כל המידע על כסופי רב פסים

הביא: אריאל אסף

דוד והצרעה והעכביש הוא שמו של משל מפי חז"ל, המופיע במדרש אלפא ביתא דבן סירא. מוסר ההשכל הוא שאין לפקפק בתועלת הבריאה ולתמוה על מעשי הבורא.

באחד הימים ישב בגנו דוד המלך לעתיד, וראה צרעה המשתקת עכביש. משתומם מן המחזה, נשא דוד דברים אל אלוהים, ושאלו מדוע ברא יצורים אלה שאין בהם כל תועלת: הצרעה אינה מפיקה דבש, אך ממיתה דבורים, ואילו העכביש טווה יום ולילה, אך לארוג בגד לא יצלח. השיב לו אלוהים: עוד תבוא השעה שתלמד להעריכם כיאות.

בחלוף תקופת מה, החל שאול המלך לקנא בהצלחותיו הצבאיות של דוד ורדף אותו כדי לאסרו. נמלט דוד אל שפלת יהודה והסתתר במערה. ובאותה עת, מצא עכביש את פתח המערה כמקום נאה לטוות בו את רשתו. הגיע שאול המלך אל הפתח, הבחין ברשת העכביש ואמר בליבו: אם היה נכנס אדם למערה, לבטח היה קורע את הרשת לקרעים. על כן הלך לו משם ודוד ניצל מן הרעה. לאחר שעזב שאול המלך, ניגש דוד אל העכביש והודה לו.

אז הלך דוד אל מחנה המלך במדבר, כדי להוכיח את רמתה הירודה של השמירה. ניגש הוא ליטול את צפחת המים של המלך, והנה זע אבנר בן נר בשנתו, והניח את רגליו הכבדות על דוד ומנע ממנו לצאת. אז עקצה צרעה את רגלו של שר הצבא וזה הזיזה, ודוד נחלץ מן הסכנה. הודה דוד בליבו לצרעה ואז פנה אל אלוהים ואמר: לעולם לא אפקפק עוד במעשיך