קטע מספר 4: מהר חוזק לאום א-דנניר

יום נוסף בתוך המרחבים של שביל הגולן והוא עובר בין מעיינות, חורבות, שרידים של יישובים עתיקים, תלים געשיים ומרבדי ענק של דשא ירוק | מאת: יואב שרעבי
| 13/03/2018
  • דרגת קושי: קל | משך הטיול: 6-8 שעות | אורך המסלול: 17 קילומטרים

  • נקודות למילוי מים: מושב אלוני הבשן, מושב קשת, מושב יונתן

  • נקודות להספקת אוכל: מושב אלוני הבשן, מושב קשת, מושב יונתן, קצרין

  • לינה: מושב יונתן, מושב קשת, אום א-דנניר, חרבת פרג’

מתחילים את היום בדרך המחברת בין הר חוזק לשער האחורי של אלוני הבשן.

בנקודה זו חוצה השביל הירוק וממשיך דרומה לכיוון עין ג'ואיזה, בעוד ששביל הגולן פונה שמאלה (מזרחה) והולך על הדרך הרחבה. לאחר 200 מטר פונה השביל ימינה (דרומה), ולאחר 500 מטר נוספים פונה שמאלה (שוב דרומה). מכאן אנו מתחילים בירידה מתונה מרכס בשנית, ולאחר 2 קילומטרים נגיע לכביש משובש. אנו פונים שמאלה (מזרחה) והולכים 500 מטר לאורך הכביש, עד שהשביל פונה ימינה (דרומה) ועוזב את הכביש.

הר בני צפת הוא הר געש קטן השוכן בקרבת מושב אלוני הבשן ועליו טורבינת רוח ניסיונית קטנה, שנבנתה בשנות השמונים. כמה קילומטרים מדרום-מערב להר ניצבת סדרה של שלושה הרי געש קטנים צמודים – שם שכן כפר צ'רקסי נוסף בשם רמתניה, ושם נערך ניסיון התיישבות יהודי-חלוצי בסוף המאה ה-19.

קבוצה קטנה של תושבים מהעיר צפת, שמאסו בתלותם בכספי החלוקה (תרומות שנאספו מיהודי הגולה כדי לממן את היישוב היהודי בארץ ישראל) החליטה לעזוב ולהקים יישוב עצמאי בגולן. הם עלו על הקרקע ברמתניה, בצמוד ליישוב הצ'רקסי, אך כבר לאחר כמה חודשים עזבו את המקום עקב הקשיים הרבים שבחיי החלוציות.

אנו הולכים כעת למרגלות תל שעף א-סינדיאן, הר געש נוסף והדרומי ביותר ברכס בשנית. לפי מחקרים, תל געשי זה הוא המקור ל"בזלת הכיסוי" – הבזלת הקדומה ביותר ברמת הגולן, זו שכיסתה את פני השטח לראשונה בתחילת התקופה הגעשית של הרמה. לאחר 4 קילומטרים נגיע לכביש 98, נחצה אותו ונמשיך מזרחה.

שמורת אירוס הגולן – חושנייה היא שטח פתוח ונטול עצים כמעט לחלוטין, שבו פורח במרץ – אפריל אירוס הגולן. זוהי שמורה סגורה, שהכניסה אליה אסורה, כדי לאפשר תנאים טבעיים לצמחים ובעלי החיים הנפוצים באזור.

לאחר 2 קילומטרים נגיע לשרידי הכפר חושנייה – כפר צ'רקסי נוסף, שהמיוחד בו הוא מסגד עם צריח מאבני בזלת, שנותר על תילו. המסגד ממוקם ממש על כביש 87, והביקור בו חובה!

מחושנייה ממשיך שביל הגולן דרומה, ולאחר 300 מטר פונה בחדות שמאלה (לדרום-מזרח). מימיננו נוכל לראות את תל חושנייה – תל געשי קטן שגם עליו שרידי מבנים, חלק מהכפר חושנייה. למרגלות התל הקטן שוכנת בריכת חורף יפה.

השביל עובר כאן במרחב פתוח ויפה, דל בעצים, ובאביב תמצאו כאן את הפריחה המדהימה המפורסמת של הגולן. ממערב נראה את מושב קשת, שהוקם תחילה סמוך לקונייטרה, ובהמשך עבר למקום קבע פה. בשמו הוא משמר את מיקומו הראשוני בשתי דרכים: קונייטרה (בערבית) = קשת, קש"ת = קונייטרה שלנו תמיד.

לאחר 3.5 קילומטרים נגיע לגבול המזרחי של שמורת עינות פחם – מקבץ של עשרות מעיינות הנובעים בסביבה, חלקם בתוך תעלות נ"ט.

עינות פחם הם קבוצת מעיינות המקיימים בית גידול נהדר למיני דגים נדירים, יונקים קטנים וגדולים וכן צמחיית מים ונחלים. באחת מתעלות הנ"ט שממערב לשביל הוקמה סוכת צל לרווחת המטיילים המעוניינים לעצור לרחצה – מומלץ בחום, אך לרוב הבריכה מתייבשת בקיץ.

לאחר 2 קילומטרים נוספים מגיע השביל אל חרבת פרג'.

חרבת פרג’ מכילה שרידי יישוב עתיק שהתקיים כאן בתקופות שונות על פני 2,000 שנה, שלאורכן התקיימה פה התיישבות יהודית, נוצרית ומוסלמית. מומלץ לבקר בבתי הכפר ולנסות למצוא את הסממנים השונים.
הארכאולוגים שחקרו את חרבת פרג' גילו ממצאים המצביעים על התיישבות מהתקופה ההלניסטית ועד למאה ה-19, אבל לאו דווקא התיישבות רציפה.

במקום נתגלו אבנים עם תבליטי מנורות, שופרות, לולבים ושאר סממנים המעידים על אוכלוסייה יהודית שחייתה כאן. בנוסף, נמצאו אבנים עם תבליטיים יהודיים ונוצריים גם יחד, כגון מנורה וצלב, המעידים על אוכלוסייה של יהודים – נוצרים (יהודים שהתנצרו בראשית דרכה של הנצרות).

כמו כן נמצאו כאן ממצאים המצביעים על התיישבות ע'סאנית במקום. שרידי קורות עץ ארוכות, בנויות גזעי איקליפטוסים, מרמזות על התיישבות צ'רקסית במקום בעת החדשה, ואילו גגות הבטון הינם שריד לגרעין המייסד של היישוב יונתן הסמוך, שהחל את דרכו כאן.

אנו ממשיכים בהליכה בכיוון דרום-מערב, ואחרי קילומטר חוצה שביל הגולן כביש צר וישר מאוד – זהו ציר הנפט, כביש שחוצה את רמת הגולן מצפון-מערב לדרום-מזרח, ומסמל תוואי של צינור שבהקמתו העביר נפט מהמפרץ הפרסי לטורקיה ואירופה, דרך רמת הגולן (שהיתה אז סורית).

ציר הנפט הוא כביש ישר, צר ומשובש העובר מעל צינור הנפט של חברת "טאפליין" – קיצור של Trans Arabian Pipe Line. הצינור, שהנחתו החלה בשנת 1947, נמתח מאזור ערב הסעודית והגיע עד לבנון, במטרה להעביר נפט למדינות ערב באזור זה. הצינור נכנס לתחומי ישראל באזור חאן אורחה, ולאחר 49 קילומטרים יוצא ממנה ליד כפר ע'ג'ר. לכל אורך הדרך מלווה אותו הדרך העילית שהיא ציר הנפט.

בשנת 1967 נחנך הצינור, אך בהמשך אותה שנה כבש צה"ל את רמת הגולן. בשנת 1969 ביצעו שני מחבלים מארגון הפת"ח, אז בתחילת דרכו, פיגוע בצינור באזור מעיינות עין דן. כתוצאה נשפכו אלפי טונות של דלק ונפט שאיימו לזהם את מימי מקורות הירדן ואף להגיע לכנרת, ולכן נחפרה תעלה שאספה את הדלקים ואת המים המזוהמים למאגר מיוחד, שבו צפו הדלקים על פני המים, וכך הצליחו לסלקם ולמנוע את זיהום מי השתייה.

כדי למנוע תקלות ופיגועים נוספים נסלל ציר הנפט, המסמל את תוואי הצינור, וכן הוקמו מסתמים למניעת דליפות. חברת טאפליין נמנעה מהקמת אמצעי הגנה נוספים, ולכן פעולתו של הצינור הופסקה בתחילת שנות השבעים, וכיום חלקים ממנו משמשים את חברת מי גולן.

בהמשך הדרך נפגוש פתאום נדנדה, המציינת את מיקום הכפר הסורי הקטן אום א-דנאניר, ששכן כאן בעבר ובכך נגיע לנקודת סיום היום שלנו.

לקטע מספר 5 מאום א-דנניר לאום אל-קנאטיר » 

כל התמונות באדיבות הצלם בר ארצי – bar artzi photography » 

חוות דעת על קטע מספר 4: מהר חוזק לאום א-דנניר

טוען חוות דעת...

תגובות

טוען תגובות...