יד קנדי, חרבת סעדים ושביל המעיינות

ניתן להנות מהמסלול בצורה מעגלית או להאריך אותו ולסיים בנקודה שונה מנקודת ההתחלה. הוא מתאים לכל גיל ועובר בין בריכות מים קרירות. ביער עמינדב עצמו שפע של מסלולי רכיבה לחובבי טיולים האופנים.

איך מטיילים

מסלול הטיול המתואר כאן כולל שני חלקים:

1. סיור מעגלי קצר בחרבת סעדים ועין סעדים (בו יש מים רק בימי החורף).

2. מסלול שאינו מעגלי בשביל המעיינות, שמתחיל בחרבת סעדים ומסתיים באזור הכניסה לבית החולים הדסה עין כרם. אורכו כ-3 ק"מ.

ניתן לעשות את כל אחד מן המסלולים בנפרד או לשלבם למסלול אחד.

איך מגיעים

הגעה לתחילת המסלול: נוסעים בכביש תל אביב-ירושלים, יורדים במחלף הראל לכיוון דרום, עוברים את מוצא ומעוז ציון וממשיכים עד לכיכר גדולה בה פונים שמאלה ונוסעים בכיוון בית החולים הדסה עין כרם. ממשיכים לפי השילוט לעבר בית החולים, עוברים אותו לכיוון צומת אורה, ובו פונים מערבה, לעבר הישובים אורה ועמינדב, בעקבות השילוט ליד קנדי וחרבת סעדים. עוברים את שני הישובים וממשיכים להר עמינדב, בכיוון השילוט ליד קנדי [1].

נקודת הסיום של שביל המעיינות: בכביש הגישה המוביל מאזור בית החולים הדסה לעבר היישוב אבן ספיר. יש להקפיץ רכב אחד לסוף המסלול ולהשאיר אותו שם. הדרך הפשוטה ביותר היא לנסוע בדרך עפר (שמתאימה לכל רכב), המסומנת בסימון שבילים אדום. דרך העפר מתחילה בחלקה המזרחי של חרבת סעדים (מפגש סימונים שחור ואדום) ומסתיימת בדיוק בנקודה שבה מסתיים המסלול, בחיבור עם הכביש המוביל לאבן ספיר [6].

המסלול

נתחיל את טיולנו בהר עמינדב [1], נקודת תצפית יפה על האזור המערבי של הר חברון והרי ירושלים. בראש ההר ישנה אנדרטה לזכר נשיאה ה-35 של ארצות הברית, ג'ון פיצ'גרלד קנדי, שנרצח בדאלאס, טקסס ב-22 בנובמבר 1963 בירייה מן המארב. האנדרטה, שנקראת יד קנדי, הוקמה באמצעות תרומות יהדות ארצות הברית בשנת 1966 בעקבות רעיון של מנחם ברסלר, נשיא הקרן הקיימת בארה"ב בזמנו.

צורת האנדרטה, שתוכננה ובוצעה על ידי דוד רזניק ודוב פייגין, מזכירה גזע כרות, והיא מסמלת את חייו ומותו הפתאומי של הנשיא. בהיקפה 51 פסי בטון, כמספר המדינות המרכיבות את ארצות הברית, וכל עמוד מתנשא לגובה של 7.2 מטרים. בתוך האנדרטה, מול תבליט ראשו של קנדי העשוי ברונזה, נמצא נר תמיד הזהה לזה הדולק ליד קברו בבית הקברות הצבאי של ארלינגטון ליד וושינגטון, בירת ארה"ב. 

הר עמינדב, שבו שוכנת האנדרטה, מתנשא לגובה של 823 מטר מעל פני הים ומומלץ להקיף ברגל את האנדרטה עם תצפית הכוללת את הרי יהודה, הרי חברון ואפילו תצפית עד אשדוד ומישור החוף. 50 מטר מימין לכביש היורד לחרבת סעדים ישנה אנדרטה נוספת, שהוקמה לזכר הפסנתרן הגדול ארתור רובינשטיין, וצורתה צורת פסנתר.

מכאן אפשר כבר להתחיל את מסלול ההליכה, בשביל היורד מיד קנדי בצידה הצפוני לעבר חרבת סעדים [2] או לחזור למכוניות ולשוב עם הכביש על לצומת המשולטת לכיוון חרבת סעדים. לאחר הפניה נוסעים בכביש אשר מסומן בסימון שבילים שחור. לאחר מרחק קצר נראה מצד שמאל חניון לפיקניקים ולאחר נסיעה נוספת נגיע לרחבת חניה מצד ימין אשר ממנה נתחיל את המסלול [2]. מעט לפני מגרש החניה נוכל להבחין בסימון שבילים ירוק היוצא מן הדרך בה אנו נסענו. סימון זה ישמש את אלו ההולכים בשביל המעיינות.

חרבת סעדים

לאחר החנhיה (או אם באנו כבר ברגל מיד קנדי) נתחיל את טיולנו הרגלי בחרבת סעדים [2] שהינה שרידי חווה חקלאית מהתקופה הביזנטית אשר סביבה מבנים שונים. נציין כי בחודשי הקיץ עין סעדים חרב (ללא מים) ולכן אם רוצים, ניתן להסתפק בשיטוט בחרבת סעדים עצמה ומשם להמשיך במסלול שביל המעיינות (השביל הירוק).

כדאי להכיר את חרבת סעדים עליכם פשוט לשוטט בין העצים ושרידי הבתים, לאו דווקא בשביל מסומן. מותר ללכת לאיבוד... לאחר דקתיים של שיטוט נבחין בשרידי מבנה מסגד קדום - קבר שייח' אחמד, שהוקם על שרידי בית אולפנה של הכומר מרינוס מהתקופה הביזנטית. שמו של הכומר ידוע ממשקוף אבן גדול, שהיה מוטל סמוך לקבר השייח'. האגדה מספרת כי השיח' היה ידוע בסגולה להעניק פרי בטן לנשים עקרות ומכאן אולי שמה של הח'רבה, סעידה - המאושרת. מקור שם אחר מקורו אולי בחרבת אלצעידה ('החורבה הגבוהה'). סמוך למבנה קבר השייח', עצי אלון מצוי וחרובים מרשימים בגודלם אשר השתמרו וגדלו לגודל זה ככל הנראה בעקבות טיפוח והשגחה של הבאים למקום הקדוש. מקבר השיח ממשיכים עם שביל לא מסומן עד לשרידי גת קדומה אשר מעידה על גידול גפנים באזור.

עין סעדים

מהגת תוכלו לראות את דרך העפר המסומנת בסימון שבילים אדום.  נרד אליה, ונפנה ימינה  לכיוון שלט ברור המפנה לעין סעדים. לאחר כ-100 מטר נעזוב את סימון השבילים ונפנה שמאלה עד שנגיע לשלט המכריז על עין סעדים שהיה אחד משני מעיינות ששימשו להשקיית החווה החקלאית. המעיין השני הוא עין שלמון.

עין סעדים עצמו בנוי מריכוז של שלוש נביעות אשר זורמות לתוך בריכות אגירה ואיגום. כדי לסייע לספיקת המעיין חצבו אנשי החווה נקבות בתוך סלע הגיר. משלוש בריכות האגירה המדופנות והמטויחות יצאו תעלות על עבר החלקות הזקוקות להשקיה. מערכת סכרים ותעלות מסודרת אפשרה להשקות כל חלקה במועדה. מכאן השם חקלאות שלחין (מהמילה לשלוח), דוגמה יפה לכך ניתן לראות גם כיום במעין הסטף. מאחת מבריכות האגירה ישנה תצפית מרשימה צפון מזרחה לעבר אבן ספיר, נחל שורק, מעיינות הסטף והר איתן כמו גם בית החולים הדסה עין כרם. מכאן נמשיך עם שביל לא מסומן לעבר בית החווה שפעל בעבר באזור וממנו בחזרה לעבר קבר השייח' ורחבת החנייה. בדרכנו ילוו אותנו לוטם מרווני ולוטם שעיר, קידה שעירה, דם המכבים, קלח מצוי, סירה קוצנית, עצי שקד, שיחי צחנן מבאיש ועוד. שימו לב לא להמשיך מטה בדרך העפר המסומנת בסימון אדום בכיוון, שכין אין חיבור בין דרך זו לבין שביל המעיינות.

בדרככם חזרה, הביטו טוב בסביבתכם, תוכלו לפגוש בשפני סלע וגם בצבי ארצישראלי מנתר בין השיחים.

נעים להכיר:

צבי ארץ ישראלי

את המקום הראשון בתחרות הריצה הבאה שלכם לא תשיגו אם תנסו להתחרות בצבי, שידוע כקל רגליים ומהיר מאוד. הוא אוהב להסתובב בחבורות קטנות. אם תתקלו בו הוא יעצור, יסתכל עליכם ולא יזוז. 

כמו דוגמן על המסלול, מתגאה הצבי הארץ ישראלי ברגלי הגפרור הדקיקות שלו, גב בגווני אפור-חום, פס צד אפור מהגב לבטן, כתם אף אפור, קרניים ארוכות, עבות ומסתלסלות, צוואר עדין וזנב שחור, שבולט על רקע הישבן הלבן. אחרי שיוודא שלא פספסתם אף פרט, תוך כדי קשקוש בזנב הקטנטן, הוא ינתר ויברח. 

בכדי להמשיך לשביל המעיינות, יש לשוב לחלקה המזרחי של ח'רבת סעדים [2], ממנו מתחיל שביל הליכה המסומן בצבע ירוק.

שביל המעיינות

השביל המסומן בסימון שבילים ירוק מתחיל ברחבת החניה של חרבת סעדים ומוביל אותנו בדרך הדרך עוברת באזור מיוער בחורש ים-תיכוני, בצידי הדרך אפשר לראות עצי אלה ארצישראלית ואלון מצוי, עצי חרוב מצוי ועצי זית, וכמובן - אורן ירושלמי, העיקר- ירוק בעיניים! השביל נבנה על גבי טרסות חקלאיות עתיקות, טרסות אלו ניבנו על מדרונות ההרים על מנת לאפשר קטעי קרקע ישרים בהם ניתן היה לגדל גידולים חקלאיים.

לאחר כ-0.5 חצי ק"מ נגיע אל קבוצת מעיינות נקבה בצידו המזרחי של השביל - עינות עמינדב [3]. מעיינות אלו נובעים על שכבת חוואר צהבהבה שהינה אטימה למים, ולכן נאגרים עליה מי הגשמים. בדרך כלל לא נראה את אגירת המים, אלא במקומות בהם הם פורצים אל פני השטח כדוגמת קבוצת מעינות אלו. סוג זה של מעיין, המסתמך על שכבת קרקע שאינה מאפשר חלחול מים, נקרא מעינות שכבה. בימי קדם נחצבו כאן נקבות אופקיות, על מנת להגביר את ספיקת המעיינות. נקבות אלו זרמו אל ברכות אגירה אותן אנו רואים בשטח. ברוב ימות השנה הברכות מלאות מים קרירים אך יש שנים שבעונת הקיץ הבריכות ריקות. 

מומלץ ללכת בתוך הנקבה שבחורף אפשרה ניקוז טוב יותר של מי המעיין לעבר הבריכה עד למקום הנביעה עצמו, שם ניתן לצאת משכבת החוור בפיר אנכי.

עין עוזי

מעינות עמינדב נמשיך צפונה עם השביל, לאחר כ-0.5 ק"מ נוסף נגיע אל שני מעינות נקבה נוספים - עינות עוזי [4], אחד מהמעיינות הללו נובע במשך כל השנה. לשני המעיינות יש בריכות אגירה ותעלות חצובות המזרימות את המים לחלקות השלחין. השם העברי משמר את שמם הערבי - עין אבו-ע'זי. ניתן לטבול את הרגליים ואף את כל הגוף ביום חם בבריכה הנאה. במהלך השנים התפתחה צמחיה של חופי נחלים: צמחי קנה, סוף, פטל וערברבה,אין ספק שזהו מקום התרעננות מצוין לטיול ביום קיצי. בריכת המים עמוקה מספיק לטבילה הגונה בכל הגוף. גם אם המים קרירים מעט, אל תמנעו מכניסה שתרענן עד מאוד. הקפידו לא להשאיר לכלוך אחריכם.

בעבר ירד מעין עוזי שביל היורד לאבן ספיר, ניתן לראות את עקבות השביל בשטח.  מאחר והירידה תלולה ומסוכנת, בוטלה הירידה והשביל הירוק (ואיתו גם שביל ישראל) ממשיכים לעבר עין תמר [5].

עין תמר

עין תמר - מעיין קטן ונחמד המוקדש לזכרה של תמר נתן, שנספתה בטיול בחו"ל והיא בת 21. המעיין נובע מתוך גומה לתוך בריכה מהתקופה הביזנטית. חלקים מהטיח המקורי עודם מצפים את דפנות הבריכה. בבריכה ניתן לשכשך רגליים, ובצל עצי האלון נמצאים שני ספסלי ישיבה אינטימיים. קק"ל מתחזקת את המקום בעזרת חוגי סיור וקבוצות נוער אחרות. מטיילים חדי עין יוכלו להבחין באחת מדפנות בריכת המעיין בחללים עגולים קטנים, החצובים בה. נראה כי הבריכה שימשה בתקופה הביזנטית לגידול דגים. החוקרים משערים שהחללים הללו שימשו אתרים להשרצת דגיגים.

לעבר נקודת הסיום

מעין תמר [5] נמשיך ללכת עם השביל הירוק הממשיך בדרכו מזרחה על גבי השלוחה. בדרכנו נוכל לראות עוד מספר מעיינות חרבים (יבשים) שלכולם אריטקטורה דומה - מעיין, נקבה ובריכת אגירה. ברור לכל מדוע השביל נקרא שביל המעיינות, ואיך שכבת החוואר משפיעה על זרימת המים באזור. השביל ממשיך עוד כק"מ אז הוא חובר לדרך עפר, בפניה חדה שמאלה יורדים לעבר נקודת החניה והמפגש עם הכביש [6].

עין חנדק

לאלו שכוחם עוד במותנם, מנקודת הסיום [6] השביל הירוק חוצה את הכביש וממשיך במורד הנחל מרחק של כ-15 דרות הליכה לעבר לעין חנדק, אחד מהמעיינות המרשימים ביותר בהרי ירושלים. השביל יורד בין טרסות חקלאיות אל מעיין נקבה גדול  עין חנדק - מעין זה נובע משתי נקבות ארוכות שאפשר להכנס לתוכן. אורכה של הנקבה הארוכה הוא כ-60 מטר והיא מלאה מים כל השנה עד לגובה המותניים. 

מכאן ניתן לחזור לרכב או  לעשות סיור בסביבה ומעין חנדק להמשיך צפונה במורד הנחל - 'ואדי יוסף'. לאורך כל הדרך השתמרו שרידים מרשימים של מיבני חקלאות עתיקים: טרסות חקלאיות, שומרות עגולות ורבועות ותעלות השקייה חצובות. כל המערכת הזו הושקתה במי החנדק. במרחק של כ-400 מטר מצפון לעין חנדק מסתיימת מערכת השלחין העתיקה בקיר אבנים עצום ומרשים הבנויי אבני גזית ענקיות. זהו בסיסה של המערכת החקלאית שבנחל, מכיוון שמערכת הטרסות המלאכותיות שלאורך הנחל יורדות בשיפוע מתון יותר משיפוע ירידת הנחל - נוצרו הפרשי גובה שהצריכו בניית סכר אבנים גדול בבסיס המדרגות החקלאיות. הסכר נועד לעצור את סחף הקרקע ולאגור אותה מעליו לשם עיבוד חקלאי, ככהנ הוקם בתקופה הערבית הקדומה ואולי עוד בימי הבית השני ובתקופה הרומית-ביזנטית נעשה שימוש במעיין ובמערכת ההשקיה.

פיקניק בחרבת סעדים

מרחבת החניה אשר ליד חרבת סעדים ניתן להמשיך עוד כשלוש מאות מטרים במורד הדרך עד לחניון נופש פעיל שהוסדר על ידי קק"ל.

בחניון הנופש הפעיל - אם באתם בחודשים דצמבר - פברואר תוכלו להנות מריכוזי הפריחה הגדולים של הנרקיסים נמצאים: האחד בדרך טבעת דרומית (הדרך מסומנת באדום) היוצאת מחניון חרבת סעדים לכיוון חניון הנופש הפעיל מצד שמאל של הדרך (דרום-מזרח), מיד לאחר הפניה לחניון הנופש. ריכוז נוסף נמצא ליד הצומת המרכזית ביער, ליד מפת יער עמינדב , מהצד הצפון מערבי של הצומת העולה לחוות הגיתות, כמו גם בחוות הגיתות עצמה.

מפת המסלול