לאחר כ-0.5 ק"מ נגיע לפיצול עם דרך עפר בסימון אדום, שפונה ימינה (מערבה) ואילו אנו נמשיך מזרחה במקביל לכביש. לאחר כ-200 מטר פונה שביל הגולן ימינה (לדרום-מזרח) ומתחיל בעלייה מתונה בדרך רחבה. לאחר כ-400 מטר השביל פונה ימינה ועוזב את הדרך הרחבה, ולאחר כ-100 מטר נוספים נפנה שוב ימינה. עוד עלייה קטנה, והגענו לפסגתו השטוחה והלא-מאוד מרשימה של תל קצעה - הר געש קטן ("תל" בעברית פירושו גם הר געש). לאחר עוד כ-500 מטר נגיע למפגש עם הדרך האדומה שבה נתקלנו קודם, שמגיעה אלינו מימין (צפון). כאן שביל הגולן פונה עם הדרך האדומה מערבה וממשיך איתה כ-2.5 ק"מ עד למרגלות הר אודם.
 

יער אודם הוא בעצם תא שטח גדול ובו חורש ים-תיכוני מפותח ביותר, שבו שולטים עצי אלון מצוי ואלון תולע. עד לפני כ-120 שנה היה היער מכוסה רוב שטחה של צפון רמת הגולן בחורש דומה, אך העצים נכרתו ברובם על ידי התושבים המקומיים כאשר רמת החיים עלתה ונוצר צורך בעץ כחומר גלם. יער אודם הוא שריד לאותו חורש גדול שהיה כאן בעבר, הודות לצבא הסורי שהשתמש בשטח להסוואה ולאימונים.

בתחומי היער פזורות ג'ובות - בורות בגדלים שונים, שנפערו כתוצאה מבועות גז שנלכדו בין שכבות הבזלת ו"התפוצצו" (הגז שנאצר התנדף לאט-לאט ותקרת החלל קרסה). קוטר הג'ובה הגדולה ביותר כ-800 מטר. בנוסף, בחודשים פברואר-מרץ ניתן למצוא כאן את פריחת הרקפת היוונית - מין של רקפת קטנטנה ונדירה, שהגיעה ממקומות צפוניים יותר, ונפוצה רק כאן ובמירון.


בקטע זה שביל הגולן עובר שוב בין מטעים, ויש לשים לב לפניות. המטעים פה, ובצפון הגולן בכלל, הם בעיקר מטעי תפוחים ודובדבנים, שהקור באזור עושה להם רק טוב. פריחת הדובדבן באפריל היא מחזה מיוחד לכל הדעות.

לאחר 2.5 ק"מ מתפצל שביל הגולן מהדרך האדומה, פונה שמאלה (דרומה) ומעפיל לפסגתו של הר אודם - הר געש נוסף, משמעותי ומרשים יותר. כיאה להר געש בגולן, גם פסגתו מתהדרת בתצפית מרהיבה של 360 מעלות - על החרמון, לבנון, עמק החולה, רמת הגולן וסוריה. ביום טוב ניתן לראות מכאן את פסגתו האמיתית של החרמון, שנמצאת בגבול לבנון-סוריה בגובה 2814 מטר. מפסגת הר אודם יורד שביל הגולן דרומה, ורגע לפני הירידה ממנו נוכל להבחין משמאלנו בבור ענקי - זוהי מחצבת סקוריה, שממנה כורים את המחצב המשמש בגינון ובבנייה. ניתן להביט לתוך המחצבה ולראות את הגוונים השונים שקיבלה הסקוריה הודות למינרלים שהכיל החומר שהתפרץ מהר הגעש.
 

הרי געש ומה יוצא מהם כשהם מתפרצים
כשהר געש מתפרץ, הלבה שיוצאת ממנו יכולה להתגבש ולהפוך לאחד משלושה סוגי סלעים:

  • בזלת: לבה שזורמת על פני המישור ומתקררת לאט. סלעים יחסית גדולים, כבדים וחזקים, בגוונים של אפור ושחור. הבזלת בונה את מישור רמת הגולן.

  • סקוריה: חתיכות לבה שמתפרצות עם המון גז ובלחץ גבוה, מתקררות עוד באוויר ונוחתות בצורת גושים קטנים ומחוררים. לרוב מכונה בציבור בטעות "טוף",  ומשמש בגינון ובבנייה. בעלת גוונים חומים-אדמדמים, וקלה מאוד.

  • טוף: זהו בעצם אפר וולקני שהתקרר, והוא בונה, ביחד עם הסקוריה, את "חרוט האפר" של הר הגעש. צבעו חום-צהוב-ירקרק, והוא נראה ומרגיש ממש כמו חול בצבע מוזר.


השביל ממשיך דרומה ומגיע לאזור מישורי המשמש כמרעה לפרות, ולאחר 2 ק"מ פונה בחדות שמאלה (צפון-מזרח), ומכאן ממשיך 2 ק"מ נוספים עד לאנדרטת ההנצחה לחיילי פלס"ר 7 של חיל השריון. כאן הכשירה המועצה האזורית גולן חניון נוח ומוסדר עם פחים, שולחנות ושטחי לינה מוסדרים (משטחי בטון עליהם ניתן ללון גם כשיש בוץ).

הר חרמונית ועמק הבכא

מאנדרטת פלס"ר 7 חוצה שביל הגולן את כביש 98 וממשיך מזרחה לאורך כביש הגישה להר חרמונית - הר געש מאורך הניצב כעת מולנו (אם רוצים אפשר לטפס להר וליהנות מתצפית יפה). לאחר 1.5 ק"מ השביל פונה שמאלה (צפונה), עוזב את כביש הגישה ומתחיל להקיף את ההר מצפון, על קו גובה די אחיד.

לאחר 1.5 ק"מ אנחנו מגיעים למדרונו המזרחי של ההר (שממנו נשקף נוף נהדר לרמת הגולן הסורית), והשביל פונה השביל שמאלה (מזרחה) ויורד בדרך תלולה למדי לכביש סלול למחצה, המצוי למרגלות ההר. בהגיעו לכביש פונה השביל ימינה (דרומה) וממשיך איתו כ-800 מטר עד אנדרטת עמק הבכא - כאן התקיים אחד הקרבות המפורסים ביותר במלחמת יום כיפור.
 

קרב עמק הבכא הוא מהמפורסמים ביותר בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. אזור מישורי זה, המוקף מכל עבריו בסדרת הרי געש, היה לנקודה העיקרית ממנה תכנן הצבא הסורי לפלוש לרמת הגולן. במשך ארבעה ימים, מפתיחת הלחימה ב-6 באוקטובר ועד 9 באוקטובר, ניסו כוחות שריון ישראלים להדוף כוחות שריון וחי"ר סוריים, שהיו ביתרון מספרי וטכנולוגי ניכר. בקרב לחמו ארבעה גדודי שריון, מהם שלושה מחטיבה 7 ואחד מחטיבה 188, מול שתי דיוויזיות סוריות ממוכנות. הקרב הביא לאבידות רבות משני הצדדים: כשבעים טנקים ומשורייים בצד הישראלי, לעומת כ-500 טנקים ומשוריינים בצד הסורי, אך הסתיים בבלימה מוחלטת של הצבא הסורי ואף בכיבוש שטח של כ- 400 קמ"ר בתחומי סוריה, שכונה "המובלעת". כחצי שנה לאחר תום המלחמה נקבע קו הפרדת כוחות סורי וישראלי, וביניהם אזור מפורז (בשטח סוריה). קווים אלו מהווים את גבול ישראל-סוריה עד היום. במקום ניצבת כיום אנדרטה שמנציחה את החללים שנפלו כאן מגדוד עז 77, בפיקודו של אביגדור קהלני.


מהאנדרטה יורד השביל כ-500 מטר ומגיע לצומת דרכים מצפון לכרם אלרום. כאן, במזג האוויר הקר של צפון הגולן, גדלים הענבים המובחרים ביותר של יקבי רמת הגולן ומקבלים מתיקות וטעם יחודיים. מהצומת ממשיך השביל דרומה, לאחר 700 מטר פונה ימינה (מערבה), ולאחר עוד 400 מטר פונה שמאלה.

אחרי כ-400 מטר נוספים נבחין מימיננו בבור מים שמכוסה בשכבת בטון - זהו עין חוואר, שלרוב מלא במים בחורף ובאביב. נמשיך על השביל דרומה, ואחרי 1.5 ק"מ נגיע שוב לכביש 98 ונחצה אותו. אחרי 1.5 ק"מ נוספים נגיע למתחם באב אל-הווא - "שער הרוחות" בעברית. כאן שכן בעבר כפר של בני הע'סאן, בדואים שהתנצרו. בתחומי הכפר ניצב לו עץ דובדבן בודד - אחד מעצי הדובדבן הטבעיים היחידים בארץ. ממערב לכפר נמצאת ברכת בראון - בריכת חורף יפה המאכלסת צמחי מים יחודיים ונדירים.
 

את הע'סאנים, שאותם ניתן לפגוש בארץ כמעט אך ורק בגולן, יש סיפור מעניין. זהו שבט בדואי שמוצאו בחצי האי ערב, שנדד והתיישב בתקופה הרומית בסוריה ובאזור רמת הגולן של היום. עם התפשטות הנצרות באזור, קיבלו על עצמם הע'סאנים את הנצרות, והביזנטים, ששלטו באזור בסיום התקופה הרומית והיו גם הם נוצרים, ראו בע'סאנים בעלי ברית באזור. לכן הם נתנו להם מנדט לשלטון מקומי תמורת שמירה על הסדר היחסי באזור ודיכוי מרידות של מיעוטים. עם זאת, בני הע'סאן נחשבו לבני מעמד נחות ביחס לנוצרים אחרים באימפריה, בין השאר בשל היותם בדואים ובשל התפיסה המונותאיסטית השונה שלהם, שלא ראתה את ישו כבעל טבע כפול (גשמי ואלוהי במקביל), בניגוד למרבית אזרחי האימפריה הביזנטית.

שוקו בעננים בהר בנטל

מבאב אל-הווא ממשיך שביל הגולן דרומה לאורך כביש 959. אחרי 500 מטר הכביש מתעקל בחדות ימינה (מערבה), ואנו נעזוב אותו ונמשיך בשביל הגולן דרומה, כשאנו מקיפים את מאגר בנטל ממערב. אחרי 1 ק"מ שביל הגולן פונה בחדות שמאלה (דרומה) ומתחיל לטפס להר בנטל יחד עם שביל בסימון אדום בטיפוס תלול. לאחר 1.5 ק"מ נגיע לפסגת הר בנטל - ולנוף עוצר הנשימה שנשקף ממנה: מרחבי הגולן, הסורי והישראלי, האדירים נראים מכאן החרמון, ולפי האגדות, ביום טוב רואים גם את הר הדרוזים בקצה הדרומי של סוריה! לא פלא שדווקא כאן בחרו למקם עמוד שמציין את המרחקים לערים נבחרות בעולם.
 

קונייטרה
מפסגת הר בנטל נראים בבירור שרידי יישוב גדול בגבול ישראל-סוריה - זוהי קונייטרה, שהייתה העיר הגדולה ביותר בגולן הסורי. פירוש שמה בערבית, "גשר בנוי קשתות", מעיד על מיקומה האסטרטגי של העיר בצומת הדרכים החשובה ביותר בגולן: שתי הדרכים המרכזיות של הגולן עברו פה, בדרכן לדמשק ולחרמון (כיום כבישים 91 ו-98). במקום שכן כאלף שנה יישוב קטן, ולפני כ-130 שנה הוקמה כאן העיר קונייטרה המודרנית בידי מתיישבים צ'רקסים. ערב כיבוש רמת הגולן בשנת 1967 חיו בה כעשרים אלף איש, וכאשר כוחות צה"ל נכנסו לתחומיה נותרו בעיר רק עשרות בודדות של תושבים. קו הפסקת האש נקבע ממזרח לעיר, והיא הפכה למוקד התיישבות לגרעיני קיבוצים ומושבים (אפילו הגשש החיוור הופיעו פה פעם אחת!).

במלחמת יום הכיפורים נכבשה קונייטרה לזמן קצר בידי הסורים, אך לבסוף חזרה לידיים ישראליות. בהסכמי שביתת הנשק נקבע כי העיר תחזור לידי סוריה ותשכון בתחומי האזור המפורז. העיר, שחלקים ממנה נפגעו ואף נחרבו במהלך הלחימה, נותרה נטושה ושוממת עד היום, על אף התחייבות הסורים בהסכם להתיישב בה חזרה. כיום שוכן באזור בסיס או"ם המפקח על האזור ומפעיל מעבר גבול לצרכי החברה הדרוזית בגולן. כמה ק"מ מצפון-מזרח לשם הקימו הסורים את העיר קונייטרה החדשה.


בפסגת הר בנטל ניצב בית הקפה "קופי ענן", המאפשר להתרענן במשקה או מאפה כיפי לדרך. ההמלצה הטובה ביותר היא שוקו חם (במיוחד אם קר בחוץ ופסגת ההר טובלת בעננים!).

מפסגת ההר יורד השביל בירידה תלולה (היזהרו: בחורף ובאביב עשוי להיות כאן בוץ חלקלק), שלאורכה נוכל לראות מדרום להר בנטל את אחיו הגדול - הר אביטל, שעל פסגתו בסיס צבאי. לאחר 1 ק"מ נגיע לכביש הגישה לקיבוץ מרום גולן, שאותו נחצה ונמשיך דרומה במקביל לכביש ממערב לו, עד שנגיע לכיכר.
 

קיבוץ מרום גולן הוא היישוב היהודי הראשון שהוקם ברמת הגולן לאחר כיבושה, ביולי 1967, כחודש לאחר סיום מלחמת ששת הימים. הגרעין המייסד של הקיבוץ נדד בין כמה מקומות, בהם מחנות סוריים נטושים והעיר קונייטרה, עד שהתמקם ב-1972 במיקומו כיום. בכל שנות הקיבוץ הראשונות, עד אחרי מלחמת יום הכיפורים (שבמהלכה פונה לחודש ימים), הוא ספג הפגזות מצד צבא סוריה, במיקומיו השונים. כיום מתפרנס הקיבוץ בעיקר מתיירות ומחקלאות: תפוחים, דובדבנים, אפרסקים, בקר, שותפות ביקב רמת הגולן ועוד, וכן ממחצבת סקוריה. הקיבוץ ממוקם ברום של 977 מטר מעל פני הים, ובינואר 2015 נמדדה בו הטמפרטורה הנמוכה ביותר בישראל מאז הקמתה: מינוס 14.2 מעלות. קפוא!


שביל הגולן חוצה את הכיכר וממשיך דרומה ממערב לכביש, שכעת מטפס לכיוון פסגת הר אביטל. באזור קיים פארק יפהפה של עצי אלון תולע ואלון מצוי מרשימים במיוחד, וקטע הליכה זה, עד קיבוץ עין זיוון, היוא אחד מהיפים והמיוחדים בשביל. לאחר 4 ק"מ נגיע לכביש 91, נחצה אותו, נפנה שמאלה (מזרחה) ונמשיך במקביל אליו מדרום לו 400 מטר נוספים, עד שנגיע לחניון עין זיוון. גם כאן הכשירה מועצה אזורית גולן חניון נוח עם פחים, מתחמי לינה וכו'. בחניון ממוקמת גם אנדרטה לחללי גדוד הסיור 134 שנפלו במלחמת יום הכיפורים. 

רכס בשנית וטורבינות רוח

מחניון עין זיוון ממשיך שביל הגולן מזרחה, לאורכו של אזור מפולס ומישורי יחסית  מישור עין זיוון. לאורך הדרך נפגוש טנק ישן שתותחו מכוון מזרחה, ונחצה תעלת נ"ט – תעלות שנחפרו לאורך מזרח הגולן בכדי למנוע פלישת טנקים סוריים. בשלב מסוים נבחין מצפון לנו בשרידיו של כפר עין זיוון, שאנשיו היו בני העם הצ'רקסי שהתגוררו באזור זהה בגולן. לאחר 3.25 ק"מ נגיע לכביש 98, נחצה אותו ונפנה ימינה (דרומה). כעת אנו עומדים ממש למרגלות הר בני רסן (תל ע'סאניה), הקרוי על שם בני שבט הע'סאן שאותם פגשנו בבאב אל הווא. כיום ניצבות בפסגת ההר עשר טורבינות רוח המפיקות חשמל בכוח הרוח, ואליהן פנינו מועדות כרגע.
 

הצ'רקסים הם עם שבטי קטן שמוצאו מרכס הקווקז  אזור הגבול בין גיאורגיה לרוסיה של היום. מדובר בעם של לוחמים אמיצים ועזי רוח, שגדלים מגיל אפס על טהרת החינוך הצבאי והלוחמני. במהלך אמצע המאה ה-19 גורשו הצ'רקסים מאדמתם על ידי האימפריה הרוסית, שראתה בהם איום לשלמותה, תוך אבידה כבדה של כמיליון איש.. לאחר המלחמה נדדו הצ'רקסים מערבה, ודי במהרה גויסו על ידי האימפריה העות'מאנית המתפרקת לצורך צבאי ומדיני, בזכות כישוריהם. הם מוקמו לאורך גבולות האימפריה ובאיזורי הספר כשכירי חרב, ושם שמרו על הסדר ודיכאו מרידות. בתהליך גיוסם על ידי העות'מאנים המירו הצ'רקסים את דתם מנצרות לאסלאם, בין השאר עקב האכזבה מהרוסים שנלחמו נגדם, שהיו בעצמם נוצרים. גם לרמת הגולן הגיעו הצ'רקסים דרך האימפריה העות'מאנית: הם התיישבו ב-14 כפרים באזור (עין זיוון, מומסייה, חושנייה וכו'), וכן הקימו את קונייטרה המודרנית. כנראה שנוכחותם כאן תרמה רבות להיעלמות היער הגדול שאפיין את צפון רמת הגולן, עקב עיסוקם בכריתת עצים ובהכנת פחם. עם כיבוש הגולן ברחו הצ'רקסים בדומה לשאר תושבי הגולן, וכיום קיימים בישראל שני כפרים צ'רקסים בלבד: כפר כמא בגליל התחתון, וריחנייה בגליל העליון. אוכלוסייתם הכוללת בישראל מונה כ-4,000 איש.


מנקודת החצייה נמשיך 200 מטר דרומה במקביל לכביש, עד שנגיע לדרך הגישה להר ולטורבינות. נפנה שמאלה (מזרחה) ונלך בדרך הגישה, שלאחר 500 מטר פונה ימינה (דרומה) ומתחילה לעלות לכיוון פסגת ההר. לאחר 1.25 ק"מ נוספים של טיפוס מתון נגיע לפסגת ההר, שהיא גם נקודת התצפית המזרחית ביותר בשביל הגולן! מכאן נשקף נוף מדהים אל החרמון, סוריה ורמת הגולן. בנוסף, מכאן ניתן לראות כי אנחנו בעצם עומדים על חלקו הצפוני של רכס הרי געש צר וארוך- זהו רכס בשנית, ולאורכו אנחנו עומדים ללכת, לכיוון דרום. גם הרוח משחקת כאן תפקיד משמעותי (לא בכדי יש כאן טורבינות...).
 

חוות טורבינות הרוח בהר בני רסן הוקמה בשנת 1992 בשיתוף פעולה של תאגיד המים האזורי "מי גולן", משרד האנרגיה והשירות המטאורולוגי, במטרה לייצר חשמל בכוח הרוח. הקמת החווה נבעה, בין השאר, מהצורך בהפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים וירוקים יותר, שכן לשימוש בפחם ונפט יש השלכות סביבתיות חריפות. זוהי חוות טורבינות הרוח הראשונה שהוקמה בארץ, ומיקומה מוכה הרוחות נבחר בקפידה כדי להשיג ייצור חשמל מקסימלי. החווה מפיקה 12 מיליון קוט"ש חשמל בשנה - כמות המספיקה לכל תושבי רמת הגולן.


מפסגת ההר מתפתל השביל למטה בדרך הרכב שיורדת מהטורבינות לצד הדרומי של ההר. לאחר 1 ק"מ נעזוב את הדרך ונמשיך דרומה, ומשמאלנו נוכל לראות את שרידיו של כפר צ'רקסי נוסף - מומסייה. אנו מתחילים בטיפוס מתון לכיוון הר קורטם - הר נוסף בשרשרת הרי הגעש עליה אנו נמצאים כרגע, ולאחר 2 ק"מ נגיע (כמעט) לפסגתו. הטיפוס המתון עובר בתוך יער הפארק הייחודי של רכס בשנית - אחד המקומות היחידים בארץ בו גדלים אופן טבעי אלון מצוי, אלון התבור ואלון תולע.

לאחר 1 ק"מ נוסף שביל הגולן נפגש עם כביש משובש, מסומן בסימון שבילים ירוק- זהו כביש הגישה למוצב הר חוזק. אנו פונים שמאלה (דרומה) וממשיכים 1.25 ק"מ לאורך הכביש המשובש, עד ששביל הגולן פונה ימינה (דרומה) ועוזב את הכביש למרגלות הר חוזק.

אלוני הבשן ומסגד חושנייה

אנו עומדים כעת למרגלות הר חוזק - זוהי הנקודה המזרחית ביותר בשביל הגולן, ובעצם השביל המסומן המזרחי ביותר בארץ! מכביש הגישה למוצב הר חוזק ממשיך שביל הגולן דרומה, במקביל לשביל רגלי מסומן ירוק, בתוך יער הפארק היפהפה של רכס בשנית. במקטע זה פורחים בחודש אוקטובר שני פרחים נדירים ומרשימים: חלמונית גדולה וסתוונית התשבץ (סיבה מצוינת לצאת לשביל בתקופה זו!).

חלמונית גדולה וסתוונית התשבץ פורחות כאן יחדיו מאמצע אוקטובר עד תחילת נובמבר, ומשתייכות לקבוצה המכונה "מבשרי גשם" - פרחים הפורחים לפני היורה. החלמונית הגדולה היא פרח גדול בצבע צהוב-חלמוני עם שישה עלי כותרת, והיא פורחת במקומות ספציפיים מאוד, אך באזורים נרחבים בארץ, כולל בהר הנגב. סתוונית התשבץ, לעומתה, נדירה יותר, וניתן למצוא אותה באתרים ספציפיים בצפון הגולן בלבד (זהו גבול התפוצה הדרומי שלה בעולם). צבעה ורוד ועלי הכותרת שלה, שישה במספר, מעוטרים בתבנית של משבצות, ומכאן שמה. הר חוזק הוא המקום היחיד שבו ניתן לחזות בפריחה המרשימה של שתיהן יחדיו מדי שנה.


לאחר 1.25 ק"מ נגיע לדרך רחבה המחברת את מוצב הר חוזק לשער האחורי של מושב אלוני הבשן - היישוב המזרחי ביותר בארץ! (מוטיב חוזר לאורך המקטע הזה). בנקודה זו חוצה השביל הירוק וממשיך דרומה לכיוון עין ג'ואיזה, בעוד ששביל הגולן פונה שמאלה (מזרחה) והולך על הדרך הרחבה. לאחר 200 מטר פונה השביל ימינה (דרומה), ולאחר 500 מטר נוספים פונה שמאלה (שוב דרומה). מכאן אנו מתחילים בירידה מתונה מרכס בשנית, ולאחר 2 ק"מ נגיע לכביש משובש. אנו פונים שמאלה (מזרחה) והולכים 500 מטר לאורך הכביש, עד שהשביל פונה ימינה (דרומה) ועוזב את הכביש.
 

רמתניה ובני צפת: ממול למושב אלוני הבשן נבחין בהר געש קטן, המכונה "הר בני צפת", ועליו טורבינת רוח ניסיונית קטנה, שנבנתה בשנות השמונים. כמה קילומטרים מדרום-מערב להר ניצבת סדרה של שלושה הרי געש קטנים צמודים - שם שכן כפר צ'רקסי נוסף בשם רמתניה, ושם נערך ניסיון התיישבות יהודי-חלוצי בסוף המאה ה-19. קבוצה קטנה של תושבים מהעיר צפת, שמאסו בתלותם בכספי החלוקה (תרומות שנאספו מיהודי הגולה כדי לממן את היישוב היהודי בארץ ישראל) החליטה לעזוב ולהקים יישוב עצמאי בגולן. הם עלו על הקרקע ברמתניה, בצמוד ליישוב הצ'רקסי, אך כבר לאחר כמה חודשים עזבו את המקום עקב הקשיים הרבים שבחיי החלוציות.


אנו הולכים כעת למרגלות תל שעף א-סינדיאן, הר געש נוסף והדרומי ביותר ברכס בשנית. לפי מחקרים, תל געשי זה הוא המקור ל"בזלת הכיסוי" - הבזלת הקדומה ביותר ברמת הגולן, זו שכיסתה את פני השטח לראשונה בתחילת התקופה הגעשית של הרמה. לאחר 4 ק"מ נגיע לכביש 98, נחצה אותו ונמשיך מזרחה.

מצפון לנו נמצאת שמורת אירוס הגולן-חושנייה - שטח פתוח ונטול עצים כמעט לחלוטין, שבו פורח במרץ-אפריל אירוס הגולן. זוהי שמורה סגורה, שהכניסה אליה אסורה, כדי לאפשר תנאים טבעיים לצמחים ובעלי החיים הנפוצים באזור. לאחר 2 ק"מ נגיע לשרידי הכפר חושנייה - כפר צ'רקסי נוסף, שהמיוחד בו הוא מסגד עם צריח מאבני בזלת, שנותר על תילו. המסגד ממוקם ממש על כביש 87, והביקור בו חובה!

עינות פחם וחרבת פרג'

מחושנייה ממשיך שביל הגולן דרומה, ולאחר 300 מטר פונה בחדות שמאלה (לדרום-מזרח). מימיננו נוכל לראות את תל חושנייה- תל געשי קטן שגם עליו שרידי מבנים, חלק מהכפר חושנייה. למרגלות התל הקטן שוכנת בריכת חורף יפה.

השביל עובר כאן במרחב פתוח ויפה, דל בעצים, ובאביב תמצאו כאן את הפריחה המדהימה המפורסמת של הגולן. ממערב נראה את מושב קשת, שהוקם תחילה סמוך לקונייטרה, ובהמשך עבר למקום קבע פה. בשמו הוא משמר את מיקומו הראשוני בשתי דרכים: קונייטרה (בערבית) = קשת, קש"ת = קונייטרה שלנו תמיד.

לאחר 3.5 ק"מ נגיע לגבול המזרחי של שמורת עינות פחם - מקבץ של עשרות מעיינות הנובעים בסביבה, חלקם בתוך תעלות נ"ט. המעיינות מקיימים בית גידול נהדר למיני דגים נדירים, יונקים קטנים וגדולים וכן צמחיית מים ונחלים. באחת מתעלות הנ"ט שממערב לשביל הוקמה סוכת צל לרווחת המטיילים המעוניינים לעצור לרחצה - מומלץ בחום, אך לרוב הבריכה מתייבשת בקיץ.

לאחר 2 ק"מ נוספים מגיע השביל אל חרבת פרג' - שרידי יישוב עתיק שהתקיים כאן בתקופות שונות על פני 2,000 שנה, שלאורכן התקיימה פה התיישבות יהודית, נוצרית ומוסלמית. מומלץ לבקר בבתי הכפר ולנסות למצוא את הסממנים השונים.
 

חרבת פרג' היא שרידי יישוב קטן, ששכן על פסגת הר געש קטן ובאזור שסביבו. הארכאולוגים שחקרו את פרג' גילו ממצאים המצביעים על התיישבות מהתקופה ההלניסטית ועד למאה ה-19, אבל לא דווקא התיישבות רציפה. במקום נתגלו אבנים עם תבליטי מנורות, שופרות, לולבים ושאר סממנים המעידים על אוכלוסייה יהודית שחייתה כאן. בנוסף, נמצאו אבנים עם תבליטיים יהודיים ונוצריים גם יחד, כגון מנורה וצלב, המעידים על אוכלוסייה של יהודים-נוצרים (יהודים שהתנצרו בראשית דרכה של הנצרות). כמו כן נמצאו כאן ממצאים המצביעים על התיישבות ע'סאנית במקום. שרידי קורות עץ ארוכות, בנויות גזעי איקליפטוסים, מרמזות על התיישבות צ'רקסית במקום בעת החדשה, ואילו גגות הבטון הינם שריד לגרעין המייסד של היישוב יונתן הסמוך, שהחל את דרכו כאן.

 

אנו ממשיכים בהליכה בכיוון דרום-מערב, ואחרי 1 ק"מ חוצה שביל הגולן כביש צר וישר מאוד - זהו ציר הנפט, כביש שחוצה את רמת הגולן מצפון-מערב לדרום-מזרח, ומסמל תוואי של צינור שבהקמתו העביר נפט מהמפרץ הפרסי לטורקיה ואירופה, דרך רמת הגולן (שהיתה אז סורית).
 

ציר הנפט הוא כביש ישר, צר ומשובש העובר מעל צינור הנפט של חברת "טאפליין"- קיצור של Trans Arabian Pipe Line. הצינור, שהנחתו החלה בשנת 1947, נמתח מאזור ערב הסעודית והגיע עד לבנון, במטרה להעביר נפט למדינות ערב באזור זה. הצינור נכנס לתחומי ישראל באזור חאן אורחה, ולאחר 49 ק"מ יוצא ממנה ליד כפר ע'ג'ר. לכל אורך הדרך מלווה אותו הדרך העילית שהיא ציר הנפט.

בשנת 1967 נחנך הצינור, אך בהמשך אותה שנה כבש צה"ל את רמת הגולן. בשנת 1969 ביצעו שני מחבלים מארגון הפת"ח, אז בתחילת דרכו, פיגוע בצינור באזור מעיינות עין דן. כתוצאה נשפכו אלפי טונות של דלק ונפט שאיימו לזהם את מימי מקורות הירדן ואף להגיע לכנרת, ולכן נחפרה תעלה שאספה את הדלקים ואת המים המזוהמים למאגר מיוחד, שבו צפו הדלקים על פני המים, וכך הצליחו לסלקם ולמנוע את זיהום מי השתייה. כדי למנוע תקלות ופיגועים נוספים נסלל ציר הנפט, המסמל את תוואי הצינור, וכן הוקמו מסתמים למניעת דליפות. חברת טאפליין נמנעה מהקמת אמצעי הגנה נוספים, ולכן פעולתו של הצינור הופסקה בתחילת שנות השבעים, וכיום חלקים ממנו משמשים את חברת מי גולן.


בהמשך הדרך נפגוש פתאום נדנדה, המציינת את מיקום הכפר הסורי הקטן אום א-דנאניר, ששכן כאן.

גל האבנים המסתורי של הגולן

2.25 ק"מ מחציית ציר הנפט נגיע לכביש צר נוסף. כאן פונה שביל הגולן שמאלה (דרומה) וממשיך על תוואי הכביש, שבהמשך הופך לדרך עפר. לאחר 300 מטר נגיע לתצפית הבונקר - נקודת תצפית מגג של בונקר, שבה נוכל ליהנות מגג בונקר מנוף יפה של מרכז הגולן ומושב יונתן הסמוך. בתצפית יש גם ברז מטיילים, שבו תוכלו למלא מים.

לאורך הדרך אנו חוצים את אפיקיו העליונים של נחל בזלת, אחד מיובליו הגדולים של נחל דליות, מהגדולים שבנחלי הגולן. בחורף ובאביב כל פלג מים קטן כאן זורם, מה שהופך את ההליכה בדרך הישרה לחוויה אירופאית של ממש. לאחר 1.5 ק"מ עוזב השביל את דרך העפר ופונה ימינה (דרום-מערבה), ונכנס לשטח פתוח יפהפה המשקף בצורה טובה את מרכז הגולן: רמה שטוחה, מעט עצים, וכמובן - המוני פרחים. מדי פעם קופצת לעין פרה שמצדיקה את הטענה שפה זה "המערב הפרוע של ישראל".
 

תופעת המסילים מסבירה את תהליך היווצרות ערוצי הנחלים בגולן, והיא קשורה באופי הגאולוגי והטופוגרפי של האזור. פירוש המילה "מסיל" בערבית הוא תעלה, וכך מכונים כל נחלי הגולן בראשית דרכם. עקב גילם הצעיר וקשיותם היחסית של סלעי הבזלת בגולן, ועקב אופייה המתון של הרמה, התחתרו מי המעיינות הרבים באזור בצורה דלה ביותר בשכבות הבזלת. כתוצאה, לאורך קילומטרים רבים נראים אפיקי הנחלים יותר כמו תעלות (מסילים בערבית) מאשר ערוצי נחלים. אך עם התאחדותם של המסילים והתקרבותם לכיוון הירידה התלולה לעמק הירדן והכנרת, מתחילה התחתרות אגרסיבית יותר בסלע. או אז אנו מבחינים בערוצים תלולים יותר ומשופעים במפלים, שאחריהם הופכים הערוצים לגדולים, עמוקים ורחבים הרבה יותר.


אחרי 4.5 ק"מ של הליכה בכל היופי הזה נגלית לעינינו הפתעה לא צפויה: גל אבנים ענקי בצורת מעגל שקוטרו כ-150 מטר. זהו רוג'ום אל הירי (גלגל הרפאים בעברית), ועד היום מתחבטים החוקרים בניסיון לפענח מה היה כאן. כניסה למעגל האבנים וביקור בחדר הפנימי - חובה!
 

רוג'ום אל הירי הוא גל אבנים עצום מימדים, קוטרו מעל 150 מטר, המכיל שלוש שורות של מעגלי אבנים, אחד בתוך השני. המקום הינו אחת מהחידות הארכאולוגיות הגדולות ביותר בישראל, עקב הקושי בתיארוך גיל האתר ובזיהוי שימושו המקורי. מצד אחד, בנוי האתר מאבנים גדולות במיוחד ולא-מסותתות, שמעיד על תקופת בנייה קדומה שקדמה לגילוי מתכות (שבאמצעותן ניתן לסתת את האבנים). מצד שני, הבאת כמות עצומה של כ- 42,000 אבנים למקום הינה עבודה מורכבת ומסובכת, המעידה על תכנון קפדני אשר היה יכול להתרחש רק בחברה מאורגנת ומבוססת בעלת מעמדות חברתיים- דבר המאפיין תקופות מאוחרות יותר. בלב המעגל האמצעי ניצב גל אבנים גדול, 20 מ' קוטרו, ובליבו חדרון קטן- ייתכן כי שימש כחלל קבורה למישהו מכובד ועשיר ביותר. סברה נוספת מציעה כי המעגלים שימשו כמעיין לוח שנה קדום, כיוון שבמעגלים ניתן להבחין בתופעות אסטרונומיות כגון יום השיוויון. פירוש שמו של האתר- "רגם חתולי הבר".


800 מטר בהמשך השביל אנו חוצים את אפיק נחל דליות. במקום נטועה חורשת אקליפטוסים נחמדה, ומומלץ לעצור כאן להפסקה. נמשיך בדרכנו מערבה, וכעת נוכל לראות מדרום את מאגר דליות, שאוגר את מי נחל דליות לרווחת תושבי הגולן. שביל הגולן מקיף את המאגר מצפון, ולאחר 2.5 ק"מ מגיע לכביש 808, הוא "ציר המפלים" - כביש המחבר את מרכז הגולן עם דרום הגולן, ולאורכו מספר מפלים מרשימים.

נחצה את הכביש ונמשיך מערבה לאורך אפיקו של נחל דליות. באזור צמחיית נחלים עבותה, ויש לשים לב לסימוני השביל. לאחר 500 מטר נפגוש שביל בסימון אדום, היוצא מחניון דליות הסמוך והולך לכיוון גמלא- למעוניינים, הליכה של 3 ק"מ לכל כיוון. אנו פונים שמאלה (דרומה) והולכים עם השביל האדום 300 מטר עד לחניון דליות, ובו חניון מוסדר של מועצה אזורית גולן.

נחל סמך ותעלת ההטייה

מחניון דליות יוצא שביל הגולן דרומה, ומיד חוצה את כביש 869, היורד מהגולן לכיוון צפון הכנרת. לאחר 500 מטר נגיע לשרידי הכפר מזרעת קונייטרה- כפר קטן שבו השתמשו חקלאי העיר קונייטרה בעונות החורף. אנו ממשיכים דרומה, ולאחר 1.5 ק"מ נגיע לקצהו הצפוני של מאגר סמך- היושב על אפיקו של נחל סמך, הגדול שבנחלי דרום הגולן. בשלב זה פונה שביל הגולן ימינה (מערבה) ומתחיל להקיף את המאגר מצפון. יש לשים לב- בשנים גשומות עולה מפלס המאגר ומציף את תוואי השביל! יש להקיף אץ המאגר ולהגיע לקצהו הדרום-מערבי.
 

המאגרים ברמת הגולן
במהלך שנות השמונים, עקב התבססות ההתיישבות ברמת הגולן, עלה הצורך ביצירת מאגרי מים קבועים וזמינים. הרמה הינה אזור גשום במיוחד באופן טבעי, אך כל המים שבתחומה זורמים בסופו של דבר לכנרת. הרעיון היה פשוט וחכם: הקמת סכרים בנקודות מפתח על בסיסי הנחלים ואגירת המים הזורמים בהם לפני הגעתם לכנרת. בכך נחסך הצורך שבהנחת צינורות והעלאת המים מהכנרת בחזרה לרמת הגולן. המאגרים ממוקמים על בסיסי הנחלים ממש רגע לפני הפיכתם לקניוניים, גם כדי לאפשר כמה שיותר תפיסת מים וגם בכדי לתפוס שטחים מישוריים רחבים. על מנת לאפשר את המשך המרקם האקולוגי של הנחלים, מזרימים המאגרים לנחלים כמות מים השווה לזרימה ממוצעת של הנחל. אך בכך נפגמה המערכת השטפונית הטבעית של הנחלים, שגם לה חשיבות עצומה במרקם האקולוגי של הנחל.


לאחר 500 מטר נפנה שמאלה (דרומה) ונטפס לסכר של המאגר, שם ניתן לעיתים לראות דייגים המנסים לשלות דגים מן המאגר (סמכ בערבית = דג) - וישר למנגל! תענוג. לאחר 700 מטר יורד השביל מהסכר וממשיך מערבה, מעל ומצפון לאפיקו של נחל סמך. בקטע זה ניתן לראות בצורה יפה כיצד הופך נחל סמך לאט-לאט ממסיל קטן לקניון הגדול והמרשים שהוא בחלקו התחתון, בסדרת מפלים שניתן לראות ממעל לאפיק. לאחר 3 ק"מ פונה השביל דרומה ומתחיל לרדת לכיוון ערוץ הנחל עצמו, בירידה תלולה מעט.

לאחר 800 מטר בירידה נגיע לנקודה מעניינת: ראשית, כאן נפגש שביל הגולן עם דרך עפר בסימון שחור, החוצה את אפיק נחל סמך באמצעות גשר בזלת מרשים. הדרך והגשר שימשו את הסורים שהחלו לבנות בגולן בשנת 1964 תוואי להטיית מי מקורות הירדן לאורך כל הרמה. מתחת לגשר ישנה נקודת צל ובריכה מצוינת!

מהגשר ממשיך השביל בדרך הרחבה, פונה שמאלה ומתחיל לטפס איתה לעבר הגדה המזרחית של נחל סמך, שממשיך להעמיק מתחתינו. הטיפוס הינו מתון ונוח, ולאחר 2 ק"מ נראה משמאלנו קיר בזלת לח ושיחים רבים- זהו עין שקודל, מעיין קטן המטפטף ממרכז קיר הסלע. ניתן לעמוד תחתיו ולקבל מקלחת קרירה ומרעננת! לאורך מקטע שביל זה נוכל לראות, מצד ימין, את התוואי החפור של תעלת ההטיה. 200 מטר בהמשך השביל נגיע לצומת נוסף- שביל הגולן ממשיל מכאן ישר, לאורך דרך רחבה מסומנת אדום, ואילו הדרך השחורה מתפתלת שמאלה (מזרחה), ומטפסת כמה עשרות מטרים בגובה לעבר הרמה שמעל לנחל סמך. בסוף העלייה נמצא חניון נוח עם פח וברז. העלייה עוברת בתחומי האתר אום אל-קנאטיר, מהמרתקים שבאתרים הארכיאולוגיים בגולן, ושהביקור בו הוא חובה של ממש!
 

תוואי תעלת ההטיה
ב-1964 חנכה ממשלת ישראל מפעל מים אדיר מימדים: המוביל הארצי, שאיפשר להעביר מים מצפון המדינה הגשום לדרום הצחיח, וכך לבסס את היישוב בארץ והלפריח את השממה. הסורים, שלא ראו בעין יפה את בניית המוביל, החליטו להקים תעלה ארוכה שתטה את מי מעיינות הבניאס והחצבאני ותזרים אותם לסוריה. יש להדגיש כי באותה תקופה שכנו המעיינות בתחומי סוריה, אך מימיהם זרמו לירדן ולכנרת, כלומר לישראל. הסורים החלו בחפירת תעלה זו במימון כספי הליגה הערבית בשנת 1964.

הטיית מים מאסיבית שכזו הייתה גורעת כחצי ממי הירדן, עורק המים החשוב בישראל, ולכן החל צה"ל להפציץ את אתרי החפירה במקומות שונים. זו גם הייתה אחת הסיבות לכיבוש הגולן ב-1967, מה שגרם להפסקת חפירת התעלה באופן סופי. עד היום ניתן לראות שרידים ממנה לאורך קו גובה 300 במקומות מסוימים בגולן, כמו כאן מעל נחל סמך.

אום אל-קנאטיר והנקודה הנמוכה בשביל

מאום אל-קנאטיר ממשיך שביל הגולן לדרום-מערב על דרך רחבה בסימון אדום. אנו יורדים כעת בשלוחה בין הנחלים אל-על וסמך, והירידה כאן תלולה מעט ורצופה בפיתולים. היזהרו: רבים וטובים עיקמו את קרסוליהם בירידה זו! לאחר 3 ק"מ נגיע למפגש הנחלים סמך ואל-על, שבמהלכה נידרש לחצות מים זורמים (לפחות בחורף ובאביב) פעמיים, ובסוף נמצא את עצמנו בגדה הדרומית של נחל סמך, ממנה נטפס בקרוב למעלה.
 

אום אל-קנאטיר הוא אתר ובו שרידיו של אחד מ-32 היישובים יהודיים שהתקיימו בגולן בתקופת המשנה והתלמוד. בתחומי היישוב מעיין קטן, הנובע מתוך מבנה הבנוי שלוש קשתות אבן, ומכאן שמו. משערים שמי המעיין שימשו בתהליך עיבוד הפשתן והפיכתו לאריג בד - כנראה אחד מהענפים הכלכליים עליהם התבסס היישוב. אך גולת הכותרת של המקום היא ללא ספק בית הכנסת העתיק. כאשר התגלה המקום היו שרידי בית הכנסת מוקפים בגלי אבנים גדולים במיוחד, שריד לרעידת האדמה הגדולה בשנת 749 שהחריבה כמעט כל יישוב בארץ. בבידודו היחסי של המקום מאתרי יישוב עתיקים אחרים הוביל לכך שכל האבנים שנפלו ממבנה בית הכנסת נותרו כאן ולא נלקחו לשימוש משני. מקרה זה הינו נדיר, שכן אבני בנייה (במיוחד גדולות ומרשימות כמו של בית כנסת) היו מצרך נדיר ביותר בעולם העתיק. לכן, בשנת 2010 אושרה תכנית בנייתו מחדש של בית הכנסת, אשר בוצעה ע"י ארכיאולוג המתמחה בשימור אתרים בשם יהושע (ישו) דריי. כיום עומדת הקומה הראשונה של בית הכנסת (לפי הממצאים היה במקור בעל שתי קומות) על תילה באופן מושלם, כולל מבנה ארון הקודש המקורי. מדובר בבית הכנסת העתיק היחיד בארץ שהצליחו לשחזר את מבנהו בצורה כמעט מושלמת!


בחורף ובאביב תפגשו כאן מראה מרהיב: בנקודה זו נפגשים שני נחלים זרמים, וכדאי לעצור כאן לארוחה קלה בצל העצים ולשכשוך במים הקפואים. מעבר לכך, הנקודה הזו מעניינת גם כי היא הנמוכה ביותר בשביל: הרום כאן הוא מינוס 20 מטר - 1500 מטר מתחת לרום ההתחלתי בחרמון! די מטורף.

מכאן מטפס השביל, כאמור, דרומה מהגדה הדרומית של נחל סמך. הטיפוס מתחיל על דרך רחבה בסימון ירוק (שחוצה כאן את נחל סמך) אבל במהרה אנו עוזבים אותה ומתחילים לטפס בשביל תלול וצר יותר- יש לשים לב, זהו פיצול שקל לפספס! לאחר 2 ק"מ של טיפוס תלול בהתחלה ומתון בהמשך נגיע לשרידי הכפר עדיסה- כפר קטן בנוי אבני בזלת, ניתן לשוטט בין הבתים החרבים.

מעדיסה אנו ממשיכים בהליכה מישורית יותר, בכיוון מערב, לאורך השלוחה שמעל נחל סמך. לאחר 800 מטר נגיע למעיין קטן בשם עין א-סוויקטה, בו נראה גוש צמחייה צפוף ואולי זרזיף מים ופרות. השביל ממשיך בקו גובה די אחיד לאורך השלוחה היפה, ולאחר 3 ק"מ אנו מגיעים לכביש 789 וחוצים אותו, בסמוך לאפיק נחל קטן, שחוצה גם הוא את הכביש, בשם נחל תאנה.
 

הנשרים בגולן היו מאז ומתמיד אחד מסימני ההיכר של הרמה. הנוף הטבעי המשלב מצוקי בזלת ורמה מישורית הוא קלאסי לנשרים: במצוקי הבזלת הם מקננים, ואילו ברמה מישורית ושטוחה ניתן להבחין במזון בקלות. הנשר הוא עוף חשוב מאוד בשרשרת המזון בטבע, עקב היות אוכל נבלות - הוא מחסל את שרידי הפגרים שהטורפים עזבו, ובכך מקדם את פירוק החומר האורגני ומונע הפצת מחלות. אך לנשרים כיום, בארץ בכלל ובגולן בפרט, סכנות רבות. כשאר נשר נתקע בקווי חשמל, שהולכים ומתרבים ברחבי הארץ, הוא מיד מתחשמל הודות למוטת כנפיו האדירה (כ-2.6 מטר!). מעבר לכך, המלחמות החוזרות ונשנות בין מגדלי בקר ועופות לזאבים מובילות להרעלות של פגרים, שמהם בסופו של דבר מורעלים בעיקר הנשרים. כיום מצבם של הנשרים בגולן חמור ביותר, מספר הנשרים המקננים עומד על עשרות בודדות, והמשך קיומים מתאפשר הודות לפעילות שימור מאומצת במיוחד של רשות הטבע והגנים.

ציונות בגולן ונוף לכנרת

מחציית כביש 789 בנחל תאנה ממשיך שביל הגולן לאורך הכביש 150 מטר, ולאחר מכן פונה ימינה (מערבה) ועולה על דרך רחבה בסימון אדום. זוהי דרך יפה, שהולכת על קו גובה אחיד לאורך השלוחה שמעל נחל סמך, שכאן כבר הופך להיות קניון גדול ומרשים ביותר.

לאחר 1 ק"מ נראה שביל קטן שמתפצל ימינה ומוביל לחורשה הממוקמת בשלוחה מתחתינו. זהו "עין תפוז", מעיין קטן הנובע בתוך חורשת אקליפטוסים - מקום נחמד לסטות אליו לעצירה. לאחר 1 ק"מ נוסף נראה מתחתינו חורשה נוספת, המעידה על מעיין קטן נוסף, עין עוייניש. 250 מטר נוספים, ומתגלה בעינינו מחזה מרהיב- הכנרת במלוא תפארתה! מכאן מתעקל השביל שמאלה (דרומה) והולך על השלוחה היורדת מדרום רמת הגולן ישירות לכנרת.
 

לא רבים יודעים, אבל הכנרת, האגם הלאומי שלנו (עם כל הכבוד לים המלח) מחזיקה בשיא: אגם המים המתוקים הנמוך בעולם! הכנרת נוצרה עקב פתיחתו של בקע ים המלח (שמו המדויק יותר של השבר הסורי-אפריקני) והתמלאות במי נהר הירדן ונחלי האיתן הרבים יחסית הקיימים באזורה. פירוש שמה של הכנרת הוא הכינר- כלי נגינה קדום, דמוי נבל, שצורתו מזכירה מאוד את צורתה של הכנרת.

עם חניכת המוביל הארצי בשנת 1964 החלה שאיבת מים מאסיבית מהאגם. כדי למנוע ממי הכנרת להתערבב עם מי מעיינות מלוחים בקרקעיתה, הוקם "המוביל המלוח" ששואב את מי המעיינות לירדן הדרומי. נקבעו שלושה קווי מפלס לאגם:

  • הקו האדום העליון ממוקם ברום של מינוס 208.8 מטר ומסמל את הקו שמעליו מציפים מי האגם את היישובים סביבו

  • הקו האדום התחתון ממוקם ברום של מינוס 213 מטר, ומשמש בעיקר מדד אזהרה

  • הקו השחור ממוקם ברום של מינוס 214.87 מטר, ומתחת לו לא ניתן פיזית לשאוב את מי הכנרת


לאחר 400 מטר נראה שביל קטן עולה מהדרך שלנו שמאלה (מזרחה) במעלה המדרון. שביל זה מגיע לאחר כמה עשרות מטרים אל מצפה אופיר - נקודת תצפית יפה, נגישה לכל רכב, לזכרו של אופיר שעל ממושב גבעת יואב הסמוך, שנפטר בגיל 16. בנקודת הפיצול פורח מדי שנה בסוף פברואר-תחילת מרץ מרבד תורמוסים מרשים במיוחד, שצובע בסגול חזק את הירוק שמסביב.

לאחר 1.25 ק"מ נוספים נגיע לפיצול עם שביל רגלי בסימון כחול, המגיע ממצפה אופיר, ומשתלב עם הדרך האדומה שאנחנו עליה. ממשיכים ללכת על הדרך המשולבת, ולאחר 100 מטר פונה שביל הגולן שמאלה (מזרחה) ומתחיל לטפס לכיוון הבמה העליונה של רמת הגולן. בנקודה זו מומלץ להמשיך בדרך המשולבת 300 מטר ולהגיע לביר א-שכום (בני יהודה הישנה), שרידי כפר בדואי בו הוקמה בשלהי המאה ה-19 מושבה יהודית שלא שרדה.
 

בני יהודה הישנה היא מושבה ששכנה בתחומי הכפר הבדואי ביר א-שכום בשנים 1886-1920. המושבה הוקמה על ידי אגודת "בני יהודה"- קבוצת אנשים מצפת, שכמו במקרה רמתניה מאסו בכספי החלוקה והחליטו להקים יישוב חקלאי עצמאי. הם רכשו שטח מבני הכפר והתיישבו ממש בסמוך לבתי הבדואים. אך די נתקלו המתיישבים בקשיים רבים- אדמה מסולעת וקשה, מגיפות ומחלות, מרחק מיישובים יהודיים אחרים, חוסר בתשתיות והתנכלות מצד תושבי האזור. במהלך התקופה ננטשה המושבה ויושבה מחדש שלוש פעמים, כאשר רק משפחה אחת נותרה במקום כל העת- משפחת ברנשטיין, שהיו מהגרעין המייסד. במהלך תקופת חיותם בכפר אימצה המשפחה בן בדואי שכן, שאמו נפטרה. בשנת 1920 הייתה משפחת ברנשטיין המשפחה היהודית האחרונה במקום, ובמהלך מאורעות תרפ"ט רצח הבן את אמו המאמצת ואת אחד מבניה- וכך הגיע לסופה המושבה היהודית במקום. בשנת 1972 הוקם היישוב הקהילתי בני יהודה כשני ק"מ ממזרח לביר א-שכום, תוך הנצחת סיפורה של המושבה.


נחזור לנקודת הפיצול: אנו עולים עם שביל הגולן, ולאחר 1 ק"מ בעלייה מתונה נגיע לבמה של רמת הגולן, ממנה נשקף נוף יפה לכנרת. השקיעה מנקודה זו פשוט מדהימה. נמשיך בשביל מזרחה ולאחר 500 מטר נגיע לחורשת גבעת יואב - חורשת אקליפטוסים נחמדה, בסמוך למושב גבעת יואב, ובו חניון לילה מוסדר.

נחל עין גב וסוסיתא

מחורשת גבעת יואב ממשיך שביל הגולן דרומה, ולאחר 600 מטר נצמד לקו המצוק של במת רמת הגולן. ממקטע דרך זה נשקף לנו נוף מרהיב לכנרת, ולאחר קילומטר של הליכה לאורך המצוק פונה השביל שמאלה (מזרחה) ומתרחק ממנו. לאחר 500 מטר נגיע למקבץ לולים השייך למושב נאות גולן הסמוך, ממנו מנשיך דרומה, ולאחר קילומטר נוסף, שבמהלכו נחצה אפיק נחל קטן, נגיע למקבץ לולים נוסף. אנו מקיפים את הלולים ממערב, ומתחילים בירידה לכיוון הנחל הגדול שמדרום לנו- הוא נחל עין גב.

נחל עין גב אינו גדול או ארוך במיוחד בהשוואה לנחל סמך או נחל דליות, אך יופיו לא יסולא בפז. תחילתו בעין פיק היפהפה, הנמצא מספר ק"מ ממערב לנו, וסופו בכנרת, בתחומי קיבוץ עין גב. לאחר 1.5 ק"מ נגיע לאפיק הנחל, וממנו נמשיך דרומה ונתחיל לטפס במתינות, כשמסביבנו עצי זית רבים, חלקם עתיקים!

לאחר 700 מטר מתעקל השביל בחדות שמאלה (דרומה), כשמאחורינו נוכל להבחין בגבע קטנה- זהו תל סורג, המזוהה עם העיר המקראית אפק, שעל שמה נקרא קיבוץ אפיק הסמוך, וגם הכפר הסורי פיק ששכן במקום לפניו. לאחר 500 מטר ועיקול נוסף נגיע לכביש הגישה לסוסיתא- עיר רומית יפהפיה היושבת על גבעה שטוחה וצופה על הכנרת. הביקור בעיר דורש סטייה של 3 ק"מ לכיוון.
 

סוסיתא הייתה עיר גדולה ומרכזית, שהוקמה במאה השנייה לפנה"ס ושכנה על פסגת הר מבודד ושטוח, מוקף מכל עבריו במצוקים תלולים. צורת ההר, שאליו נקודת גישה אחת בלבד בכיוון דרום-מערב באמצעות אוכף, נראתה למתיישבים כמו ראש של סוס, ולכן נקראה העיר "היפוס" (סוס ביוונית). מכאן קצרה הייתה הדרך לשם העברי סוסיתא. במקום נתגלו מבני ציבור, שרידי תיאטרות וכנסיות, וכן צינורות חרס שהביאו מים לעיר דרך האוכף באמצעות סיפון (חוק כלים שלובים בן 1800 שנה!).

לפני מלחמת העצמאות פעל בסוסיתא מוצב סורי, שמירר את חייהם את תושבי עין גב - היישוב היהודי היחיד שהיה קיים לחופה המזרחי של הכנרת. במהלך המלחמה נכבש המוצב על ידי בני עין גב, והיה למובלעת ישראלית ולמוצב קדמי מול הצבא הסורי ששלט בגולן. עד היום ניתן לראות את שרידי הרכבל שהעלה ציוד ואספקה למוצב מעין גב.


שביל הגולן פונה שמאלה (מזרחה) והולך על הכביש (מסומן באדום) 300 מטר, ואז פונה ימינה (דרומה) ומטפס במעלה השלוחה. לאחר 700 מטר נפגש השביל על כביש 98, פונה שמאלה (מזרחה) והולך 300 מטר במקביל לכביש - עד להגעה לאתר אמפי גולן. גם כאן נפגוש בחניון מוסדר של המועצה האיזורית, כמו בגבעת יואב.

נחל מיצר וארץ האלונים

מאמפי גולן יוצא שביל הגולן דרומה וחוצה את כביש 98. לאחר 1.25 ק"מ של ירידה תלולה יחסית אנו מתחברים לאפיקו של "ואדי ברברה", יובלו העיקרי של נחל מיצר, ולאחר 500 מטר נוספים נמצא את עצמנו מעל אפיקו של נחל מיצר עצמו, המגיע ממזרח. מעלינו, באזור אמפי גולן, קיים "המיצר"- האזור הצר ביותר בבמת רמת הגולן, ועל שמו נקרא הנחל בו אנו נמצאים כעת.
 

המיצר
רמת הגולן היא אזור שטוח ומישורי, שממנו מתחתרים נחלים בעיקר לכיוון עמק הירדן והכנרת. בערך במרכז הגולן מתחיל להתחתר נחל גדול במיוחד הנקרא הרוקאד, המהווה גבול טבעי בין רמת הגולן הישראלית לרמת הגולן הסורית. הרוקאד מתחתר דרום-מערבה ומתחבר לירמוך, שגם הוא מושך אליו נחלים, כמו נחל מיצר. לכן, ככל שהולכים דרומה ברמה הולך האזור המישורי ונהיה צר, עד שבנקודה מסוימת הוא נהיה צר כל כך שרוחבו כרוחב כביש 98 - מטרים ספורים בלבד! זהו המיצר. מישור צר זה נמצא בין אגן הניקוז של נחל עין גב, הנשפך לכנרת, לאגן הניקוז של נחל מיצר, הנשפך לירמוך, ואורכו כמה מאות מטרים. המיצר מסתיים בכך שהאזור המישורי חוזר ונהיה רחב מעט יותר (שטח המכונה "ארד אל בלוטה") עד לירידה הסופית של הגולן לכיוון ערוצו של נהר הירמוך.


נחל מיצר הוא היחיד בשביל הגולן שמימיו אינם מגיעים לבסוף לכנרת אלא לירמוך, הנהר הגדול שהינו הגבול הדרומי של רמת הגולן! סופו של השביל מתקדם אלינו בצעדי ענק... קטע ההליכה בנחל מיצר הינו מרהיב, ובאביב הפריחה כאן מטורפת. כמו כן גדלים באזור עצי אלון תבור, ואחד גדול במיוחד במרכז הנחל מזמין אותנו לעצירה.

לאחר 2 ק"מ אנו נפגשים עם דרך שחוצה את אפיק הנחל, ומכאן שביל הגולן פונה ימינה (מערבה) ומטפס עם הדרך, שמסומנת אדום, מהאפיק. מנקודת הפיצול אפשר להמשיך לאורך אפיק הנחל, תחילה בדרך הרחבה ובהמשך בשביל רגלי (שניהם מסומנים כחול), מרחק 1.25 ק"מ, עד שנגיע לתצפית על מפל נחל מיצר. המפל הינו ייחודי בעיקר בשל צבע הסלע שלו- אם התרגלנו לשחור של הבזלת, פתאום אנו רואים לבן של קירטון! לאן נעלמה הבזלת?
 

קירטון ברמת הגולן
במפל נחל מיצר נבחין פתאום בסלע לבן בוהק, שאינו הבזלת או הסקוריה שהתרגלנו לראות לאורך שביל הגולן. בכמה מקומות בגולן ניתן לראות את הסלע הלבן הזה, ששמו קירטון, כאשר המפורסם בהם הוא המפל הלבן בנחל אל על. אבל מה בעצם הוא עושה שם? הגולן הוא קער גאולוגי - במהלך ההתרוממות של החרמון ורכס הגלעד למעלה, הגולן, שנמצא ביניהם, הלך ושקע בצורה של מעין קערה, והתכסה בשכבת סלעי קירטון - סלע ששוקע בים עמוק יחסית. לאחר שהים נסוג החלה הפעילות הגעשית באזור, והקערה הלכה והתמלאה בסלעי בזלת. כיוון שתשתית הסלע מתחת לבזלת הינה בצורת קערה, שכבת הבזלת בקצוות הרמה (בצפון ובדרום) דקה יותר, ולכן הנחלים הצליחו להגיע בהתחתרותם לסלעים שמתחת לבזלת - סלעי הקירטון. לכן רואים קירטון בנחלים רבים בדרום הגולן.


מנקודת הפיצול עולה שביל הגולן, כאמור, לאורך הדרך בסימון אדום, ולאחר עלייה מתונה של 2.25 ק"מ נגיע למישור. הדרך האדומה פונה ימינה (מערבה), ואילו אנו נמשיך דרומה, לאורך המצוק מעל נחל מיצר. לאחר 1.75 ק"מ עוזב השביל את קו המצוק ופונה מערבה לתוך המישור השטוח המיוחד, המכונה "ארץ האלונים" (ארד אל בלוטה). מישור זה הוא החלק הדרומי ביותר בבמה של רמת הגולן, הוא מוקף בכל עבריו במצוקים תלולים לכיוון נחל מיצר, הירמוך, נחל עין גב והכנרת, ומאופיין בשכבת אדמה עבה המאפשרת גידולים חקלאיים.

נחצה את המישור לכיוון מערב בין מטעי אפרסקים, ולאחר 1.5 ק"מ נגיע לכביש 98 ולקיבוץ מבוא חמה - הדרומי ביותר ברמת הגולן. טיפה לפני הכביש נראה משמאל מוסך טרקטורים שבו אפשר למצוא ברז מטיילים.

מצנחי רחיפה ועין תאופיק

מהכניסה לקיבוץ מבוא חמה ממשיך שביל הגולן דרומה לאורך כביש 98, ולאחר 500 מטר פונה ימינה (מערבה) לכיוון בית העלמין של הקיבוץ. לאחר 300 מטר נגיע לשפת המצוק של רמת הגולן, וכמובן- נוף נהדר לכנרת! אנו פונים שמאלה (דרומה), ומתחילים ללכת לאורך קו המצוק.

לאחר 400 מטר נגיע להר נמרון- אתר קפיצה לחובבי ספורט האקסטרים של מצנחי הרחיפה. חלק זה של רמת הגולן הינו התלול ביותר כלפי עמק הירדן והכנרת, מה שמייצר תנאים טובים לתפיסת זרמי אוויר. אנו ממשכים דרומה, ולאחר 400 מטר נוספים תתחבר אלינו דרך רחבה, מסומנת ירוק, המגיעה ממזרח- וכעת שביל הגולן הולך ביחד איתה דרומה. לאורך הדרך נוכל לראות שרידים למוצבים סוריים שהשקיפו מן הרמה אל עבר העמק. לאחר 2 ק"מ של הליכה על שפת המצוק נגיע לעיקול בכביש 98, וגם השביל שלנו מתעקל כאן ימינה (צפונה) ומתחיל לרדת מהבמה של רמת הגולן, לאורך חורשת אורנים.

מצנחי רחיפה
מקומות בהם קיים מצוק פתוח ורחב, שגבוה משמעותית מסביבתו, חביבים על חובבי ספורט האקסטרים של מצנחי הרחיפה. במקומות כאלו, הפרשי הגובה הניכרים יוצרים זרמי אוויר טובים, שעליהם ניתן לדאות למרחקים ארוכים ולמחוזות לא נודעים. מצנח הרחיפה הוא מצנח גדול ורחב, חסר מנוע, אך בעל יכולת תמרון. הצונחים מתמקמים על סף המצוק, רצים וקופצים מעבר לו - זרמי האוויר תופסים אותם, והם מתרוממים באמצעות תרמיקות האוויר החם, ודואים בין תרמיקה לתרמיקה, בדומה לעופות דואים. כך ניתן לגמוע קילומטרים רבים בדאייה בלבד. אמנם המצנח מאפשר תמרון, אך בסופו של דבר הם נתונים לחסדי זרמי האוויר המשתנים, ולכן, צונח לרוב לא יודע לאן יגיע, מה שמוסיף לספורט המיוחד מימד של הפתעה.


לאחר 2 ק"מ בירידה נגיע לצומת דרכים: הדרך הירוקה פונה כאן ימינה (מערבה) ומתחילה בירידה של 5 ק"מ לעבר קיבוץ האון וחוף הכנרת. זוהי דרך עתיקה המכונה דרב אל-חווארנה, ועד לתקופת המנדט ובניית כביש 98,העולה מחמת גדר, הייתה זו הדרך העיקרית לטפס לדרום רמת הגולן. שביל הגולן פונה שמאלה (מזרחה) ומטפס מעט, ולאחר 500 מטר מגיע לעין תאופיק - מעיין קטן ונחמד ובו תעלות מים ותצפית יפה דרומה אל בקעת הירדן וממלכת ירדן. גם כאן תמצאו חניון לילה מוסדר. יש למקום ריח ואווירה מיוחדים ביותר - ריח של סיום המסע.

מכאן ממשיך שביל הגולן דרומה, ולאחר 500 מטר נוספים מגיע לכביש 98- נקודת הסיום של השביל!
 

אופציה לסיום שביל הגולן בכנרת: אם חפצתם בסיום יותר "רומנטי" לשביל, עם טבילה בחוף הכנרת, תוכלו לחזור אחורה מעין תאופיק לדרך העפר הירוקה ולפנות שמאלה (מערבה). זוהי דרך חשופה, בימי שמש אף מעיקה מעט, אך במהלכה ניתן לסטות ולקפוץ למעיין נחמד - עין שוירח (שילוט ושביל יוצאים מהדרך למעיין, 5 דקות הליכה). לאחר 5 ק"מ מגיעה הדרך לכביש 92, הכביש המזרחי של הכנרת. בדרך נעבור על פני אנדרטה לטייסים תורכים שמטוסם התרסק כאן בשנת 1914. נחצה את כביש 92, עוד כמה מאות מטרים - ואנחנו בחוף! מכאן ניתן להמשיך לקיבוץ האון ולקחת אוטובוס לתחנת המרכזית בטבריה (קווים 51/57/147).

חוות דעת על שביל הגולן

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...