כשאר אחיותיה, ממשית העיר הנבטית הוותה תחנת מעבר ועיר חקלאות נבטית בדרך הבשמים העתיקה. השם ממשית (שניתן רק בימינו עי ועדת השמות הממשלתית) מקורו בשם הרומי-ביזנטי של העיר: ממפיס. השם הערבי הוא כרנב (קרי: כורנוב) וזהו שמו של משקה חלב עם דבש ותמרים. כמו משקה האקזוטי, כך הביקור בנגב בכלל ובעיר העתיקה ממשית בפרט, משאיר טעם של עוד. בסוכות ובפסח מפעילה רשות הטבע והגנים שוק נבטי ססגוני במקום.
מפת האזור
איך מגיעים
נוסעים דרומה לעבר באר-שבע בכביש 40, פונים שמאלה (מזרחה) בצומת גורל ועוקפים את באר-שבע בכביש העוקף החדש שחותך את גבעות גורל פונים ימינה בצומת תל שבע, שמאלה בצומת חטיבת הנגב (אנדרטת חטיבת הנגב הסמוכה הוקמה לזכר שחרור האזור במלחמת השחרור). בהמשך, בצומת שרה פונים שוב שמאלה (מזרחה) לכיוון דימונה (מעיירות הפיתוח הראשונות, נוסדה ב1955 כדי לשמש כבסיס מגורים לעובדי מפעלי ים המלח. היא נקראת עש עיר בנחלת שבט יהודה מתגוררת בה קהילת הכושים העבריים). נוסעים על כביש 25, עוברים את דימונה, ולאחר עוד מספר דקות נסיעה מגיעים לשלט המפנה ימינה (דרומה) לעבר הגן הלאומי ממשית.
ממשית ממוקמת בבקעה בין רכס חתירה (שבתוכו נמצא המכתש הגדול שנקרא לכן גם מכתש חתירה) ובין רכס אפעה (שבשיפוליו שוכנת דימונה).כמו רוב נקודות הישוב הנבטיות האחרות בנגב, גם היא החלה את צמיחתה כתחנת מסחר לשיירות שחצו את המדבר מפטרה לעזה. מסביב לעיר מקורות מים רבים (יחסית למדבר) - נחל ממשית, בארות, גבים ותמילות (נקודות שבהן קרובים מי התהום לפני הקרקע ובחפירה קצרה אפשר להגיע אליהם) והעובדה הזו בנוסף למיקומה - מהלך יום בדיוק מהתחנה הקודמת בדרך השיירות - בעין חצבה - גרמו להפיכתה לעיר חשובה.
בתקופה הנבטית התבססה כלכלת העיר בעיקר על מסחר. ועל חקלאות אשר טופחה בבקעה אשר מסביב לעיר וכן בשטחים מרוחקים יותר (אפילו עד 25 ק"מ מהעיר). בשנת 106 - אחרי שסופחה העיר לאימפריה הרומאית הוצב בה חיל מצב רומאי (כדי לשמור על חלק מהגבול הדרומי של האימפריה) והוקמו מסביבה סכרים גדולים, שאפשר לראות שניים מהם עד היום, אשר סייעו באספקת המים. במאות 3-5, התקופה הביזנטית, התנצרה אוכלוסיית העיר (בדומה לשאר ערי הנבטים) שמנתה כמה אלפי בני-אדם, ונבנו בה שתי כנסיות. לקראת סוף המאה השישית לספירה דעכה ממשית בעקבות הכיבוש המוסלמי והיום נותרו ממנה בעיקר חורבות. בתקופת המנדט הבריטי, ישבה במקום משטרת סיור, שאת שרידיה ניתן לראות גם כיום. ממשית היא גן לאומי והכניסה אליו היא בתשלום עלויות וזמני כניסה מפורטים בסוף המסלול.
אתרי העיר
-
שער העיר - שער מקורה, שהיה מוגן עי שני מגדלים והשתמר יפה.
-
הארמון - בית עשירים גדול ומיוחד ובו: חדר משמר, אולם קבלת פנים, גנזך, חדרי משרתים אגף מגורים ועוד.
-
הסכרים - שניים נבנו עי הנבטים ואחד עי הבריטים. הם יכלו לאגור עשרות אלפי מק מים אשר שימשו למילוי הברכות והבורות בעיר.
-
הכנסייה עש נילוס הקדוש: ברצפת הכנסיה מספר פסיפסים באחד מהם כתוב: אלוהים הושע את עבדך נילוס, אוהב ישוע, אשר יסד (את הבנין) הזה ושמור על בני ביתו או אלוהים עזור לאבר(הם) בן זנוביוס השומר על הכנסייה.
-
כנסיית הקדושים והמעונים - נקראת כך משום שנמצאו בה עצמות אדם, כנראה שריד של פולחן קדושים נוצרי קדום.
-
בית הפרסקו - בית גדול ויפה ובו אורוות וציורי קיר שהשתמרו יפה מאות שנים.
-
בריכת העיר - בריכה גדולה בנפח 1500 מק. בעת חפירתה נמצאה הכתובת: בשביל פלאביוס גורמוס, בנו של זכריהו, סיימת עבודה אחת מעבודות החובה בשביל הברכה, 25 לחודש דיוס (מה שמראה שעבודות רסר זה פטנט עתיק...)
-
האורוות - חלק חשוב בחיי העיר היו המסחר והחקלאות ובשניהם השתמשו בסוסים. שממית נמצאה אורווה אשר יכולה להכיל 16 סוסים.
-
בית מרחץ - בית המרחץ, כמו כל דבר בצבא, כלל שלושה חלקים:
-
פריג'ידריום - החדר ובו המים הקרים
-
טיפדריום - החדר ובו המים הפושרים
-
קלדריום - החדר ובו המים החמים (הוסק עי שרפת עצים מתחת לרצפה מיוחדת)
אפשר וכדאי להמשיך מהפינה הצפונית-מערבית של האתר לאורך שביל ישראל (מסומן בכחול לבן וכתום) שמגיע לסכר ולאחר מכן בערוץ נחל ממשית לבאר ממשית שנחפרה עי הבריטים למען הבדווים באזור (ייתכן שיפוץ של באר נבטית). בהמשך הנחל יש מערכת של טרסות חקלאיות מימי הנבטים שהצטיינו בניצול מעט המים שקיימים באזור. בפיצול השבילים ממשיכים עם האדום (שביל ישראל ממשיך לכייון המכתש הגדול שנמצא מדרום) עד לכביש 206 (שם גם צריך להשאיר רכב)
פרטים מנהלתיים
עלות כניסה: יחיד: מבוגר: 18 שח, ילד: 8 שח. קבוצה: מבוגר: 15 שח, ילד: 7 שח. טלפון: 08-6556478. שעות ביקור: אפריל - ספטמבר: 08:00-17:00. אוקטובר - מרץ: 08:00-16:00
להרחבה ראו גם: מאמר על ממשית, מפת מידבא בה נמצאת ממשית
אתרים נבטיים נוספים שמופיעים באתר: שיבטה ניצנה והעיר עבדת.
|